יום ראשון, 12 במאי 2013

פליקס, אנטוניה. קונדי: הסיפור של קונדוליזה רייס (קרית גת: הוצאת "קוראים", 2006). מאנגלית ד. רז. [סיכום ספר]

פליקס, אנטוניה. קונדי: הסיפור של קונדוליזה רייס(קרית גת: הוצאת "קוראים", 2006). מאנגלית  ד.  רז. 236 עמ'  ללא מפתח שמות.  [סיכום ספר]
Felix, Antonia. :Condi: The Condoleezza Rice Story (2005)




ביוגרפיה אוהדת        מאוד של קונדוליזה    רייס, היועצת לביטחון לאומי   של הנשיא   ג'ורג'   בוש      הבן George Walker Bush)),  בתקופת כהונתו הראשונה בין השנים 2005-2001, ומזכירת המדינה בתקופת כהונתו השנייה. הספר סוקר את מוצאה, החל מסבא וסבתא רבא מצד שני ההורים, ובהמשך מביא את סיפור חייה של קונדוליזה רייס מאז ילדותה ועד ל-2005. אנטוניה פליקס היא מְחברת ביוגרפיות, נובלות ושירה, וכמו כן מוסיקאית מקצועית. הסיכום משקף את גרסת המחברת – מלבד הערות קצרות בסוגריים מרובעים והערה ביקורתית בסופו, שהוספתי.   


ילדוּת ונעורים
סבתא רבא מצד האב של קונדוליזה, ג'וליה רייס, נולדה מקשר בין בעל אחוזה לבן לבין אחת המשרתות השחורות שלו, בתקופה בה התקיימה עבדות במדינות הדרום בארה"ב.  סבא רבא מצד האם, היה בעל עבדים לבן, שנולדו לו שלושה ילדים מקשר עם משרתת שחורה. המשרתות השחורות וילדיהן, נהנו מתנאים טובים יותר מאשר העבדים השחורים שעבדו בשדות.  ג'וליה רייס למדה קרוא וכתוב, וחשיבות החינוך וההשכלה כערך וכאמצעי להתקדם בחיים ניכר גם בדורות הבאים של משפחת רייס מצד האב, ובדומה לכך אצל אבותיה של קונדוליזה מצד האם, משפחת ריי (Ray). אביה של קונדוליזה, ג'ון רייס –  בדומה לאביו (סבה של קונדוליזה) –   היה בעל השכלה אקדמאית, כומר פרסביטריאני  בברמינגהם שבמדינת אלבאמה, ומנהיג קהילתי שפעל רבות לקידום ההשכלה בקרב השחורים. נוסף לכך היה גם מאמן פוטבול. אִמָה של קונדוליזה, אנג'לנה  (Angelena) ריי, הייתה בעלת תואר אקדמאי בחינוך ומוסיקאית מוכשרת. ג'ון ואנג'לנה נישאו בתחילת שנות ה-50 ובתם היחידה, קונדוליזה, נולדה ב-1954. ההורים המשיכו בלימודים בשנות ה-60 וג'ון רייס קיבל תואר שני בחינוך, ואנג'לנה –  תואר שני באמנות ובחינוך.
המשפחה גרה בשכונה מטופחת של המעמד הבינוני השחור בברמינגהם. ההורים ניסו לסוכך על קונדוליזה מפני חוקי הגזע החמורים וההפרדה הגזעית שהיו נהוגים באותה תקופה באלבאמה, דחפו את בתם להצטיינות, בהחדירם בה את ההכרה כי בזכות הישגיה היא תוכל לא רק להתמודד עם הגזענות הלבנה, אלא גם לתפוס מקום ראוי בחברה האמריקאית.  הם אמרו לבתם, כי היא לא תוּרשה לאכול המבורגר במסעדה לבנה באלבאמה וגם לא ללכת ללונה פארק המקומי, אך תוכל לנסוע לדיסני לנד ואף להיות נשיאת ארה"ב (עמ' 50). הוריה של קונדוליזה  השקיעו את מיטב האמצעים בחינוך בתם ברוח התרבות המערבית, חינוך שכלל לימודי מוסיקה, בלט, אתלטיקה, שפות זרות וספרות. לאור הכשרתה המוקדמת וכישרונותיה התקבלה  קונדוליזה ישר לכיתה ב' ובמהלך לימודיה שוב קפצה כיתה. עם זאת עיקר המאמצים בחינוכה הופנו לתחום המוסיקה. אנג'לנה,  וגם סבתה וסבתה רבא של קונדוליזה מצד האֵם  ניגנו בפסנתר, והאם רצתה שֶבִּתה תהיה פסנתרנית מקצועית.  אנג'לנה המציאה את השם קונדוליזה ממושג מוסיקלי באיטלקית, con dolcezza, שפירושו לנגן במתיקות. לפי עדותה של קונדוליזה, היא למדה לקרוא תווים עוד לפני שלמדה לקרוא אותיות. בגיל 4 הופיעה קונדוליזה ברסיטל הראשון שלה בפסנתר ומגיל 10 היא למדה בקונסרבטוריון.
ג'ון רייס, אביה, בתור מאמן פוטבול, בהיעדר בן, לימד  את בתו עוד מילדותה את חוקי המשחק המורכב הזה ואף שיחק איתה בו, וכבר בבית הספר היסודי חלמה קונדוליזה להתחתן עם שחקן פוטבול. אביה גם עורר בה התעניינות בפוליטיקה ובאקטואליה. ג'ון מאז 1952 תמך בעקביות במפלגה הרפובליקאית, כיוון שהמפלגה הדמוקרטית במדינת אלבאמה נשלטה בידי קבוצה גזענית, שבתחבולות שונות מנעה מהשחורים לממש את זכות הבחירה – וזאת בניגוד למפלגה היריבה במדינה הזו. באמצע שנות ה-60 המתיחות בין הלבנים לשחורים באלבאמה הגיעה לשיא. הקו-קלוקס-קלן פוצץ בתים של שחורים שעברו להתגורר בשכונות לבנות וגם שכונות שחורות הותקפו. בתגובה, ג'ון יחד עם גברים אחרים הקימו ארגון חמוש, כדי להגן על שכונתם.
בסוף שנות ה-60 קיבל  ג'ון רייס משרה בהוראה ובניהול באוניברסיטת דנוור שבמדינת קולוראדו, והמשפחה עברה לגור בדנוור. שם למדה קונדוליזה בתיכון קתולי פרטי בעל רמת לימודים גבוהה. היא נהגה לקום ב-4:30 בבוקר, כיוון שסדר היום שלה היה עמוס ביותר. נוסף ללימודים, היא התאמנה בטניס ובהחלקה אמנותית והשתתפה בתחרויות בשני ענפי הספורט האלה – ואולם הנגינה בפסנתר המשיכה לתפוס מקום מרכזי בחייה. פעילותה האינטנסיבית בתחומים שמחוץ לתוכנית הלימודים הרגילה לא מנעה מקונדוליזה להיות תלמידה מצטיינת, לסיים את לימודיה התיכוניים בגיל 16, ועוד לפני הסיום הרשמי להתחיל ללמוד באוניברסיטה של דנוור בגיל 15.
הקריירה האקדמאית
באמצע תקופת לימודיה לתואר הראשון חל מִפנה  בתוכניתה. קונדוליזה רייס הגיעה למסקנה כי לא תוכל להיות פסנתרנית מצטיינת ומקצועית ברמה  גבוהה, ולכן החליטה לפנות לתחום אחר. לאחר ששמעה את הרצאתו של פרופסור  ג'וזף קורבל (Josef Korbel)  על בריה"מ, היא הוקסמה מהנושא וקיבלה החלטה להתמחות במעצמה הזו במסגרת מדעי המדינה. קורבל היה מרצה בעל שיעור קומה, יליד צ'כוסלובקיה, יהודי מתבולל אשר שירת בעברו במשרד החוץ הצ'כי, אך לאחר תפיסת השלטון בידי הקומוניסטים בארצו ב-1948, נמלט לארה"ב יחד עם משפחתו. האיש היה אביה של  האישה הראשונה  בתולדות ארה"ב  בתפקיד מזכיר  המדינה,   מדלן     אולברייט (2001-1997). כיוון שקונדוליזה רייס ראתה בקורבל את אביה הרוחני, הרי הוא היה גם האב, במקרה זה  הרוחני, של האישה השנייה בתפקיד מזכיר המדינה. לצורך התמחותה בבריה"מ למדה רייס רוסית וסיימה את לימודי התואר הראשון במדעי המדינה בהצטיינות  ב-1974 בגיל 19.  רייס התאהבה ברוסיה ובתרבותה, ובמסגרת התואר השני המשיכה ללמוד בשקידה את שפתה, ספרותה וההיסטוריה שלה ושל בריה"מ, וזאת באוניברסיטת נוטרה דאם (Notre Dame) במדינת אינדיאנה. רייס אז דגלה בתיאוריה לפיה המלחמה הקרה אינה בעיקרה מלחמת רעיונות בין הקומוניזם לדמוקרטיה, כי אם תחרות בין שתי מעצמות בעלות אינטרסים מנוגדים (עמ' 99). עבודת המסטר שלה עסקה בצבא הסובייטי והיא סיימה את לימודי התואר השני במדעי המדינה ב-1975. ב-1976 חזרה קונדוליזה לאוניברסיטת דנוור, כדי ללמוד לתואר דוקטור, והיה זה שוב המרצה קורבל שהשפיע עליה ביותר והעריך את כישוריה. [ייתכן כי בהשפעתו] היא בחרה לרכוש ידע פאסיבי בצ'כית ולכתוב עבודת דוקטור בנושא –  "הפוליטיקה של פיקוד במדינות חסות: המקרה של צ'כוסלובקיה, 1975-1948." לצורך מחקרה היא ביקרה בבריה"מ וסיימה את הדוקטורט ב-1981. קורבל נפטר ב-1977 ולא זכה לראות את רייס מסיימת את התואר, ולא את בתו מגיעה למשרת מזכירת המדינה.
ב-1976 הצטרפה רייס למפלגה הדמוקרטית ובבחירות לנשיאות הצביעה עבור ג'ימי קרטר, ואולם היא שינתה את השתייכותה הפוליטית, בעקבות תגובתו הרופפת, לדעתה, של קרטר לפלישה הסובייטית לאפגניסטן בדצמבר 1979. כמו כן סברה, כי הודאתו הגלויה של קרטר כי הוא הופתע מהתנהגותה של בריה"מ,  הצביעה על תמימות ואי הבנתו את אופיו של המשטר הסובייטי. בגלל הנושא האפגאני הצטרפה רייס למפלגה הרפובליקאית, וב-1980 הצביעה עבור רונלד רייגן. אף על פי כן נותרה בה סימפטיה כלפי היבטים מסוימים במדיניות המפלגה הדמוקרטית בתחום הפנים, כמו הרפורמות של הנשיא לינדון ג'ונסון למען זכויות האזרח, ובדומה לדמוקרטים תמכה  רייס בזכותה של כל אישה לבצע הפלה.
לאחר סיום הדוקטורט באוניברסיטת דנוור, ב-1981 קיבלה רייס מלגה לפוסט-דוקטורט במרכז לביטחון בינלאומי ופיקוח על הנשק באוניברסיטת סטנפורד שבקליפורניה. באותה שנה היא גם התקבלה לסגל ההוראה במדעי המדינה באותה האוניברסיטה בזכות כישוריה, אך כנראה גם משיקולים של אפליה מתקנת. באוניברסיטה היוקרתית הזו הייתה  רייס האישיות השחורה היחידה בסגל. הקורסים שלימדה רייס עסקו בין היתר ביחסים בין הגוש הסובייטי לעולם השלישי; האינטראקציה בין הצבא למדינאים במדינות קומוניסטיות, במדינות מערביות ובעולם השלישי; בריתות צבאיות ובהן ברית ורשה וברית נאט"ו; מדיניות הביטחון של בריה"מ וארה"ב בתקופת הנשק הגרעיני. היא ערכה משחקי הדמיה עם סטודנטים בנושאים בהם לימדה. הסטודנטים העידו כי הרצאותיה מעניינות וכי היא מרצה מסורה, וב-1984 העניקה לה האוניברסיטה פרס הצטיינות על הוראה. רייס פיתחה את הדוקטורט שלה לספר שכותרתו: "ברית בספק, ברית המועצות וצבא צ'כוסלובקיה, 1963-1948."  הספר פורסם על ידי אוניברסיטת פרינסטון ב-1984. ספרה השני "עידן גורבצ'וב", פורסם ב-1986 והיה אוסף מאמרים אותו ערכה יחד עם אלכסנדר דאלין. שני מאמריה בספר עסקו בצבא הסובייטי ובמערכת הבריתות של בריה"מ. רייס עסקה בנושאים צבאיים לא רק במישור האקדמי, אלא גם הפרקטי. ב-1986 עבדה רייס בפנטגון מטעם המועצה ליחסי חוץ. היא למדה להכיר את תחום התכנון הגרעיני ואת נוהלי העבודה במוסד צבאי.
ברנט סקוקרופט (Scowcroft) , איש צבא ואקדמאי מומחה בהיסטוריה הסובייטית, הכיר את רייס באמצע שנות ה-80, כאשר עבדה כדוקטור למדעי המדינה  באוניברסיטת סטנפורד. הוא התרשם מהבנתה את האידיאולוגיה הסובייטית.  לאחר היבחרותו של ג'ורג'  בוש   האב (George H. W. Bush) לנשיא ומינויו של סקוקרופט ליועץ לביטחון לאומי שלו ב-1989, מינה סקוקרופט  את רייס למנהלת המחלקה לבריה"מ במועצה לביטחון לאומי. בהמשך רייס הייתה גם  עוזרת  מיוחדת  לנשיא בענייני ביטחון לאומי, והיא  השתתפה בפסגת בוש-גורבצ'וב בדצמבר 1989 במלטה. בוש האב העריך אותה מאוד וצוטט כאומר כי "היא לימדה אותי כל מה שאני יודע על ברית המועצות" (עמ' 13). רייס אכן הדריכה את בוש בנושא הסובייטי, תחום שעבר בין תחילת 1989 לתחילת 1991 שינויים מהפכניים ובהם נפילת חומת ברלין, התמוטטות הגוש הסובייטי ולבסוף ראשית התפרקותה של בריה"מ. רייס עזרה לנשיא לעצב את המדיניות בנושא איחוד גרמניה, איחוד, אשר בהתאם לתחזיתה התממש מהר יותר ממש שצפה הקנצלר הלמוט קול.  על אף שסקוקרופט  היה מעוניין כי רייס תמשיך בתפקידה, רייס פרשה ממשלו של בוש וחזרה לאוניברסיטת סטנפורד באביב 1991. לדבריה, הקריירה האקדמית הייתה חשובה לה יותר והיא עלולה הייתה לאבד את משרתה, אם תקופת היעדרותה מסטנפורד הייתה נמשכת מעל לשנתיים. כמו כן העבודה במועצה לביטחון לאומי הייתה מאוד תובענית. היא נמשכה כ-14 שעות ביממה ולא הותירה לרייס פנאי לעיסוקיה החביבים כמו נגינה בפסנתר – תחום אותו מעולם לא נטשה על אף שחדלה להתמקד בו –  מחקר אקדמאי וצפייה במשחקי פוטבול.
לאחר שובה לסטנפורד, העשירה  רייס את הרצאותיה בניסיון והידע שצברה במהלך עבודתה במועצה לביטחון לאומי. היא המשיכה לפרסם מאמרים בנושא הסובייטי, והופתעה מהתפרקותה המהירה של בריה"מ במהלך 1991. לאחר סיום נשיאותו של בוש האב ב-1993, רייס עזרה לו לחבר ספר (בשיתוף עם סקוקרופט)  על תקופת נשיאותו. ב-1995 פרסמה רייס את ספרה השלישי, יחד עם פיליפ זליקוב, אִתו שירתה בממשל בוש, וכותרתו: "גרמניה מאוחדת ואירופה לאחר המהפך: ניתוח מדיניות." הספר יצא בהוצאת  אוניברסיטת הרווארד וזכה לפרסים יוקרתיים עבור מצוינות אקדמית בחקר ההיסטוריה. רייס גם עסקה במחקר בנושא מעמדה של ארה"ב בתקופה שלאחר המלחמה הקרה. במאי 1993 הועלתה רייס לדרגה של פרופסור מן המניין וכעבור כחודש  התמנתה לרקטור של אוניברסיטת סטנפורד.
רייס הופתעה ממינויה לרקטור מסיבות אחדות. היא הייתה צעירה בכ-20 שנה מקודמה בתפקיד ולא החזיקה מעולם במשרה של ראש חוג ובהמשך דיקן – משרות שהיוו את המסלול המקובל להעלאה לרקטור. בתור רקטור של סטנפורד, הייתה רייס האישיות הצעירה ביותר בתפקיד הזה, וגם האישה הראשונה ובת המיעוטים הראשונה  בתולדות מחזיקי המשרה המכובדת הזו. היא הייתה אחראית על תקציב האוניברסיטה בגודל של 1.5 מיליארד דולר, כאשר בכניסתה לתפקיד היה עליה להתמודד עם גירעון של 20 מיליון דולר. כעבור שנתיים, כהבטחתה, הצליחה  רייס לחסל את הגירעון ואף לסיים את השנה בעודף תקציבי. איזון התקציב הושג בין היתר באמצעות פיטורי מרצים, צעד אותו ביצעה  רייס בצער, אך בנחישות וללא דיחוי. על רייס נמתחה ביקורת על  אי שימושה בכלי האפליה המתקנת, כדי לכלול יותר נשים בסגל ההוראה. תשובתה הייתה, כי יש להשתמש בכלי הזה בשלב התחלתי, כדי להתקבל להוראה – כפי שנעשה לגביה – אך לא בשיקולים של מתן קביעות, שתעשה על פי רמת ההישגים.
בתקופת כהונתה כרקטור היא גם לימדה בסטנפורד ופעלה במוסדות מחקר   מחוץ לאוניברסיטה.    בין השנים 1997-1992 הייתה רייס חברה במועצת  המנהלים של מכון ראנד (Rand),     העוסק במחקר מדיני, ובין השנים 1997-1994  חברה במועצת הנאמנים של מכון קרנגי (Carnegie), אשר בתקופה זו שם דגש מיוחד במחקר בנושא יחסי ארה"ב-רוסיה ובין חבריו נמנו הנשיאים לשעבר ג'ימי קרטר ומיכאיל גורבצ'וב. באביב 1997 נבחרה רייס לאקדמיה האמריקאית לאמנויות ומדעים. במקביל היא לא הזניחה את התחביבים שלה. רייס ניגנה בפסנתר במסגרת רביעייה, ואף הרחיבה את הרפרטואר שלה בהדרכתו של פרופסור למוסיקה. כמו כן היא שיחקה טניס והתעמלה בסיועו של מאמן כושר.
נוסף לעבודתה האקדמית, המשיכה רייס –  במידה מצומצמת בהשוואה למכלול פעילותה – את מפעלו של אביה בתחום קידום החינוך לאוכלוסיות חלשות, באמצעות מעורבות בהקמת מרכז בקליפורניה, לסיוע בלימודים לתלמידי תיכון ולהכשרתם להתקבל לקולג'ים ואוניברסיטאות. ואולם עיקר עבודתה מחוץ לאקדמיה התרכזה בסקטור הפרטי בו זכתה להכנסות גבוהות. בזכות קשריה בוושינגטון בתקופת שירותה במועצה לביטחון לאומי והרקע האקדמי שלה, ב-1991 הצטרפה רייס למועצת המנהלים של חברת שברון (Chevron). זו חברה אמריקאית רב לאומית, אחת החברות הגדולות בעולם אשר פעילותה משתרעת על פני כל הגלובוס, המתמחה באנרגיה, במיוחד בנפט ובגז, כולל חיפושי נפט, הפקתו, זיקוקו ושינועו. הודות לידע שלה בתחום בריה"מ לשעבר, רייס הייתה מעורבת מטעם החברה בעסקה להנחת צינור נפט מקזחסטן לים השחור באורך 1,496 ק"מ. בשנות ה-90 הייתה רייס חברה במועצת המנהלים של חברות גדולות נוספות בתחומי הביטוח, הפיננסים המידע והמחשבים ובהן טרנס אמריקה (Transamerica), צ'רלס שוואב (Charles Schwab), ג'יי פי מורגן(J. P. Morgan)  והיולט פאקארד (Hewlett Packard). לפי גרסת המְחברת, התכוונה רייס להיכנס לעולם העסקים בסקטור הפרטי והיא פרשה מתפקיד הרקטור ביולי 1999. [להערכתי, פרישתה קשורה באירוע אחר. במארס 1999 הצטרפה רייס למסע הבחירות של ג'ורג' בוש  הבן לנשיאות, כיושבת ראש הצוות שלו למדיניות חוץ.] רייס הפסיקה את פעילותה בחלק מהחברות שנזכרו לעיל עוד במהלך שנות ה-90, בטרם הצטרפה לממשלו של ג'ורג' בוש הבן בינואר 2001. מכל מקום, ניגודי האינטרסים בין חברותה במועצת הדירקטורים של שברון –  בעלת האחזקות במזרח התיכון, דרום מזרח אסיה ואפריקה –  לבין תחילת עבודתה בממשל בוש הבן, גרמו לרייס להתפטר ממשרתה בחברה הזו ב-15 בינואר 2001.
יועצת לביטחון לאומי
כבר בתקופת נשיאותו של בוש האב, התחבבה רייס מאוד עליו ועל אשתו ברברה. בוש האב יזם היכרות בין רייס לבנו הבכור, ג'ורג' בוש,  ב-1995, בעקבות היבחרותו של הבן למושל טקסס. אולי כבר אז חשב כי בנו יוכל להיעזר בידע של רייס במדיניות חוץ, אם ישאף למשרה במישור הכלל לאומי. מכל מקום, במהרה מצאו השניים, רייס ובוש הבן, שפה משותפת בזכות עיסוקם והתעניינותם בספורט. [להיכרות בין בוש הבן לרייס ב-1995 אין התייחסות בזיכרונותיה של רייס –"Rice, Condoleezza. No Higher Honour: A Memoir of My Years in Washington (London: Simon and Schuster, 2012). בזיכרונותיה ישנה התייחסות לפגישה ב-1998, המתוארת להלן.] ב-1998 הפגיש בוש האב בביתו  בין רייס לבנו, ג'ורג', לנוכח כוונת הבן להתמודד על תפקיד הנשיא. השניים דנו בנושאי חוץ. כאשר מרוּצו של בוש הבן לנשיאות צבר תאוצה ב-1999, הפכה רייס למדריכה האישית  שלו בתחום מדיניות החוץ  ולראש הצוות המייעץ שלו בתחום הזה. רייס נחונה בכישרון להסביר לבוש את הנושאים הסבוכים של היחסים הבינלאומיים בצורה בהירה ולשביעות רצונו. בוש תיאר אותה כמי "שמסוגלת להסביר לי את ענייני מדיניות החוץ בצורה שאני יכול להבין" (עמ' 17). הייתה כימיה בין השניים. בוש צוטט כאומר: "כיף להיות איתה. אני אוהב אנשים שמחים...היא ממש חכמה!" (עמ' 16). רייס מצדה העריכה את יכולתו של  בוש להתמקד בעיקר ובמהות, בעת דיון בבעיות מורכבות וסבוכות, בהן אף אינטלקטואלים נוטים ללכת לאיבוד. היא עזרה לבוש לגבש את מדיניותו בנושא הנשק הגרעיני     מדיניות שתבוא לידי ביטוי לאחר היבחרותו לנשיא – ועיקרה צמצום המאגר הגרעיני של ארה"ב והקמת מערכת טילים הגנתית. רייס  השתתפה במסע הבחירות של בוש גם כדי למשוך קולות של שחורים ונשים.
לאחר ניצחונו של בוש בבחירות לנשיאות בנובמבר 2000, בדצמבר הוא מינה את רייס רשמית ליועצת שלו לביטחון לאומי. אביה של רייס, ג'ון, הרפובליקאי המסור, שנפטר בדצמבר 2000   זמן קצר לאחר המינוי, היה מודע לכבוד בו זכתה בתו. [לפי  ספר זיכרונותיה  ("No Greater Honour"), הכרתו של האב הייתה מעורפלת בתקופה הזו, כתוצאה מאירוע מוחי שעבר שנים  לפני כן.] זאת, בניגוד  לאִמה, שנפטרה ב-1985 מסרטן השד. רייס הייתה האישה הראשונה בתפקיד היועץ לביטחון לאומי. היא הייתה האישיות השחורה השנייה בתפקיד הזה, וגם בתפקיד מזכיר המדינה אותו עתידה הייתה למלא ב-2009-2005. קולין פאוול (Colin Powell), כאפרו-אמריקאי, קדם לרייס במשרת היועץ לביטחון לאומי בין השנים 1989-1987 בתקופת נשיאותו של רונלד רייגן, וכמזכיר המדינה – בתקופת נשיאותו של בוש הבן בין השנים 2005-2001. כאמור, רייס גם הייתה האישה השנייה בתפקיד מזכירת המדינה, כשקדמה לה מדלן אולברייט.
ב-11 בספטמבר 2001 הגיעה רייס ליום עבודה רגיל בבית הלבן. בעת שהמטוס הראשון פגע במרכז הסחר העולמי בשעה 8:25 בבוקר חשבה רייס שזו תאונה. היא דיווחה בשיחת טלפון על התקרית לנשיא, שהיה באותו הזמן באירוע חינוכי בפלורידה וגם כן סבר שזו תאונה. רק לאחר פגיעתו של המטוס השני במגדל השני של מרכז הסחר העולמי, הבינה רייס כי זו פעולת טרור. בעקבות פגיעה שלישית של מטוס, הפעם בבניין הפנטגון ב-9:45, ציווה השירות החשאי על הצוות של הבית הלבן לרדת לבונקר תת קרקעי. בדרכה לבונקר טלפנה רייס לנשיא וביקשה ממנו לא לחזור לבית הלבן, מחשש לפגיעה בו. הנשיא שעה לאזהרתה וחזר לוושינגטון רק בערב (עמ' 193). בהיותה בבונקר, טלפנה רייס לקרוביה, ליידעם כי היא בסדר (עמ' 194). [לפי  No Greater Honour pp.72-73 , הטלפון לקרובי המשפחה קָדַם(!) לטלפון לנשיא, ושתי השיחות נעשו בדרכה לבונקר.] בהמשך ארגנה רייס שיחת ועידה בין חברי המועצה לביטחון לאומי לנשיא.

לפני פיגועי ה-11 בספטמבר הייתה  בכוונתה של רייס, כיועצת לביטחון לאומי של הנשיא, לפעול במשרתה לפי המודל של ברנט סקוקרופט, היועץ לביטחון לאומי של בוש האב, תחתיו שירתה, כזכור, בין השנים 1991-1989. בדומה לסקוקרופט,  היא דאגה להציג בפני הנשיא את עמדות השרים הבכירים בנושאי החוץ ולעזור בתיאום המדיניות, וכדבריה, "לעזור להבטיח כי הממשלה תדבר בקול אחד" (עמ' 205). ואכן, היו הבדלי השקפות במדיניות החוץ בתוך הממשל. סגן הנשיא, דיק (ריצ'רד) צ'ייני, ומזכיר ההגנה, דונלד רמספלד, היו נצים שמרניים, שדגלו בשימוש בכוח. לעומתם, מזכיר המדינה, קולין פאוול, בדומה לרייס, לא צידד בהתערבות צבאית. על אף כוונתה המוצהרת של רייס להתרכז בתפקידה בתחום המנהלי, הרי למעשה, כבר מלכתחילה לא הוגבלה פעילותה לתחום הזה. הנשיא הפקיד בידה את עיצוב המדיניות כלפי רוסיה, בגלל מומחיותה במעצמה הזו וגם בנושא הטילים הבליסטיים – נושא מרכזי ביחסים האמריקאיים-רוסיים. מכל מקום, עד אירועי ה-11 בספטמבר, בדומה לסקוקרופט, שמרה רייס על פרופיל נמוך בכלי התקשורת. בתפקידה כיועצת לביטחון לאומי באו לידי ביטוי תכונות, שאפיינו את התנהגותה בעת שהחזיקה במשרות בכירות בעבר: שילוב של נועם ואסרטיביות, אך גם קשיחות כלפי מי שניסה לפגוע בסמכויות המוּקנות במשרתה. 

לאחר הפיגועים, יכולותיה להישאר  רגועה במצבי לחץ ולהסביר נושאים מורכבים בצורה ברורה ופשוטה, הפכו את רייס למעין הדוברת הבכירה של הבית הלבן בתקשורת. כמו כן השפעתה בעיצוב מדיניות החוץ עלתה, לנוכח הקשר היומיומי ההדוק שלה עם הנשיא והערכתו הרבה לעצותיה. לרייס היה חלק חשוב בהחלטה להצניח חבילות מזון לאפגניסטן באוקטובר 2001 – בד בבד עם תחילת ההפצצות נגד ארץ זו, אשר שימשה מקלט למְבַצעי פיגועי ספטמבר מטעם ארגון אל-קאעידה.

 לנוכח כוונתו של בוש להקים מערך טילים אנטי בליסטיים, בוש ורייס סברו כי האמנה האמריקאית-סובייטית משנת 1972, שהטילה הגבלות בתחום פיתוחם והצבתם של טילים כאלה, מיושנת.  על אף התנגדותו של נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, לביטול האמנה מ-1972 –  הוא נענה להצעתו של בוש לצמצום הדדי במאגרי הנשק הגרעיני.  במאי 2002, בשיחות בין בוש לפוטין במוסקבה הוסכם להוציא מן המערך שני שלישים של הטילים הגרעיניים ארוכי הטווח שבידי שתי המעצמות, כאשר התהליך יתפרס לתקופה של 10 שנים. ביוני 2002 ביטלה ארה"ב רשמית את מחויבותה לאמנה מ-1972. לרייס היה חלק חשוב בעיצוב המדיניות הזו בתחום הטילים הגרעיניים. לדברי מומחה, רייס הייתה היועצת לביטחון לאומי השנייה, לאחר הנרי קיסינג'ר, שנהגה לערוך ביקורים שגרתיים במוסקבה (עמ' 207). 

פיגועי ספטמבר 2001 הביאו לשינוי בהשקפתה של רייס לגבי הפעלתו של  הצבא האמריקאי מחוץ לגבולותיה של ארה"ב. במאמר שפרסמה רייס ב-Foreign Affairs בחורף 2000 היא התנגדה לשימוש בצבא האמריקאי בחוץ לארץ להבטחת משימות הומאניות. בהתאם לכך היא דגלה בהוצאת הכוחות האמריקאים מאזור הבלקן והדגישה כי הצבא "לבטח לא נועד לבנות חברה אזרחית" (עמ' 196). בדומה לסקוקרופט, היא השתייכה למחנה הרפובליקאי המתון, אשר שם את הדגש בעיצוב מדיניותה של ארה"ב בתחום החוץ על ריאליזם ולא על שליחות מוסרית. סטייה מעמדתה זו  של רייס ניכרה כבר בתמיכתה בהתגברות ההדרגתית במעורבות הצבא האמריקאי באפגניסטן משלהי 2001, וביתר בירור בעמדתה בשאלת המלחמה בעיראק. באוגוסט 2002, בניגוד למאמר שפרסם סקוקרופט באותו החודש, תמכה  רייס בפעולה צבאית אמריקאית נגד משטרו של סדאם חוסיין בעיראק. לדעת סקוקרופט, הראיות שקשרו את סדאם לפיגועי ה-11 בספטמבר היו קלושות, ודווקא המלחמה נגדו תרכז את משאביה של ארה"ב למלחמה בעיראק ותפגע במאמציה להילחם בטרור במישור הגלובאלי. רייס, לעומתו, בהשפעת האירועים הטראומטיים של ספטמבר, ראתה במאגר הנשק להשמדה המונית של סדאם – שבדיעבד התברר שלא היה קיים – והאפשרות כי יצייד בו טרוריסטים לביצוע פיגועים בארה"ב, איום ביטחוני. כמו כן, בדומה לנשיא בוש, סברה, כי הפצת הערכים של דמוקרטיה וחופש בעולם הערבי- האסלאמי, תשמיט את הקרקע מתחת לצמיחתן של  אידיאולוגיות קיצוניות בנוסח אל-קאעידה.

תמיכתה של רייס במלחמה בעיראק  הושפעה גם מעמדתו של הנשיא בוש [שכנראה הקדים את רייס בקבלת ההחלטה בנדון], מהערכתה הבלתי מבוטלת כלפיו, ואמונתה כי הוא ניחן בריאליזם פוליטי. בפחות מחודש, במהלך מארס-אפריל 2003 כבשה ארה"ב את עיראק. על קרבתה הרבה של רייס לנשיא – אתו בילתה שעות רבות בבית הלבן, בקמפ דיוויד ובמעונו הפרטי של בוש בחוות קרופורד –  מעידות גם העובדות הבאות. במאי 2003 הייתה רייס יחד עם הנשיא על סיפון נושאת המטוסים "אברהם לינקולן", עת טען הנשיא כי הפעילות הקרבית העיקרית בעיראק הושלמה; ובנובמבר 2003 התלוותה רייס לביקורו  של הנשיא, הקצר והמסוכן ביטחונית, אצל חיילים אמריקאים בחג ההודיה בבגדאד. כמו כן בניגוד לנוהל המקובל, בתור יועצת לביטחון לאומי, השתתפה רייס במסע הבחירות של בוש לכהונה שנייה, תוך הטלת מגבלות מסוימות על עצמה (היא לא השתתפה בוועידת המפלגה הרפובליקאית). והראיה  על קרבתה לנשיא – בארוחה חגיגית באביב 2004 נכשלה רייס בלשונה באומרה: "כפי שאמרתי לבעל... כפי שאמרתי לנשיא בוש..." (עמ' 223).

קונדוליזה רייס מעולם לא נִשְאָה. בתקופת לימודי הדוקטור היא הייתה מאורסת לשחקן פוטבול מדנוור, אבל הזוג נפרד. לאחר הדוקטורט "המשיכה לבלות עם שחקני פוטבול וגם עם גברים שעסקו בתחומים אחרים, אך לא התארסה שוב" (עמ' 113). הייתה לה מערכת יחסים ארוכה עם ג'ין וושינגטון, בוגר סטנפורד ושחקן פוטבול מבטיח, ואולם הזוג הפסיק לצאת (בהמשך נעשה וושינגטון לאחד המנהלים הבכירים בליגת הפוטבול הלאומית (NFL). [לדעתי,  העובדה כי בסוף שנות ה-50 לחייה עדיין לא נשאה – על אף שפע ההצעות  וההזדמנויות שהיו לה (עמ' 24) – מצביעה על היעדר עניין רציני מצדה במרכיבים מרכזיים של חיי נישואים נורמאליים.] באופייה הייתה רייס חברתית, היו לה ידידים וידידות רבים, והיא קיימה קשר טוב גם עם קרובי משפחתה. היותה לא נשואה אפשר לה לקדיש את כל כולה לעבודתה ולקריירה שלה.

סיפורה של רייס, כפי שמתואר בספר, הוא סיפור של הצלחה מדהימה. רייס מכוּנית אשת רנסנס,  אשר כישרונותיה הרב תחומיים מצאו ביטוין באמנות, במחקר אקדמאי, בקריירה מצליחה באוניברסיטה, בעסקים ובמדינאות. המְחַברת מעלה את האפשרות, כי רייס תהיה הנשיאה הראשונה, לאחר שתסיים את כהונתה כמזכירת המדינה.

                                                               ***

הערות ביקורתיות
הערכתה של מחברת הספר, פליקס, כי רייס תוכל להיבחר לנשיאות בעתיד, נבעה מכך שהספר הושלם ב-2005. באותה עת, בוש הבן, שנבחר מחדש  לנשיאות ב-2004,  עדיין נחשב לנשיא מצליח. לעומת זאת, בתקופת כהונתו השנייה, התגלו בבירור הקשיים שבהסתבכותו בשתי מלחמות, באפגניסטן ובעיראק. בהתאם לכך, נפגעה תדמיתה של רייס, כמי שנשאה בתוקף תפקידיה – יועצת לביטחון לאומי ובהמשך מזכירת המדינה –  באחריות לכשלים האלה. לכן, אפשרותה להתמודד על תפקיד הנשיא ירדה למעשה מהפרק. חוסר התמחותה בעיראק היווה, ללא ספק, סיבה מהותית להחלטתה השגויה לתמוך  בנשיא הן בעניין הפלישה לארץ זו והן בעניין עיצוב משטר דמוקרטי בה. בדומה לכך, חוסר ידע מעמיק  בנושא העולם הערבי והמוסלמי הִטְעָה אותה באמונתה האידיאליסטית לפיה המודל המערבי של הדמוקרטיה ניתן ליישום במזרח התיכון, כולל באפגניסטן. עוד אפשר לשער, כי פעילותה הרב תחומית בשנות ה-90 פגעה באיכות עבודתה האקדמית. אין זה הוגן למתוח ביקורת על פליקס, שֶאֵת הירידה בקרנה של רייס בקדנציה השנייה של בוש לא הצליחה לחזות. לעומת זאת, תיאורה של רייס, בידי המחברת, כדמות בעלת כישורים מעין על אנושיים – ללא ניסיון רציני לאתר את חסרונותיה ומגבלותיה – בהחלט ראוי לביקורת.