נבו, אשכול. צימר בגבעתיים (לוד:
זמורה-ביתן, 2001). 248
עמ'. Eshkol
Nevo
אשכול נבו הוא סופר ישראלי יליד ירושלים
1971, נכדו של ראש הממשלה לוי אשכול וקרוי
על שמו. "צימר בגבעתיים" זהו קובץ סיפוריו הראשון המכיל חמישה סיפורים
ונובלה. במהלך השנים 2015-2002 פרסם המחבר שבעה ספרים נוספים והפך לאחד הסופרים
העברים המצליחים בתקופה הזו.
סיכום הספר
סרטנים בעננים [נובלה]
בחור צעיר בשם יוני חוזר הביתה לאחר טיול בדרום אמריקה, אותו עשה
בגמר שירותו הצבאי בסדיר. בשובו נראה רזה מאוד. הוא חסר תיאבון, מבולבל, טוען כי
בדרום אמריקה ראה את גן העדן וכעת חש שאינו שייך לארץ. יוני מתנהג בצורה מוזרה:
פעם, במקום לרוץ להסתתר מהגשם, הוא נעמד באמצע הכביש וטען כי הוא רואה
"סרטנים בעננים" (עמ' 34). אימו, נעמי, מורה לכימיה, כבר בשלב מוקדם
משערת נכון את הסיבה למצבו. לדבריה, "אולי הוא...לקח שם סמים וזה בלבל לו את הכימיקלים במוח" (עמ' 32). לעומתה, בעלה,
יואל ניצן, פרופסור לספרות, אינו מודע למצב
בנו. אף כאשר, בהמשך, בורח יוני מהבית,
עדיין סבור האב כי אולי בנו רק יצא להתאוורר. במצב הזה של חוסר בהירות ביחס לגורל
בנו, מחליט האב לנסוע לחוץ לארץ. כאשר בדרכו לצאת מהארץ, בהיותו בנמל התעופה, נודע
לו כי בנו אצל הסבתא חסיה (אימו של יואל ניצן), הוא אינו מבטל את הטיסה –
למורת רוחה של נעמי.
בינתיים, יוני שברח מהבית, אחר נדודים תועים,
אכן מגיע לסבתו. בזמן שיוני ישן בדירתה של סבתא, היא מדברת אליו ואומרת כי היא
מבינה את המשבר שעובר עליו: הוא עזב את עולם החלומות של גן העדן שחווה בטיול,
ועכשיו מתקשה לחזור למציאות. גם היא התנסתה בחוויה דומה: היא עלתה לארץ מפולין כדי
להגשים חלום, אך חלומה התנפץ לנוכח המציאות הקשה בארץ כמו חום, יתושים וקדחת. אך
בכל זאת, ממשיכה הסבתא, היא התמודדה עם הקשיים. להורים של יוני, טוענת הסבתא, היו
פחות חלומות, ולכן הם מתקשים להבינו. לבסוף מראֶה יוני סימני התאוששות.
קבוצת הכדורגל של גן סאקר
הסיפור מובא מפי גיבורו הראשי. האיש "אחראי משמרת במפעל", עומד
מאחורי התארגנות של כדורגלנים חובבים, אשר נהגו להתחלק לשתי קבוצות בימי שישי,
ולקיים משחק בגן סאקר בירושלים. בהדרגה, נרקמו יחסי רעוּת בין חברי הקבוצה: הם
תרמו כסף עבור ניתוח יקר בחוץ לארץ לאחד
מחבריהם, וערכו מפגשים משפחתיים. המְסַפֵּר, שהיה גרוש מאשתו, נורית, הרגיש שקיבל
משפחה. לשמחתו, בנו הקטן מנישואיו לנורית, אבירם, היה שש מדי יום שישי לבוא
ולצפות במשחקים. ואולם עם הזמן רוח רעה של אלימות
פיזית ומילולית פשתה בקרב השחקנים,
יחסי הרעות נהרסו, ולא הייתה ברירה אלא לפרק את הקבוצה ולהפסיק את המשחקים. למזלו
של האב, קיבל אבירם את ההודעה על הפסקת המשחקים בהבנה, ואף בנימה אופטימית,
באומרו: עכשיו יהיה לנו זמן לעשות ביום שישי דברים ביחד, ולא שאתה משחק ואני
מסתכל.
נֶגֶב אקשן
גיבור הסיפור, אותו מְסַפֵּר בגוף ראשון,
יוצא כבר שנה עם חברתו תמר. בזמן נסיעתם מאזור המרכז לטיול בנגב, היא שוב לוחצת
עליו לקבוע מועד לנישואים. מפאת שנאתו את לחציה המתמידים של תמר בנושא הזה,
המְסַפֵּר עונה שכרגע הוא אינו מוכן לנישואים. בתגובה, תמר מחליטה להיפרד ממנו.
בהתאם לבקשתה, הזוג נוסע לדירת גיבור הסיפור, בה גרים שניהם, והיא מתחילה לארוז את
חפציה. בשלב הזה, הודעה בעלת תוכן מיני שתמר מגלה במשיבון שלה, מביאה את הזוג
להתעלסות חושנית עזה. אף על פי כן, אחרי המִשגל, תמר נחושה לעזוב. בהמשך,
בתקופה של 4-3 שנים הזוג מחדש את הקשר ושוב נפרד, לסירוגים.
היום שבו התבגרתי
הסיפור מתואר מנקודת ראותו של גיבורו
הראשי והוא יובל, תלמיד בכיתה י"א. אימו מרבה להעיר לו: מתי כבר
תתבגר? התקף הלב של אימא, ובהמשך הידיעה כי היא לא תוכל ללכת מביאים לשינוי
בהתנהגותו של הנער. אחיו הבכור של יובל, חייל ודוגמה לנער שכבר התבגר, למשמע
הבשורה המרה על מצבה של אימו, שובר חלון באגרופו ומתמלא בדם. ואז מתברר כי יובל היה היחיד, מכל המשפחה
וקרוביה שהיו בדירה, שידע היכן שומרת אימא את התרופות והתחבושות להן היה זקוק
אחיו. יובל עוזר לטפל באחיו ומקבל מחמאה מקרובת משפחה: "נהיית ממש גבר
קטן" (עמ' 172). למחרת ולהבא היו לו כבר משימות רבות בתור מבוגר.
תזכירי לי מי את
באמצע עומס בעבודה, רן דלוגין (כינוי
רני), מנהל קריאטיבי בחברת פרסוּם מצליחה, מקבל שיחת טלפון מאשתו טלי
(כינוי טטי, שם משפחתה הקודם נוי). הבעל, לדבריו, "סתם", ללא סיבה, פתח
את השיחה במשפט "תזכירי לי מי את" – משפט מזלזל שלמד מהבוס. לאמִתו של
דבר רן לא התכוון לפגוע באשתו, איתה נשוי מזה שנה. לחץ עצום בעבודה על פרויקטים בסכומי
עתק של מאות מיליוני דולרים אינו מותיר לו
פנאי לאשתו ולחברים, ואפילו רגע מתאים להתנצל בפני טלי על פליטת הפה הפוגענית. ביום
בו נפלט המשפט האומלל, הוא חוזר מאוחר הביתה, עייף ומטושטש, עקב תקלה במחשב ועישון
סמים עם בכירים בעבודה בזמן ההמתנה. הוא נרדם על הספה, וכמובן, אינו בנוי לשיחה. על
פני השטח רן מצליחן וחזק, אך כבר למחרת נחשפת חולשתו, כאשר הוא מגלה כי הוא איבד
את ארנקו ובו כספו וכל מסמכיו, בהם רישיון נהיגה ורכב ותעודת זהות. בעבודה, אין לו ממי
להלוות כסף, כדי לקנות סנדוויץ'. בסיום יום עבודתו, רן נוסע במהירות מופרזת לביתו, כדי להתפייס עם טלי – העוגן
היחיד שנותר לו. במהלך הנסיעה הוא נעצר על ידי שני שוטרים בעוון מהירות, וחמוּר
מכך. בעיני השוטרים הוא נראה דומה לחשוד המתחזה לרופא שמְפתה נשים. בהיעדר מסמכים
מזהים, כדי להוכיח את זהותו רן יכול היה להתקשר למישהו במשרד הפרסום בו הוא עובד.
אבל הוא אינו עושה זאת, מאותה סיבה בה החליט לא לבקש להלוות סכום פעוט כדי לקנות
סנדוויץ': רן חייב לשמור על תדמית של מנהל מצליח, ולא להפוך לצחוק וקלס בעיני
חבריו לעבודה. הוא בוחר להתקשר לטלי, אך היא לא עונה. בצאתו החפוזה לעבודה בבוקר,
רן לא שם לב לפתק שהשאירה אשתו על המקרר, בו רומזת על המשבר בנישואיהם והחלטתה לא
לישון בבית.
טלי היא פסיכולוגית חינוכית בשלב של התמחות המטפלת
בילדים בעייתיים. עולה בידה להגיע לפריצת דרך בטיפולה בנועם, ילד להורים
גרושים שאינו מְתקשר עם הסביבה. בדמיון מסוים – ומסוים בלבד – לרן, גם עבודתה התובענית של טלי פוגעת בזוגיות
שלה. הערתו המעליבה של רן מהיום הקודם,
עוררה מחדש בזיכרונה של טלי שורה
של אירועים שליליים נוספים בהתנהגותו של רן ותהיות לגבי המשך הקשר איתו. בזמן שרן
מִתקשר אליה, טלי נמצאת בביתה של אימא. האֵם
של טלי טוענת כי הלחץ של רן בעבודה וקידומו גרם לו להיות קצת ציני. עוד טוענת האם
כי רן הוא שהביא את האושר לחייה של טלי, ועל כן עליה לחזור לבעלה ולהציל את הקשר
איתו.
בינתיים, רן מוסע על ידי השוטרים לתחנת משטרה, כדי לעמוד למסדר
זיהוי לאיתור הרופא המתחזה, מסדר בו הוא עלול להיות מופלל על לא עוול בכפו. אך בטרם
התייצבותו למסדר, מתחנת המשטרה מצליח רן (בשיחת גוביינא) ליצור קשר עם טלי, שבדיוק באותו הרגע חזרה
הביתה, בהתאם לעצתה של אימא. טלי מגיעה למשטרה ומביאה את דרכונו של רן. הזוג
מתחבק, ורן לוחש באוזני טלי: "תזכירי לי מי אני" (עמ' 239).
צימר בגבעתיים
נמרוד נמצא בצימר בגבעתיים. בלילה מגיעה
מלצרית למיטתו, אך הוא ממשיך להתגעגע לדפי, אהובתו, שעזבה אותו.
הערות ביקורתיות
מתוך האירועים החדשותיים הנרמזים
בסיפורים, ניתן להסיק כי רובם מתרחשים בשנות ה-90 של המאה ה-20 (לדוגמה, עמ' 80). גיבורי
הסיפורים הם לרוב צעירים: בגיל ההתבגרות ("היום שבו התבגרתי"); בשלב של חזרה
מטיול בחו"ל שלאחר סיום השירות הצבאי (יוני, ב"סרטנים
בעננים"); זוגות צעירים ("נגב
אקשן"), ובמקרה אחד זוג צעיר נשוי ("תזכירי לי מי את"). אין קשר
טוב בין הורי הדמויות המרכזיות. כזהו הקשר בין יואל ניצן לנעמי, הורי יוני; הגיבור
של הסיפור "קבוצת הכדורגל של גן סאקר" גרוש, וגם הוריה של טלי
("תזכירי לי מי את") נפרדו אחרי 20 שנות נישואים, בהיותה בת 17. הוריהם
של חלק מן הדמויות המשניות גרושים גם כן. לדוגמה, הוריו של נועם, ילד שנמצא
בטיפולה של טלי.
חלק ניכר מסיפורי הקובץ עוסק
בזוגיות. במרבית הסיפורים הנשים הן הדמויות החזקות. בזמן שיוני ברח מהבית,
אביו, בדומה לבנו, בנסיעתו לחוץ לארץ שואף
לברוח מן המציאות במקום להתמודד איתה. בניגוד לאב, אֵם הילד מחפשת אחריו בקדחתנות,
וכנראה לא במקרה יוני מגיע בסוף מסלול
בריחתו לסבתא, כי רק היא עשויה להביא לו מזור. ב"קבוצת הכדורגל של גן
סאקר" הגירושים של גיבור הסיפור נעשו ביוזמת אשתו, ולוֹ רק נותר להודות כי
כבר לא ניתן היה להציל את הנישואים. "בנגב אקשן", בחורה איתה יוצא המְספר,
גבוהה ממנו בנעלי עקב, והיא שקובעת מתי להפסיק את הקשר איתו. טלי ממש מצילה את
בעלה שנקלע למצב שלומיאלי. ב"צימר בגבעתיים" מתואר סבלו של אדם שנעזב על ידי אהובתו.
רוב הסיפורים מסתיימים בנימה אופטימית.
יוני, במשתמע, מתחיל לעלות על דרך השיקום; אבירם מתנחם כי לאחר פירוק קבוצת
הכדורגל יהיה לו יותר זמן לפעילות משותפת עם האב; הנער בגיל ההתבגרות, בלחץ
הנסיבות לפתע מתבגר; וטלי ברגע האחרון מושיעה את רן ממעצר, אם לא גרוע מזה.
האירועים בסיפורים מתוארים מנקודת ראותה
של כל דמות ודמות ובסגנון המיוחד לה. לדוגמה, סבתא חסיה ("סרטנים בעננים") מתבלת את דבריה
במילים ביידיש. כיוון שרוב גיבורי הסיפורים
הם צעירים, סגנונם דומיננטי בספר: עברית מדוברת קלה, בלתי תקנית בחלקה, תוך שרבוב
מילים וביטויים באנגלית (המופיעים בספר באותיות עבריות). הצעירים אינם נרתעים מהתבטאויות
גלויות בנושא המין. לדוגמה, הדיילת נופר (דמות משנית ב"סרטנים בעננים")
אומרת לעצמה: "לא היה לי זיון ראוי לשמו כבר חצי שנה" (עמ' 58). ישנם תיאורים של מִשְגָל מצד המחבר: חלקם במילים פשוטות וענייניות
("קולות הגמירה שלה" – עמ' 96) וחלקם בסגנון אמנותי (עמ' 100), ומכל מקום,
תוך הימנעות ממילים גסות (עמ' 149). מילים גסות וקללות מופיעות מדי פעם – אך
בהקשרים שאינם קשורים למין (לדוגמה, "קוס אמק", עמ' 151. לדעתי, עדיף
לכתוב את המילה הראשונה באות כ', תוך נאמנות למקור הערבי.)
בקובץ הסיפורים הזה אשכול נבו אינו עוסק
בבעיה העדתית. כנראה, מנקודת ראותו, זהו נושא עליו אבד הכלח, ומבחינתו הדמויות בסיפוריו הן ישראליות. רק מי
שינסה לנבור במוצא העדתי של גיבורי
סיפוריו (ולא על מנת לצבור הון פוליטי), יגלה כי מרבית הדמויות הראשיות בקובץ הזה הן ממוצא אשכנזי – מלבד, כנראה, הדמות
המרכזית ב"קבוצת הכדורגל של סאקר". ואולם גם דמות זו, במשתמע, אינה
מייחסת חשיבות למוצא העדתי.
כללית, בקובץ הזה של סיפוריו, נמנע
המחבר מדיון בנושאים פוליטיים. באותם הסיפורים בהם ישנן התייחסויות קצרות ומרומזות
לפוליטיקה משתמע כי גיבוריהם אוהדים את מפלגת העבודה ומסתייגים מן הליכוד בראשות בנימין
נתניהו. דוגמאות בולטות לכך ניתן למצוא בסיפור "תזכירי לי מי את", בו
הזוג הצעיר, טלי ורן, היו חברים בתנועה "דור שלם דורש שלום" – תנועה
שהוקמה בעקבות הזעזוע מרצח ראש הממשלה יצחק רבין בנובמבר 1995. טלי ואימא שלה,
אינם מרוצים מראש ממשלה הנוכחי (קרי, בשנות ה-90 של המאה ה-20), שיודע לנאום היטב,
אך דל במעש – רמז ברור לנתניהו בתקופת כהונתו הראשונה, 1999-1996. הדמות היוצאת מן
הכלל מבחינת ההשתייכות הפוליטית היא, אולי, גיבור הסיפור "קבוצתה הכדורגל של
גן סאקר": לאור אהדתו לקבוצת בית"ר ירושלים, ניתן לשער כי הוא ליכודניק.
מכל מקום, הנושאים הפוליטיים כמעט ואינם מעסיקים את גיבורי הסיפורים.
בספר הזה המחבר ממעיט להתייחס לסכסוך
הישראלי-ערבי ולנושא הציוני. עם זאת, הוא מצליח להעביר נימה של מסר ציוני. הגרסה
הציונית מובאת אצל סבתא חסיה ("סרטנים בעננים"). משתמע גם יחס ביקורתי כלפי אביה של טלי, שהחליט
להגר לארה"ב, שם, לדבריו, יוכל להרוויח פי 4 מאשר בארץ. (אשתו לא הסכימה
לנסוע איתו, וכך הזוג התגרש.) עוד ראוי לציין כי גיבורי הסיפורים שירתו בצבא
בתפקידים קרביים, זיכרונות משירותם הצבאי עולים בהם מדי פעם – ואף דמות לא התחמקה
משירות בצה"ל.
אפשר להבחין בקווי דמיון בין המחבר לבין
גיבורי סיפוריו שבקובץ. רובם צעירים לאחר שירות צבאי, בדומה לאשכול נבו בזמן כתיבת
הספר, אשר עשה את שירותו הצבאי כקצין בחיל המודיעין. לא מן הנמנע שגם המחבר, לאור שהייתו הארוכה
בארה"ב, נוהג בדיבורו בעברית להכניס ביטויים באנגלית, כמו גיבוריו. אביו של
יוני ("סרטנים בעננים") הוא פרופסור, וגם שני הוריו של המחבר הם
פרופסורים. בדומה לרן ("תזכירי לי מי את"), אשכול נבו עבד תקופה מסוימת כפרסומאי, ובדומה
לאשתו של רן, טלי, הוא רכש השכלה אקדמאית בפסיכולוגיה. בדמיון בין המחבר לגיבוריו,
בהשקפתו הפוליטית הוא כנראה קרוב למפלגת העבודה.
הסיפור הטוב ביותר בקובץ, לדעתי, הוא
"תזכירי לי מי את". יש בו תיאור די מעמיק של הדמויות ועלילה מרתקת.
הסיפור החלש ביותר, לטעמי, הוא "צימר בגבעתיים". חסרה בו התפתחות
עלילתית. משמעות האירועים הדמיוניים שמוזכרים בו אינה מובנת לי.
ישנם מבקרים הבאים בטענות אל אשכול נבו על
כך שסיפוריו אופטימיים ברובם. מכל מקום, בקובץ הזה, הוא נמנע מלדון בנושאים
טעונים ושנויים במחלוקת בחברה הישראלית כמו הסכסוך הישראלי-פלסטיני. חסרה בסיפורי
הקובץ התעלות מעל הדמויות, ולא רק מבחינת הסגנון. חסר בסיפוריו, שנסקרו כאן, מבט
מפוקח, פילוסופי, על החיים. לפנינו סיפורים עלילתיים קריאים וקלילים, המעניקים
הצצה לדור המבוגר אל עולמם של הצעירים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה