Spratt, Mark. Donald
Trump: A Life Worth Living! (CreateSpace Independent Publishing Platform, November 24, 2016). 48 pp. [הוצאה דיגיטלית של אמזון]
ביוגרפיה קצרצרה של דונלד טראמפ, נשיאה
ה-45 של ארה"ב, שפורסמה זמן קצר לאחר היבחרותו למשרה הרמה בנובמבר 2016.
המחבר, מארק ספראט, הוא היסטוריון אמריקאי. הסיכום משקף את גרסת המחבר, מלבד תוספות
בסוגריים מרובעים שמקורם בוויקיפדיה. את הערותיי הביקורתיות הוספתי בפרק נפרד בסוף
הסיכום.
דונלד טראמפ נולד בניו יורק ב-1946. סבו
מצד אביו היגר מגרמניה לאמריקה ב-1885 וקיבל אזרחות אמריקאית ב-1892. שם משפחתו
המקורי של הסב היה Drumpf. אימו של טראמפ נולדה בסקוטלנד. מגיל 13 למד דונלד טרמפ באקדמיה
הצבאית של ניו יורק (NYMA). ב-1968 הוא קיבל
תואר ראשון בכלכלה מ"בית הספר וורטון" (Wharton) שבאוניברסיטת פנסילבניה. טראמפ הלך בעקבות אביו והחל את הקריירה
העסקית שלו בתחום הנדל"ן – אולם, שלא
כאביו, שאיפותיו בתחום הזה הרקיעו שחקים. לאחר
שנעשה ליושב ראש חברת הנדל"ן של אביו ושינה את שמה ל"לארגון טראמפ"
ב-1971, הוא הקים בין היתר שני מגדלים בניו יורק: מגדל טראמפ; ומגדל טראמפ העולמי,
המתנשא לגובה 72 קומות ושוכן מול מטה האו"ם. כמו כן השקיע בבתי מלון ובבתי
קזינו. בשנות ה-90 והעשור הראשון של המאה ה-21 חלק מעסקי הנדל"ן שלו נקלעו
לפשיטת רגל. הוא נהג לפתור את הבעיה הזו באמצעות מכירת חלק מנכסיו. אף על פי כן,
הונו בספטמבר 2016 הוערך ב-4.5 מיליארד דולר (לפי "פורבס") – בעוד טראמפ עצמו במהלך מסע הבחירות שלו טען כי
הוא שווה 10 מיליארד דולר. טראמפ לא חשף את רישומי המס שלו, כך שלא ניתן לדעת את
שוויו האמיתי של הונו.
נוסף לנדל"ן, פנה טראמפ
לתחום הבידור. ב-1996 הוא היה אחראי לארגון תחרויות "מיס יוניברס"
ו"מיס ארצות הברית". ב-2004 הוא היה מפיק ואורח בתוכנית ריאליטי של NBC, עבורה
זכה פעמיים להיות מועמד לפרס Emmy. כמו כן חיבר ספרים רבים המתמקדים בהנחיות להצלחה בעסקים.
בדרכו הפוליטית של טראמפ חסרה עקביות.
הוא היה תומך חשוב במועמד הרפובליקאי לנשיאות, רונלד רייגן בשנות ה-70, הצטרף
למפלגה הרפובליקאית והיה חבר בה עד 1999-98. אחר כך הצטרף למפלגה בשם
"רפורמה" ונאבק להשיג תמיכתה כמועמד לנשיאות. מ-2000 עד 2009 הוא היה חבר
במפלגה הדמוקרטית, אך כבר בבחירות ב-2008 תמך במועמדותו של ג'ון מקיין הרפובליקאי לנשיאות
מול ברק אובמה. טראמפ הצטרף שוב למפלגה הרפובליקאית ב-2009, ובבחירות לנשיאות
ב-2012 תמך במועמד הרפובליקאי מיט רומני. [לפי ויקיפדיה, עד 1987 היה טראמפ חבר
במפלגה הדמוקרטית, ב-1987 נרשם כרפובליקאי ומאז שינה את השתייכותו הפוליטית חמש
פעמים. מ-2012 הוא שוב רפובליקאי.] ב-2011 טען טראמפ כי ברק אובמה נולד בקניה, ולא
בארה"ב, כלומר אינו זכאי להיות נשיא לפי החוקה האמריקאית המגבילה משרה זו
ליליד ארה"ב. בעקבות טענה זו ודומיה, פרסם הבית הלבן את תעודת הלידה המקורית של אובמה.
טראמפ עצמו התעניין באפשרות להתמודד על
תפקיד הנשיא במרוץ לנשיאות ב-1988, 2004
ו-2012, אך לא נכנס למרוץ. בהתמודדות על מועמדוּת לנשיאות מטעם
המפלגה הרפובליקאית ב-2016 ניצח טראמפ בקלות את יריביו. ב-8 בנובמבר, בבחירות הכלליות לנשיאות מול
המועמדת הדמוקרטית, הילרי קלינטון – בניגוד לציפיות של רוב הסקרים – ניצח גם כן.
[הוא צבר פחות קולות מהילרי קלינטון, אך זכה לפי שיטת האלקטורים. התוצאה באלקטורים
304 מול 227 לטובת טראמפ; התוצאה בשיעור התמיכה הכלל ארצי 48.18% מול 46.09% לטובת קלינטון.]
במהלך מסע הבחירות לנשיאות
ב-2016 צצו פרשיות מביכות אחדות מעברו של טראמפ, בהן קלטת משנת 2005 בה השמיע התבטאויות
פוגעניות וגסות כלפי נשים. נוסף לכך, שורה של נשים טענו כי הוא הטריד ותקף אותן
מינית. טראמפ השיב כי ההתבטאות מ-2005 הייתה בגדר "שיחה בחדר הלבשה",
הכחיש את הטענות בדבר תקיפה מינית, ובמקביל האשים את ביל קלינטון – נשיא לשעבר
ובעלה של המועמדת הילרי – במעשי אונס. סגנונו הבוטה בהתקפותיו על הילרי קלינטון הוסיף
לנופך שלו כמועמד אנטי ממסדי, שאינו מתכוון להתנהג לפי הנורמות הקיימות. ראוי לציין
כי בניגוד למסע הבחירות שלו – בהתבטאות בשנת
2008 חלק טראמפ מחמאות להילרי קלינטון ותיאר את בעלה כנשיא גדול. טראמפ דחה את
הקונצנזוס המדעי בדבר שינויים באקלים. [לפי מיטב העיתונים האמריקאיים, מסע הבחירות
של טראמפ התאפיין בשקרים רבים, אולי חסרי תקדים בתקופה המודרנית.]
סיסמתו של טרמפ במסע הבחירות הייתה
"להפוך את אמריקה לגדולה שוב". לדבריו, המהגרים, במיוחד ממקסיקו, אשר גוזלים את פרנסתם של עובדים
אמריקאיים, אחראים למעשי פשיעה חמורים ולהפצת סמים. הוא הבטיח לבנות חומה באורך של כ-1000 מיילים לאורך
גבולה הדרומי של ארה"ב במימון מקסיקני שתעצור את זרם המהגרים. כמו כן הבטיח
להקשיח את חוקי ההגירה לארה"ב, במיוחד להקשות על הגירת מוסלמים, מפאת
מעורבותם הרבה בטרור הבינלאומי.
עוד
הבטיח טראמפ לתקן או לבטל הסכמי סחר בינלאומיים עליהם חתומה ארה"ב בטענה כי
הם פוגעים באינטרסים הכלכליים שלה. הוא איים להטיל מכסים גבוהים על יבוא מסין –
מדינה שלארה"ב מאזן מסחרי שלילי עצום
עימה – אם זו לא תסכים לערוך מחדש את הסכמי הסחר שלה עם ארצו. כמו כן הבטיח
להגדיל את נוכחותה הצבאית של ארה"ב בים סין הדרומי מול תביעותיה
הטריטוריאליות של בייג'ין באזור הזה.
טראמפ טען כי ארצות נאט"ו
צריכות לשלם יותר עבור ההגנה על אירופה, ואף איים כי אם הדבר לא יקרה, ארצו תעזוב
ברית זו. עוד טען כי נאט"ו הוא ארגון מיושן וצריך לשנות את התמקדותו מרוסיה
ללוחמה נגד טרור ולניהול זרם הפליטים .
טראמפ
דגל בשיפור הקשרים עם רוסיה ובמסע הבחירות שלו נכללו התבטאויות חיוביות כלפי
נשיאה, ולדימיר פוטין. [בראיון ביולי 2016 אמר טראמפ כי הוא ישקול להכיר בחצי האי
קרים כשטח רוסי וכמו כן להסיר את הסנקציות שהוטלו על רוסיה בעקבות תמיכתה
ברפובליקות הבדלניות במזרח אוקראינה. טראמפ נהג לשבח את כישוריו של פוטין ותפקודו
כמנהיג, תוך התייחסות בביטול להתנקשויות בחיי עיתונאים ומנהיגי אופוזיציה ברוסיה.
פוטין, מצִדו, חלק מחמאות לטראמפ, כלי התקשורת הרוסיים שבחסות השלטון תמכו
במועמדותו של טראמפ לנשיאות – וזאת נוסף למעורבותם של שירותי הביון הרוסיים במערכת
הבחירות של ארה"ב לטובתו.] דוּוח גם על קשרים קרובים בין יועציו הבכירים של
טראמפ לבין רוסיה. טראמפ טען כי שיפור הקשרים עם רוסיה חיוני להפגת המתיחות בסוריה
ולמאבק נגד ארגון המדינה האסלאמית. [ייתכן שטראמפ תכנן עסקה עם רוסיה לפיה ארה"ב
תסיר את תמיכתה מהאופוזיציה נגד משטרו של אסד בתמורה להוצאת כוחותיה של איראן
וגרורותיה מסוריה.] הוא נקט בעמדה שלילית כלפי הסכם הגרעין מ-2015 בין איראן לחמש
החברות הקבועות במועצת הביטחון של האו"ם פלוּס גרמניה, ואיים כי ארצו תצא מההסכם
אם הוא לא יתוקן.
הערות
ביקורתיות
הספרון
על טראמפ שטחי ופחוּת בערכו מערך טראמפ בוויקיפדיה באנגלית ואף בעברית. להלן
נתונים אחדים מוויקיפדיה שאינם מופיעים
בביוגרפיה שנסקרה וראוי להוסיפם. טראמפ היה האיש המבוגר ביותר שנכנס למשרת הנשיא
והראשון לכהן במשרה הזו בלי שמילא בעבר תפקידים בשרות הממלכתי (כמו חבר בקבינט,
בקונגרס, מושל) או הצבאי (גנרל, כמו הנשיא דווייט אייזנהאואר). טראמפ לא גויס
לשרות צבאי בתקופת מעורבותה של ארה"ב במלחמת וייטנאם. עד 1968 שירותו נדחה
בגלל המשך לימודיו באוניברסיטה, ובהמשך
קיבל פטור מסיבות רפואיות. סביר להניח כי התנהגותו הבלתי נשיאותית (כמו
סגנון ציוציו בטוויטר, התהפוכות הרבות בעמדותיו במיוחד כלפי שליט צפון קוריאה) נובעת, לפחות בחלקה, מחוסר ניסיונו הפוליטי.
הגדלת
התקציב הצבאי על ידי ממשלו של טראמפ נועדה לא רק לקיים את הבטחתו ממסע הבחירות
בנדון בפרט ואת סיסמתו "להפוך את אמריקה לגדולה" בכלל, אלא לאפשר לארצו
להתעמת עם מדינות עוינות כמו איראן וצפון קוריאה, ולקיים מאזן אסטרטגי מול המעצמות
היריבות ובראשן רוסיה וסין.
טראמפ
הציב לעצמו מטרה "להפוך את אמריקה לגדולה שוב", וזאת התכוון להשיג לא רק
באמצעות הגדלת התקציב הצבאי, כי אם – ואולי בעיקר– באמצעות נטרול הגורמים המפריעים לדעתו לממש את
גדולתה. בין הגורמים האלה היו מהגרים ממקסיקו ומדרום אמריקה בכלל, אשר לטענתו אחראים
למעשי פשיעה חמורים. עמדותיו המעורפלות כלפי התנועות הגזעניות בארה"ב הדוגלות
בעליונות הגזע הלבן נובעות כנראה מאמונתו, שכללית, האנשים הלבנים הם האוכלוסייה המְקדמת
את אמריקה יותר בהשוואה לאוכלוסייה השחורה, בה אחוז מקרי הסעד והפשע גבוה יותר. בהתאם
לשיקול הזה, טראמפ התבטא כי הוא מעדיף מהגרים מהארצות המפותחות על פני ארצות
נחשלות.
אפשר לראות את התנגדותו של
טראמפ לקונצנזוס המדעי בדבר שינויי אקלים בגדר אמתלה להסרת מגבלות על פיתוח תעשיות
מסוימות. הצבת המטרה של תיקון הסכמי הסחר הבינלאומיים של ארצו, כמו עם סין, נועדה
להגן על היצרנים המקומיים. בקיצור, המהלכים האלה, לדידו, כוונו להסיר מכשולים מפיתוחה הכלכלי של
ארה"ב ומשגשוגה.
הרציונאל
המרכזי המנחה את מדיניותו של טראמפ הוא של איש עסקים – כפי שהיה כל חייו הבוגרים –
ולא של מדינאי. על כן הוא מוכן להסתכסך עם
בעלות בריתה הוותיקות של ארה"ב בנאט"ו בעניין השתתפותן הנמוכה בהוצאות
הצבאיות על הגנתן, ואף לפתוח במלחמת סחר עימן – הכול מסיבות כלכליות. לעומת זאת,
הוא מגלה עניין רב בשיפור הקשרים עם רוסיה – אויבתה ההיסטורית של ארה"ב
בדמותה של בריה"מ בתקופת המלחמה הקרה ויריבתה האסטרטגית הראשית כעת – כיוון
שמדינה זו אינה מהווה מתחרה רצינית בתחום הכלכלי. מכאן ידידותו כלפי רוסיה ועוינוּתו
במערכת הבחירות כלפי סין – המתחרה הראשית של ארה"ב במישור הכלכלי.
אי
התחשבות מספקת של טראמפ בבעלות בריתו האירופאים, יציאתו מהסכם האקלים של פריז משנת
2015 – כל זה תואם את סיסמתו "קודם כול אמריקה". התנהלותו תואמת אימוץ מגמה
לבדלנות מסוימת במדיניות החוץ המתבטאת ברצון לצמצם את מימון הגנתן של בעלות בריתה
של ארצו, ובהימנעות ממשלוח חיילים למלחמות מחוץ לארצו, כמו לתמיכה במורדים נגד
משטרו של בשאר אסד בסוריה. טראמפ מתח ביקורת על מעורבותה הצבאית ארוכת השנים של
ארה"ב בעיראק, בתור השקעה אדירה במשאבים שלה הניבה תוצאות רצויות. אפשר לסכם
ולומר כי העיקרון המנחה את מדיניותו של טראמפ הוא לדאוג לרווחתה הכלכלית של
ארה"ב בכלל ועובדיה בתעשיות המסורתיות במיוחד, גם במחיר של מדיניות הגובלת
בבדלנות כלפי בעלות בריתה.
בדלנות
זו משתלבת גם במדיניות שיפור הקשרים עם רוסיה. בעת מערכת הבחירות טראמפ לא גילה
עניין בהושטת תמיכה צבאית לאוקראינה בסכסוכה עם רוסיה. טראמפ סבור כנראה כי האיום
העיקרי לאירופה נשקף לא מרוסיה, אשר לכל היותר שואפת להחזיר את השפעתה לחלק משטחיה
של בריה"מ לשעבר, ואשר מכל מקום נמצאים הרחק מאמריקה ואינם נוגעים לביטחונה. לדידו,
כנראה – בדומה למפלגות הימין הלאומניות במערב אירופה – האיום העיקרי לאירופה נשקף
מהגירה בלתי חוקית מהעולם השלישי ומהטרור האסלאמי. לדעתי, יש אמת בגישה הזו. בהקשר
לאיום הדמוגרפי מן המהגרים לאירופה, יש לזכור כי השינויים הפוליטיים הגדולים
שהתחוללו בשלהי המאה ה-20 – כמו התפרקותן של מדינות בהן בריה"מ, ומעבר השלטון
לרוב השחור בדרום אפריקה – מקורם בעיקר בסיבות דמוגרפיות, ולא במפלה צבאית. בשתי
המדינות האלה מיעוט אתני מועדף איבד את שלטונו.
אשר
לאיום הרוסי על אירופה, המדינאי האמריקאי המוערך הנרי קיסינג'ר – בדמיון מסוים
לטראמפ – סבור שלמען הפגת המתיחות בין שתי המעצמות על המערב להשלים עם חזרה מסוימת
של רוסיה למעמדה כמעצמה גדולה. בדצמבר 2016 הוא יעץ לטראמפ להסכים לסיפוחו של חצי
האי קרים לרוסיה. קיסינג'ר, עוד בספרו "דיפלומטיה" (1995), התנגד למעורבות יתר של ארה"ב בסכסוכים
אתניים – מעורבות אותה הצדיקה אמריקה בסיבות מוסריות. אבל מאידך גיסא קיסינג'ר הזהיר
כי אימוץ מדיניות בדלנית
על ידי ארה"ב, תביא בסופו של דבר לכך כי החלטות ביחס לביטחונה ושגשוגה
תתקבלנה על ידי מעצמות אחרות.
בהתבטאויותיו
של טראמפ כלפי ישראל והסכסוך הישראלי-פלסטיני, בדומה להצהרותיו בנושאים אחרים, אפשר למצוא חוסר עקביות. לדוגמה, לפחות
פעם אחת במסע הבחירות שלו טען טראמפ כי על ישראל – בדומה לגרמניה, יפן ודרום
קוריאה – לשלם לארה"ב עבור סיועה של אמריקה בהגנה עליה. ואולם טראמפ חזר
בו מתביעתו הזו כלפי ישראל והקו הדומיננטי
שלו כלפי המדינה היהודית לאורך שנים היה אוהד ביותר. בסטייה בולטת מעמדת כל
הממשלים הקודמים, טראמפ נמנע מלכנות את היישובים היהודיים ביהודה ושומרון בלתי
חוקיים, ובדצמבר 2017 ממשלו הכיר בירושלים כבירת ישראל. אפשר להניח כי תמיכתו בישראל
נובעת מהשיקולים הבאים: – קִרבה רגשית לישראל מצד חלק מבני
משפחתו (בתו איוונקה נשואה ליהודי (והתגיירה), ג'ארד קושנר – ולשני בני הזוג השפעה על מדיניות הנשיא); ישראל היא
בעלת ברית נאמנה וחשובה; שיקולים אלקטוראליים, ואולי האמונה כי היותו פרו ישראלי
עשויה להכשיל תהליך הדחה (impeachment) אפשרי נגדו בסנאט.
ולבסוף, הוצאות הסיוע הביטחוני לישראל קטנות יחסית לגודלו של התקציב האמריקאי.
בשנה
הראשונה לשלטונו נתקל טראמפ בקשיים בביצוע הבטחותיו ממסע הבחירות שלא תאמו את
מדיניותה המסורתית של ארצו בסוגיות מפתח, כמו הגירה וקשרים עם רוסיה. ההתנגדות באה
מהרשות השופטת והמחוקקת, וגם מאישים בכירים בתוך ממשלו, התנגדות שנמשכה גם אחרי
שורה של חילופי גַברֵי בצוותו. תקנותיו
בנושא ההגירה נאלצו לעבור שינויים, ולשיפור הקשרים עם רוסיה הפריעו לא רק בכירים
בממשלו ובקונגרס, אלא חקירות משפטיות בדבר קשריו עם ארץ זו לפני הבחירות.
