שלום עליכם, עירם של אנשים קטנים: סיפורים מהמאה העשרים, מיידיש בני מר (תל אביב: ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 2005). 278 עמ' כולל אחרית דבר של אברהם נוברשטרן. תרגום Benny Mer
די שטאט פון די קליינע מענטשעלעך . [סיכום ספר]
סיפורים קצרים מתחילת המאה ה-20 של שלום עליכם (1916-1859), מחשובי סופרי היידיש.
תמצית רוב הסיפורים של הקובץ.
כרטיס הפיס מעשה בבנו המוכשר של שמָש בית הכנסת, המכונה בפי אביו "כרטיס פיס", שרצה ללמוד רפואה והשקיע רבות בלימודים – אך בגלל האפליה נגד היהודים ברוסיה הצארית, לבסוף המיר את דתו כדי לעבור את הבחינה. המחבר מזדהה עם האב, אשר לפי הדת היהודית, קיים מנהגי אבלות על בנו, כאילו מת.
אנשים קטנים, השגות קטנות הספר המתורגם מכיל סיפורים אחדים מתוך האוסף הזה, הנסב סביב אנשי כתריאלבקה (ביידיש Kasrilevke). זוהי עיירה יהודית דמיונית ברוסיה הצארית, המורכבת רוב רובה מאנשים עניים, אך שמחים בחלקם. העיירה הזאת מייצגת בעיקרה את היהדות הדתית-מסורתית של רוסיה, שבטרם תקופת ההשכלה, ועל כן תושביה מנותקים במידה רבה מהעולם הנוכרי. בסיפור "שני משלוחי מנות" מסופר על שתי משרתות יהודיות עניות ורעבות, הפוגשות זו את זו בפורים בעת ביצוע מצוות משלוח מנות עבור מעסיקותיהן, ומחליטות לאכול ממשלוחי המנות אשר שלחו גבירותיהן זו לזו. בתחילה כל אחת משתי המעסיקות משוכנעת כי חברתה העליבה אותה במשלוח מנה בלתי ראויה, אך לבסוף האמת מתגלית ושתי המשרתות מפוטרות.
פסלה בת הרב תיאור מערכת יחסים גרוטסקית בין רב נמוך קומה לאשתו הגבוהה. לרב הייתה בת אהובה, פֶסֶלֶה [פסיה], "שהיה לה ראש של גבר, והיא ידעה ללמוד" (עמ' 82), ושלא כמקובל, היה לה רומן לפני הנישואים עם החתן. הסיפור מסתיים בתיאור השמחה המהולה בעצב של הפרידה בין הרב לבתו, הנוסעת בעקבות חתנה.
הייצור תיאור בת נוספת של הרב שבסיפור הקודם, שנולדה עם נכות קשה, הייתה לנטל כבד על הוריה, עוררה רוגז מצד הרבנית ונפטרה בגיל צעיר.
פסח מוקדם מעשה ביהודי מרוסיה הצארית, המהגר לגרמניה, ומעורר כלפיו אנטיפתיה מצד היהודים הגרמנים המתבוללים, בגלל עניותו, ומוזרותו בתור יהודי רוסי דתי. היהודי המהגר מצליח להתחכם ולמצוא פרנסה: הוא מייבא בזול מרוסיה לוחות שנה יהודיים משנים עברו, שבעצם אין להם שימוש, ומוכר אותם ליהודים הגרמנים, שמפאת התרחקותם מן היהדות אינם מבחינים בדבר וחוגגים את הפסח שלא בעתו. כאשר מתגלית רמאותו של המוכר, הוא כבר נמצא על אנייה בדרך לאמריקה.
ערבות חבוטות כולל שני סיפורים. (1) ביוזמת הצעירים, שמָש של בית הכנסת, שרדה ועשק את הקהילה מאבד את משרתו. (2) תלמידי "חדר", מארגנים שביתת לימודים באמתלה של מחלה, וכך שמים קץ לעבודתו של מלמד אכזר, שהרבה להצליף בהם בשוט. שני האישים האלה שירדו מגדולתם משולים לערבות חבוטות.
מאה ואחת מעשה בעיר, המשתרעת על שתי גדות של נהר, ולכן חולקה לשתי עיירות, אך אין שום הבדל בין העיירות. במסגרת התקנות הצאריות, ליהודים הותר לחיות רק באחת משתי העיירות האלה, ונראה כי דווקא בגלל זה יהודים רבים שואפים בדרכים שונות ומשונות להשיג אישור להתגורר בעיירה השנייה שמחוץ לתחום המושב. מאמציהם הקדחתניים להשיג את האישור הופכים לעוד יותר מגוחכים, במיוחד של אלה שזכו לבסוף באישור הנכסף – בדיוק כאשר מתפרסמת תקנה חדשה של השלטונות המונה שמות של 101 ערים בהן מותר ליהודים להתיישב, הכוללת גם את העיירה האסורה שבסיפור. הסיפור משקף את טבע האדם בכלל: כמיהתו לדברים האסורים, בגלל שנאסרו עליו, ללא קשר לערכם הממשי.
הרומן הראשון שלי שלום עליכם מספר בגוף ראשון כיצד נשכר לשמש מורה לבנו של אב יהודי עשיר. התלמיד היה עצל ולא למד, ועבודתו היחידה של מורו הייתה לשלוח, עבור הבחור ובשמו, מכתבי אהבה, לארוסתו. בתשובה היה הנער מקבל מכתבי אהבה נלהבים מארוסתו, ובהדרגה המורה בעצמו התאהב בארוסה וחלם להתחתן איתה, אך טרם פגש בה. רק ביום החתונה בין התלמיד לארוסתו התבררה למורה האמת. מכתבי האהבה של הארוסה נכתבו בשמה על ידי המורֶה שלה, בעוד הארוסה עצמה הייתה טיפשה ומרושעת. נראה כי לסיפור הזה יש איזשהו גרעין של אמת. במציאות, נשכר שלום עליכם בצעירותו על ידי יהודי עשיר להיות מורה לבתו, התאהב בתלמידתו והתחתן איתה.
שני אנטישמים מעשה ביהודי רוסי, אשר בגלל האנטישמיות והפוגרומים, בעת נסיעה ברכבת מנסה להסתיר את זהותו בכיסוי פרצופו בעיתון אנטישמי, תוך העמדת פנים כאילו הוא קורא בו. היהודי הזה נתקל בקרון בנוסע אחר הקורא אותו עיתון אנטישמי, דבר המעורר בו פחד, אלא שהנוסע האחר מצליח להרגיע את ה"אנטישמי", באמצעות שריקת מנגינה יהודית ידועה.
אין חדש חילופי מכתבים בין חייט יהודי שהיגר לאמריקה מרוסיה לבין חייט יהודי שנותר ברוסיה. המכתב מאמריקה שזור במילים אנגליות, ומזכיר סגנון דיבורם בעברית של חלק מהיורדים בימינו.
פסח בקל וחומר הסיפור הקצר ביותר שבקובץ, שלושה עמודים בלבד, ואחד היפים ביותר שבו, לטעמי. המחבר חוזר לביקור בכתריאלבקה, לאחר כשלושים שנה, ופוגש את העגלון הבן, הדומה כשתי טיפות מים לאביו העגלון, שכבר נפטר. הוא עני בדומה לאביו ומתכונן לעבור את הפסח "בקל וחומר". כלומר, אם לגויים אין מצה ואוכלים שמונה ימים חמץ בלבד ובכל זאת אינם מתים – "קל וחומר...אנחנו הכתריאלים, שאין לנו מצה אחת ואפילו לא פירור חמץ, ודאי שלא נמות!" (עמ' 208.)
היכרותי עם ח"נ ביאליק אחד הסיפורים המקסימים שבספר, לדעתי. הסיפור מבוסס על אירוע היסטורי: השתתפותם של ביאליק והמחבר בקונגרס הציוני בהאג שבהולנד ב-1907. שלום עליכם ייצג בקונגרס את ציוני אמריקה וזכה לארח את ביאליק בעת שהותו בהאג – וזאת מול מתחרים אחרים על הכבוד לארח את המשורר האהוב. המפגש בין שני האישים, המתואר בחוש הומור, הוליד שיתוף פעולה ספרותי פורה.
אוטו דה פוּי [הערת המתרגם: אוטו דה פֶה – טקס שריפת הכופרים על מוקד האינקוויזיציה. ביידיש זה שמו של הסיפור, ו"פה" הוא פוי בעברית.] מעשה בסיפור שהקריא שלום עליכם לסבו הספרותי, מנדלי מוכר ספרים. שלום עליכם ציפה לזכות לדברי שבח והלל על יצירתו, אשר היה בה חיקוי לאחד הסיפורים של מנדלי מוכר ספרים – אך מנדלי פסק נחרצות כי עליו לזרוק את הסיפור לתנור ולשרוף אותו באש, "מכיוון שזה לא הז'אנר שלך. זה...פוי!!!" (עמ' 222.)
נשרפיה של כתריאלבקה לאחר שכתריאלבקה ניזוקה קשה בשריפה, נכבדיה היהודים ובראשם הרב הקשיש בן השמונים, יוצאים ליֶהוּפֶּץ [שהיא אצל שלום עליכם העיר קייב] לבקש תרומות מגביריה היהודים לשיקום עיירתם. הגבירים תרמו בעין יפה, אך ללא אמפטיה. ואולם, בפתח ביתו של הגביר הגדול מכולם, שליחי כתריאלבקה סולקו ונאסרו על ידי השלטונות. והנה קרה נס. לכשנודע לגביר על טעותו, הפעיל קשריו כדי לשחרר את נציגי כתריאלבקה והוסיף תרומה נאה. בהערכה רבה מתוארת התנהגותו של הרב הישיש במסע התרומות ובמעצר.
הסיפורים מתארים באהדה את אורח החיים הדתי-מסורתי של העיירה היהודית. ב"כרטיס הפיס" מזדהה שלום עליכם עם יגונו וקלונו של האב על התנצרות בנו, ואין בו שום שמץ של שמחה על שהבן השתחרר מהפרובינציאליות היהודית הצרה ונעשה רופא. נלעג, מגוחך וחסר תוחלת בעיני המחבר הוא ניסיונם של יהודים להסתיר את יהדותם – כפי שבא לידי ביטוי בסיפורו "שני אנטישמים". בסיפורי שלום עליכם מושם דגש על המימד ההומוריסטי והאופטימי של חיי העיירה. אין דרכו להאריך בסבל חיי העניים ובזוועות השריפה שפקדה את כתריאלבקה. הוא אף מצליח לדלות את הפן ההיתולי שבאנטישמיות. הימנעות מפירוט אירועים קשים משתלבת עם ההומאניות הטבועה במחבר. בסיפור "ערבות חבוטות" אין שלום עליכם חושב שצריך להתאכזר כלפי שני הגיבורים הרשעים, שמש בית הכנסת והמלמד, לאחר שכבר באו על עונשם.
על אף שמוקיר אותה, שלום עליכם מודע למגבלות של העיירה היהודית. מתוך "פסח קל וחומר" אפשר להסיק כי העיירה היהודית גם אחרי למעלה משנות דור לא השתנתה, כי אם קפאה על שמריה. עוד לומדים אנו מהסיפור הזה ואחרים – כפי שנאמר באחרית דבר – כי מי שיוצא מכתריאלבקה לעולם הגדול, אינו חוזר אליה, אלא לביקורים קצרים.
קטונתי מלהוסיף לגדולתו של שלום עליכם או לגרוע ממנה. אך אני מעדיף סגנון פשוט, ישיר וריאליסטי, על פני הז'אנר של המחבר המתאפיין בגוזמאות תיאטרליות, תיאורים גרוטסקיים וחזרות רבות על ביטויים מסוימים. לכן, נהניתי יותר מקריאת ספרו של יצחק בשביס-זינגר "בית הדין של אבא", הקרוב לנושא סיפוריו של שלום עליכם מבחינת המקום והזמן.
