וודוורד, בוב. מלחמה (ניו יורק, 2024) [סיכום וביקורת]

וודוורד, בוב. מלחמה (ניו יורק, 2024). פורסם ב-15 באוקטובר 2024

Woodward, Bob. War (New York: Simon & Schuster ebook, 2024). 448 pages

בוב  (רוברט) וודוורד, יליד 1943, הוא אחד העיתונאים הידועים בארה"ב.  הוא התפרסם בחשיפת פרשת ווטרגייט, אשר הביאה להתפטרותו של הנשיא ריצ'רד ניקסון ב-1974. וודוורד פרסם 12 ספרים שהיו לרבי מכר. ספרו הנוכחי מתרכז בתקופת נשיאותו של ג'ו ביידן 2025-2021, אבל מגיע כרונולוגית רק עד אוגוסט 2024. הנושאים המרכזיים בספר הם  מדיניותו של ביידן כלפי המלחמה של רוסיה נגד אוקראינה, שהחלה בפברואר 2022, וכלפי  המלחמה בין ישראל לחמאס, שהחלה בעקבות הטבח שביצע חמאס באוקטובר 2023 – מלחמות שטרם הסתיימו. הסיכום משקף את גרסתו של המחבר. הוספתי לסיכום הערות קצרות בסוגריים מרובעים ופרק ביקורתי קצר בסופו.

דונלד טראמפ: קווים בסיסיים לדמותו

בפברואר 1989, ביוזמתו של העיתונאי קארל ברנסטין (Carl Bernstein), ערך וודוורד יחד עם ברנסטין ריאיון עם דונלד טראמפ, אז איש נדל"ן מצליח בן 42. להלן תמצית השקפתו על החיים כפי שהובעה על ידו.

טראמפ טען כי בתחום עסקי הנדל"ן הוא מסתמך על האינסטינקטים שלו, שאינם מטעים אותו. במקרים רבים הוא לא הלך בעצת יועציו, אלא לפי האינסטינקטים שלו – וצדק. רכישות בסכומי ענק הוא לא עשה על סמך מחקרים מעמיקים, אלא על סמך חושיו.

טראמפ השתדל להיראות קשוח וחזק. הוא הדגיש את החשיבות לא "להתקפל" לפני אלה המנסים להצר את צעדיך. בתור הַשְראה לדרך לנצֵח משמש לו קרב אגרוּף שראה, בו המתאגרף שניצח הסביר את שיטת ניצחונו כך: "אני פשוט הלכתי עם אגרופים".

בנושא ידידות, טראמפ טען כי אנשים מעוניינים להתחבר למצליחן, הם מחפשים את קרבתו ומתחנפים אליו כל עוד הוא מצליח – אבל בהתהפך מזלו מנתקים את הקשר עימו.

אופיו של טראמפ ודרך חשיבתו לא השתנו כעבור 35 שנה. בעת הריאיון ב-1989, וודורד לא ציפה כי טראמפ יהפוך לנשיא או לדמות פוליטית חשובה.

הערות אחדות על תקופת נשיאותו הראשונה של טראמפ (2021-2017) 

בתקופת נשיאותו הראשונה של טראמפ הוא התכוון, בהתאם לסמכותו כמפקד עליון, לגייס מחדש שני אנשי צבא בכירים ולהעמידם למשפט צבאי על כך שאחרי שחרורם מתחו ביקורת קשה על אישיותו והתנהלותו. מדובר היה במפקד לשעבר של המִבְצעים המיוחדים ויליאם מאקרוואן (McRaven),  ומפקד לשעבר של כוחות נאט"ו וארה"ב באפגניסטן סטנלי מאקריסטל (Stanley McChrystal). ראש המטות המשולבים בתקופת טראמפ, מארק מילי (Milley)  , שכנע את טראמפ לא לעשות זאת ולהותיר לו לטפל בפרשה בעצמו (הוא פנה לשני הקצינים באופן אישי).

בתחילת יוני 2020, כאשר התרחבו מהומות תחת הסיסמה "חיי שחורים חשובים" והגיעו לעיר הבירה וושינגטון, טראמפ שאל את שר ההגנה, מארק אספר (Esper) , "האם אתה יכול פשוט לירות בהם?". "פשוט לירות בהם ברגליים או משהו?" אֵספר ומילי  רק בקושי הצליחו לשכנע את טראמפ לא לשלוח 10,000 חיילים בשירות פעיל לוושינגטון בקיץ. בשנה האחרונה לנשיאותו של טראמפ, אֵספר ומילי  נקטו במאמצים מיוחדים כדי למנוע  מטראמפ להשתמש בכוחות הצבא לאכיפת החוק בנושאי פנים. 

לאחר שוודוורד כתב שלושה ספרים על נשיאותו של טראמפ וקיים יותר משמונה שעות של ראיונות אתו, מסקנתו: "זה ברור כי הוא [טראמפ] יאמר ויעשה כל דבר שהוא מאמין כי זה לטובתו". בספרו הראשון  על נשיאותו "אימה" (Fear), חשף המחבר את חוסר האמון של פקידים בכירים בכושר שיפוטו, דבר שגרם לאותם הפקידים לסלק מסמכים משולחן עבודתו של טראמפ כדי שהוא לא יחתום על פעולות שיגרמו למשבר כלכלי גדול או למשבר ביטחוני. באותו הספר, ג'ון קלי  (Kelly), ראש צוות הבית הלבן של טראמפ וגנרל בדימוס עם ארבעה כוכבים, צוטט כאומר על הנשיא: "הוא אידיוט. אין טעם לנסות לשכנע אותו במשהו. הוא ירד מהפסים".

על אף פרסום ספרו הביקורתי על טראמפ "אימה", להפתעתו הגמורה של וודוורד, טראמפ הסכים לערוך ראיון עימו עבור ספרו השני עליו – ספר שעתיד להתפרסם בשם  "זעם"  (Rage). המחבר נפגש עם טראמפ ב-5 בדצמבר 2019. על שולחנו של הנשיא היה מונח קלסר ובו חילופי מכתבים בינו למנהיג צפון קוריאה קים ג'וֹנְג אוּן, וכמו כן תצלומים גדולים של טראמפ העומד לצדו של קים, לוחץ את ידו ומחייך. בעת הריאיון עם טראמפ ב-2020, הנשיא התגאה בזיקתו לאישים חזקים כמו נשיא רוסיה ולדימיר פוטין והמנהיג הסיני שִי ג'ינפּינג, והראה לו את "מכתבי האהבה" שקיבל ממנהיג צפון קוריאה, קים ג'ונג און. יועצת בכירה לענייני רוסיה לנשיאים אובמה, טראמפ וביידן, פיונה היל (Fiona Hill), סברה שטראמפ העריץ את פוטין. לדברי פיונה היל, באחת מישיבות ההתייעצות עם טראמפ, שהתקיימה בחדר רוזוולט שבבית הלבן, טראמפ במשך כל העדכון צפה בזעם בתמונת פרס הנובל לשלום  של טדי רוזוולט, בלי יכולת להתרכז בדיון. היל תהתה: האם חשב טראמפ כי הפרס ניתן לנשיא באופן בלתי הוגן או חשב כבר אז שהוא עצמו ראוי לפרס כזה.

בראיון אחר עם המחבר בסביבות דצמבר 2020, טען הנשיא כי "להסתדר עם רוסיה זה דבר טוב", כיוון שיש להם 1,332 ראשי חץ גרעיניים. לדבריו, בינו לפוטין שוררים יחסי כבוד הדדיים. "אני חושב שפוטין מכבד אותי...אני מכבד אותו". "אף אחד לא היה קשוח יותר כלפי רוסיה ממני". בניגוד לאובמה, אשר סירב לספק לאוקראינה נשק קטלני, אני סיפקתי להם טילים נגד טנקים, הוסיף. 

הריאיון  ב-5 בדצמבר 2019, נערך בתקופת מגפת הקורונה. הראיונות עם טראמפ הראו אדם "ללא נאמנות לאמת, מקובע על היבחרותו מחדש, בלתי כשיר להתמודד עם משבר אמיתי". על אף שיועציו הבכירים של טראמפ הזהירו אותו מפני האיום של המגפה, הוא מעולם לא פיתח תוכנית פעולה. באפריל 2020 טראמפ התייחס למגפה הזו כמלחמה, אבל לשאלותיו של המחבר האם הוא קיים דיון עם ד"ר אנתוני פאוצ' (Fauci), המומחה הבכיר למחלות מדבקות? והאם פאוצ' הוא [גנרל] אייזנהאואר שלו? – השיב: "אין הרבה זמן לכך, בוב. הבית הלבן  הזה עסוק מאוד" (עמ' 361). בקיץ 2020 מספר המתים מקורונה בארה"ב הגיע ל-140,000 והוא עתיד להגיע ל-1.1 מיליון. ביולי 2020 טרמאפ הבטיח למחבר כי הוא יראה לו את תוכניתו להילחם במגפה, בהוסיפו, "יש לי 106 ימים". זה מספר הימים שנותר עד לבחירות לנשיאות (עמ' 361-360). טיפולו הכושל במגפה כמעט בוודאות גרם להפסדו בבחירות ב-2020.   טראמפ היה הנשיא "הפזיז והאימפולסיבי ביותר בתולדות אמריקה". אותם קווי אופי ניכרו במסע הבחירות שלו ב-2024.

הפלישה לגבעת הקפיטול, ינואר 2021    לאחר שג'ו ביידן ניצח את טראמפ בבחירות לנשיאות שהתקיימו בנובמבר 2020, טראמפ טען בעקביות כי תוצאות הבחירות זויפו ונגנבו. באספה של תומכיו ב-6 בינואר 2021 הוא קרא להם להילחם במלוא כוחם והמשיך: "אנחנו ניצחנו בבחירות האלה, וניצחנו ניצחון סוחף...אנחנו לא נוותר...אנו הולכים לגבעת הקפיטול".  לאחר האספה פנה הקהל לגבעת הקפיטול והסתער על  בית המחוקקים, ובאותו הזמן צפה טראמפ בטלוויזיה בהסתערות מחדרו הפרטי בבית הלבן. עמודי תלייה הוכנה בחוץ תוך קריאות לתלות את סגן הנשיא מייק פאנס (Pence), כיוון שסירב לבקשתו של טראמפ לערער על ניצחונו של ביידן. מנהיג המיעוט הרפובליקאי בקונגרס, קווין מקארתי (Kevin McCarthy) ויושבת ראש בית הנבחרים ננסי פלוסי (Pelosi)  הובהלו על ידי מאבטחי הקפיטול למקום מבטחים, בטרם חדרו הפורעים למשרדיהם והרסו אותם. מקארתי,  לאחר מאמצים, הצליח ליצור קשר עם הנשיא והפציר בו לצאת ולהודיע לתוקפים להפסיק, תוך אזכור כי מישהו כבר נורה. לטראמפ לקח 187 דקות עד שפרסם ברשת טוויטר הודעה קצרה בה ביקש מתומכיו "ללכת הביתה". כ-200 אנשים פלשו לגבעת הקפיטול ב-6 בינואר 2021, חמישה אנשים מתו ו-172 קציני משטרה נפצעו.

תומכיו של טראמפ שהסתערו על גבעת הקפיטול טענו כי הם האמינו לדברי הנשיא שהבחירות נגנבו ולכן, בתור פטריוטים, פעלו בהתאם להוראותיו. באשמת הסתה למרד, דן הסנאט בהדחתו של טראמפ. ב-13 בפברואר 2021 זוכה טראמפ מהאשמה הזו. על אף שהיה רוב בסנאט בהרשעתו, כולל תמיכת שבעה רפובליקאים, חסר רוב של שני שלישים. בכל מקרה, האירוע היה סמלי, כיוון שהחל מ-20 בינואר 2021 חדל טראמפ להיות נשיא.

כמעט שישה חודשים לאחר כהונתו של ביידן, טראמפ המשיך לטעון כי הבחירות לנשיאות בשנת 2020 זויפו ונגנבו ממנו – על  אף  שעשרות חקירות, בדיקות וספירות מחודשות במדינות רבות לא מצאו הוכחות למעשי מרמה בקנה מידה רחב. בקיץ 2021 טראמפ  עדיין פנה לחבר קונגרס רפובליקאי (Mo [Morris] Brooks) וביקש ממנו לקרוא פומבית לעריכת בחירות חדשות, כדי להחזיר אותו לנשיאות. [טראמפ המשיך להעלות טענות כוזבות על זיוף בבחירות לנשיאות של שנת 2020 גם במהלך כהונתו השנייה, שהחלה בינואר 2025, ואף הפך אותן לנרטיב מרכזי בנאום רשמי מהבית הלבן ביולי 2026.]

נשיאותו של ג'ו ביידן: מדיניות אחראית בתקופת שתי מלחמות (2024-2021)

השנתיים הראשונות, עד לפלישת רוסיה לאוקראינה, ינואר 2021-פברואר 2023  

 ביידן  האמין ש"טראמפ מייצג משהו שונה מן היסוד ורע בפוליטיקה...הבחור הזה פשוט אינו באמת נשיא אמריקאי". מאז כניסתו לתפקיד הנשיא, ביידן כמעט לא הזכיר את טראמפ בשמו, ובמקום זה התייחס אליו כ"קודמי" בתפקיד, ובשיחות פרטיות כינה אותו בביטוי גנאי.

היחסים עם רוסיה ושאלת אוקראינה, ינואר-יולי 2021   היחסים בין ארה"ב ורוסיה היו מתוחים עוד לפני היבחרותו של ביידן לנשיא. המלחמה הבלתי מוצהרת וברמה נמוכה בין רוסיה לאוקראינה מאז 2014 העיבה על הקשרים בין שתי המעצמות. בתור סגנו של הנשיא ברק אובמה (2017-2009), ביידן היה ממונה על קשרים עם אוקראינה, ביקר בקייב ארבע פעמים, [וייצג  בממשלו של אובמה את הקו הקשוח כלפי רוסיה בנושא האוקראיני.]  נושאים נוספים עוד מתקופת קודמיו של ביידן שפגעו בקשרים בין שתי המדינות היו התערבות רוסית בבחירות לנשיאות בארה"ב ב-2016 ו-2020, ומתקפות סייבר ברחבי העולם, כולל נגד מחלקות ממשלתיות ותעשיות מפתח פרטיות בארה"ב, ולבסוף הניסיון מצד משטרו של פוטין להרעיל את מנהיג האופוזיציה אלכסי נבלני באוגוסט 2020.

הריאיון של הנשיא ביידן ב-16 במארס 2021, כאשר בתשובה לשאלה האם פוטין רוצח, השיב בחיוב, העלה עוד יותר את המתיחות. באפריל 2021 ריכזה רוסיה כוח חסר תקדים של כ-100,000 חיילים בגבולה עם אוקראינה ופרסה צי בים השחור. המהלך הזה פורש על ידי ג'ייק סאליבן  Jake Sullivan  היועץ לביטחון לאומי של הנשיא, כהכנה רוסית לאפשרות של מלחמה נגד אוקראינה. סאליבן  היה בוגר במשפטים מאוניברסיטת ייל, בגיל 44 היה היועץ לביטחון הצעיר ביותר מאז הנרי קיסינג'ר, וביידן העריך אותו מאוד. בשלב הזה סאליבן לא היה בטוח, האם פוטין אכן עומד לפלוש לאוקראינה או מדובר רק בתמרון צבאי או אמצעי ללחוץ על ארה"ב ואירופה לשים לאל את הצטרפותה של אוקראינה לנאט"ו.  סאליבן סבר כי פגישת פסגה בין ביידן לפוטין עשויה לתרום להבנת כוונותיו של פוטין. היועץ העריך כי פוטין, השואף לזכות לכבוד, עשוי להסכים לפגישה. ביידן ראה בפגישה עם נשיא רוסי עניין סטנדרטי. הוא פגש שלושה מנהיגים סובייטים ושני נשיאים רוסים. בתור סגן נשיא, הוא שוחח עם פוטין בטלפון ונפגש אתו רק פעם אחת ב-2011, כאשר פוטין היה ראש ממשלה. ביידן טען אחר כך כי במהלך הפגישה הוא אמר לפוטין "אני מסתכל לתוך עיניך ואיני חושב שיש לך נשמה". [בניגוד לדברי הנשיא  ג'ורג' בוש הבן, אשר בפגישתו הראשונה עם פוטין ב-2001 טען כי הוא הסתכל בעיניו וראה שיש לו נשמה.] מכל מקום, לאור ראייתו בפגישה עם מנהיג רוסי עניין סטנדרטי ולאור החשיבות שייחס ביידן לדיפלומטיה אישית, הוא הסכים לרעיון יועצו  לפגוש את פוטין והתקשר אליו ב-13 באפריל 2021.

כמעט מייד בתחילת שיחת הטלפון באפריל הביע פוטין את מורת רוחו על כך שביידן כינה אותו רוצח. ביידן השיב כי היה זה בתשובה לשאלה במהלך ריאיון שעסק לגמרי בנושא אחר וכי הוא לא תכנן לומר זאת מראש – בלי שחזר בו מכינויו את עמיתו רוצח. ביידן לא קיבל את הכחשותיו של פוטין בנושא הרעלת נבלני, התערבותו בבחירות בארה"ב ומתקפות הסייבר. הנשיא האמריקאי מצא לנכון להודיע לפוטין מראש על הסנקציות הכלכליות בהן ינקוט  נגד רוסיה בגין התערבותה בבחירות וכיבוש חצי האי קרים. בהמשך השיחה ביידן ניסה להוריד את המתח והציע לפוטין לקיים פגישה אתו, בה כל צד יעלה את הדאגות המטרידות אותו. הוא הבטיח לפוטין כי יהיה זה דיאלוג פתוח. פוטין הסכים להיפגש והציע כי הצוותים משני הצדדים יארגנו את המפגש.

לקראת הפגישה עם פוטין זימן ביידן התייעצות עם מומחים. בדיון שאל ביידן לדעתם על הריכוז הצבאי העצום של רוסיה בגבולה עם אוקראינה. היועצת לענייני רוסיה, פיונה היל (Fiona Hill), העריכה כי פוטין רוצה לבדוק האם הוא יוכל במשא ומתן לגרום מביידן לנטוש את אוקראינה ולהשיג את שליטתה של רוסיה עליה. היא הוסיפה כי בהשפעת החלטתו של טראמפ לסגת מאפגניסטן, פוטין תוהה האם ביידן ייטוש את אוקראינה. [בהתאם להסכם בין ארה"ב לטליבן שנחתם בדוחא בפברואר 2020 טראמפ התחייב להוציא את כוחותיה של ארה"ב מאפגניסטן עד מאי 2021.]  ביידן אמר כי הוא לא ירשה לרוסיה לבלוע מדינה עצמאית.

בינתיים, רוסיה העבירה כוחות נוספים מסיביר והרי אוּרל לגבול האוקראיני, והקימה בתי חולים שדה באזור. אבל ב-22 באפריל 2021 וכשבוע לאחר שיחתו של ביידן עם פוטין, רוסיה הודיעה שתסיג את כוחותיה מגבולה עם אוקראינה עד 1 במאי. עם זאת רוסיה הותירה את הציוד הצבאי, כולל טנקים, תותחים וכלים משוריינים בגבול, כהכנה לקראת התמרונים המשותפים עם בלארוס הצפויים בסתיו. יתרה מזו. באמצע מאי עדיין נותרו לפחות 80,000 חיילים רוסים ליד הגבול עם אוקראינה.

מפגש הפסגה בין ביידן לפוטין התקיים בז'נבה ב-16 ביוני 2021. ביידן הופתע מכך שפוטין, שלא כדרכו, לא איחר לפגישה ולא גרם לו לחכות. שרי החוץ אנטוני בלינקן וסרגיי לברוב הצטרפו לפגישה. אנטוני בלינקן  שימש יועצו של ביידן לענייני חוץ בתקופה בה ביידן היה סגן הנשיא בממשל אובמה. בראש סדר היום של ביידן עמדה אבטחת סייבר, וזאת בעקבות הנזקים שגרמו מתקפות מצד פושעי סייבר רוסים לארה"ב, כמו לאספקת דלק בחוף המזרחי של ארה"ב. [אין התייחסות להשגת הסכמה בנושא.] פוטין ניסה לנגח את ביידן בנושא אפגניסטן, באמצעות שאלה מדוע ארצו נסוגה משם. ביידן השיב בשאלה, מדוע אתם נסוגותם משם, בהתייחסות ליציאה הסובייטית מאותה המדינה ב-1989. ביידן המשיך וקבע כי אפגניסטן היא בית קברות לאימפריות. אוקראינה הייתה "בקושי הערת שוליים בדיאלוג". בדיעבד התעוררה שאלה האם הכישלון להתמקד בנושא הזה היה טעות קולוסלית.

במסיבות עיתונאים נפרדות שקיימו שני הנשיאים תיאר פוטין את ריכוז הכוחות בגבול עם אוקראינה כתמרון סדיר. ביידן אמר במסיבת העיתונאים כי הוא הודיע לפוטין על "התחייבותה שלא ניתנת לערעור של ארצות הברית לריבונותה ולשלמותה הטריטוריאלית של אוקראינה". לאחר הפסגה נקט היועץ לביטחון לאומי סאליבן בהערכה זהירה בנושא האוקראיני:  "לא משנה מה חשב פוטין באפריל 2021 אודות אוקראינה, הוא לפחות לזמן מסוים הניח את זה בצד". הערכתו הייתה שונה מזו האופטימית יותר מצד בכירים בבית הלבן.

ב-12 ביולי 2021 פרסם פוטין מאמר שכלל 5,000 מילים, בו טען כי "הרוסים והאוקראינים הם עם אחד", וכי הרוסים, האוקראינים והבלארוסים הם צאצאי מדינת אחת "רוּס הקדומה". עוד טען כי אוקראינה מעולם לא התקיימה כמדינה עצמאית וכי אוקראינה המודרנית היא תוצר של העידן הסובייטי. סאליבן, בהשפעת דוחות מודיעין, העריך כי המאמר הוא פרי התבודדותו של פוטין בתקופת מגפת הקורונה, עת הוקף ביועצים לאומניים. סאליבן התייחס למאמר הזה ברצינות, אבל לא פירש אותו כהצדקה לפעולה צבאית להשתלטות על אוקראינה. ראש הסי-איי-אי (CIA)  ויליאם ברנס (Burns), אשר כיהן כשגריר במוסקבה בשנים 2008-2005, סבר כי המאמר מזכיר לו את הגישה שהביע פוטין בשיחות אתו במשך שנים וכי "אין בו באמת שום דבר חדש".

השלמת הנסיגה מאפגניסטן באוגוסט 2021 במקביל לנושא האוקראיני, ביידן היה עסוק בהוצאת החיילים האמריקאים מאפגניסטן. כבר בראשית תקופת נשיאותו של אובמה ב-2009, ביידן בתור סגן הנשיא, התנגד לבקשת הצבא להגדיל ב-30,000 את מספר החיילים האמריקאים באפגניסטן. ביידן סבר כי מטרת הפלישה לאפגניסטן ב-2001 הייתה למגר את אל-קאעידה, הארגון שביצע את פיגועי ה-11 בספטמבר 2001. אבל לאחר שאל-קאעידה סולק מאפגניסטן, המשימה הורחבה לבניית אומה דמוקרטית ומשגשגת – מטרה שנראתה בעיני ביידן כבלתי הגיונית כלל. כבר בפברואר 2020 חתם ממשל טראמפ על הסכם עם הטליבן שהבטיח נסיגת הכוחות האמריקאים מאפגניסטן  במאי 2021, ובתמורה הבטיח הטליבן לא לתקוף כוחות אמריקאים, אם הם ייסוגו עד ל-1 במאי 2021. המודיעין האמריקאי העריך כי אם ארה"ב לא תיסוג, הטליבן יחדש את התקפותיו, ואז הצבא יבקש  בהתמדה להגדיל את מספר החיילים באפגניסטן. לאור זאת, ובהתאם לעמדתו הבסיסית, בנאום ב-14 באפריל 2021 הודיע ביידן על תוכניתו להוציא את כל הכוחות האמריקאיים מאפגניסטן, כאשר המהלך יחל ב-1 במאי ויושלם לפני יום השנה ה-20 לפיגועי ה-11 בספטמבר. עוד מסר כי עד עתה 2,448 חיילים  אמריקאים נהרגו באפגניסטן ו-20,722 נפצעו.

גנרל בדימוס  דיוויד פטראוס (Petraeus), לשעבר מפקד הכוחות האמריקאיים באפגניסטן, מתח ביקורת על החלטתו של ביידן לסגת מאפגניסטן בטענה כי היא מוותרת על תמיכה בדמוקרטיה ובזכויות אדם. גם הנשיא לשעבר, ג'ורג' בוש הבן, טען כי החלטתו של ביידן שגויה ותביא לסבלן של נשים וילדות. לעומתם, טראמפ, ב-26 ביוני 2021 טען כי הוא שאחראי להוצאת הכוחות האמריקאיים מאפגניסטן, וכי ביידן לא יכול היה לעצור את התהליך בעקבות ההסכם שחתם ממשלו ב-2020 עם טליבן. טראמפ טען כי במשך 21 שנה תמכה ארה"ב בשלטון באפגניסטן שאינו יכול להתקיים בלעדיה, ועל כן, שאל בתמיהה, האם על ארה"ב להישאר עוד 21 שנה באפגניסטן ואחר כך עוד למשך 50 שנה.

בניגוד לתכנון, הנסיגה מאפגניסטן הפכה לכאוטית, מפאת התמוטטותו המהירה של הצבא האפגני. על אף שיחסי הכוחות בין הצבא האפגני לבין הטליבן היו 300,000 מול 70,000-80,000 לטובת השלטון, המורדים האפגנים כבשו במהירות מחוז אחר מחוז, כמעט ללא התנגדות, וב-15 באוגוסט הנשיא האפגני ברח לאמירויות הערביות. ההתמוטטות המהירה של הצבא האפגני הפתיעה את הממשל האמריקאי בדרג המדיני והצבאי. ביידן האשים את הממשלה האפגנית במצב. לאחר התמוטטות השלטון המרכזי, בגלל פחד מטליבן, אפגנים רבים ניסו להימלט מארצם במטוסים אמריקאיים מנמל תעופה של קאבול – אך במטוסים לא היה מקום לכולם. אפגנים מיואשים, שלא הצליחו להיכנס למטוסים, נאחזו בכנפי המטוסים בזמן המראתם ונפלו אל מותם. ב-31 באוגוסט 2021  הודיע ביידן על "סיום המלחמה הארוכה ביותר בהיסטוריה האמריקאית". הנשיא הצדיק את החלטת הנסיגה בטענה כי האינטרס החיוני של ארה"ב הושג, אפגניסטן לא תשמש יותר בסיס לתקיפות נגד המולדת, ולכן אין טעם להישאר בה עשור נוסף. בעקבות הנסיגה המחפירה, טראמפ שינה את עמדתו: הוא קרא לביידן להתפטר, ואמר כי הדבר לא יהיה מסובך, שהרי הוא לא נבחר ממילא.

היערכות לפלישה רוסית לאוקראינה, אוגוסט 2021-פברואר 2022     בסוף אוגוסט 2021 יושב ראש המטות המשולבים מארק מילי (Mark Milley) קיבל מידע מודיעיני לפיו רוסיה מתכננת התקפה רבתי על אוקראינה. שר החוץ אנטוני בלינקן לא רצה להאמין כי האיום הרוסי רציני. לעומתו, ביידן לא רצה להיות מופתע שוב ממהלך רוסי – כפי שהופתע  בתקופת כהונתו כסגן הנשיא ב-2014, מהשתלטותה של רוסיה על קרים.

לאור סכנת הפלישה הרוסית לאוקראינה, ביידן הסביר לבכירי ממשלו – סאליבן, בלינקן, שר ההגנה לויד אוסטין (Lloyd Austin) ומילי – כי עדיפותו הראשונה היא למנוע מלחמה ישירה עם רוסיה. הוא הורה להם לפעול למניעת פלישה רוסית לאוקראינה, אבל באותה המידה להיות מוכנים לכך. ב-27 באוגוסט 2021 הורה ביידן להושיט חבילת סיוע ביטחוני בסכום של 60 מיליון דולר לאוקראינה, ולדאוג כי משלוח הנשק לאוקראינה יגיע מהר – אבל ללא רעש תקשורתי ככל שניתן. המשלוח כלל טילי כתף נגד טנקים מסוג ג'אוולין  (Javelin)[כידון]. היה זה נשק כתף נגד שריון הטוב ביותר בעולם, מוּנחֶה אוטומטית לעבר המטרה לאחר שיגורו ומאפשר ליורה בו לתפוס מחסה. לטיל טווח עד ל-2,500 מ', הוא מגיע בגובה מעל  המטרה ובצלילה פוגע בה.

ב-1 בספטמבר 2021 אירח ביידן את נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי בבית הלבן. זלנסקי נכנס לתפקיד הנשיא ב-20 במאי  2019, וב-25 ביולי בשיחה עם הנשיא טראמפ, ביקש לספק טילי ג'אוולין נוספים. טראמפ ביקש [בתמורה] לחקור את ביידן ובנו הנטר (Hunter) [כדי לספק מידע מפליל על עסקיהם המושחתים לכאורה באוקראינה]. טראמפ  נימק את מדיניותו המסויגת כלפי אוקראינה בטענה שהיא מדינה מושחתת. עוד טען כי אוקראינה משמשת מגן מפני רוסיה בראש וראשונה ביחס למדינות אירופה, ולכן מדינות אירופה, ובמיוחד הגדולות שבהן כמו גרמניה וצרפת, הן שחייבות לסייע לאוקראינה, לפני ארה"ב. באופן לא מפתיע, זלנסקי לא הוזמן לבית הלבן בתקופת טראמפ. כאשר זלנסקי נפגש עם ביידן בבית הלבן הוא לחץ על הנשיא לעזור לאוקראינה להתקבל לנאט"ו. אבל ביידן לא מוכן היה להיענות לבקשה הזו בטווח הקצר. יש לציין כי ברנס, ראש הסי-איי-אי בממשל ביידן, כאשר כיהן שגריר ארצו ברוסיה, טען ב-2008 כי "כניסתה של אוקראינה לנאט"ו היא הקו הבהיר ביותר מכל הקווים האדומים עבור האליטה הרוסית (לא רק פוטין)". הוא המשיך: אפילו צעדים מקדימים בכיוון הזה יתפרשו כהצבת אתגר אסטרטגי בעיני רוסיה.

באוקטובר 2021 ראשת המודיעין הלאומי אווריל היינס  (Avril Haines) [יהודייה]  וראש הס-איי-אי ברנס הציגו לנשיא ביידן, לסגנית הנשיא קמלה האריס ויועציהם העיקריים מידע מודיעיני סודי ביותר, שהושג בחלקו על ידי מקור בתוך הקרמלין. המידע כלל תוכנית מפורטת של ממשל פוטין לכיבוש אוקראינה, שיבוצע בכוח של 175,000 חיילים. נכללו בו פרטים על כיבוש ערים מסוימות ועל חיסולו המתוכנן של זלנסקי. מסקנת כל קהילת המודיעין הייתה כי פוטין מתכוון לפלוש לאוקראינה.

אווריל היינס, אשר בתפקידה כראשת המודיעין הלאומי, היה מצוי ברשותה מודיעין מכל הסוכנויות, כולל הסי-איי-אי, טענה כי פוטין סבור שפעולה צבאית נגד אוקראינה תהיה עבורו האופציה הטובה ביותר למנוע את השתלבותה של אוקראינה במערב. עוד טענה כי פוטין סבור שהפלישה תהיה קצרה ומוצלחת,  הרוסים יתקבלו באוקראינה בברכה, ואוקראינה תשוב לשלטון רוסי. להערכתה, פוטין חושב כי השלכות שליליות ביחס לארצו כתוצאה מפלישתו לאוקראינה תהיינה קצרות טווח. אירופה תתקשה להטיל סנקציות על רוסיה בגלל תלותה באספקת אנרגיה (גז ונפט) מרוסיה, והרעה במצבו הכלכלי של המערב תביא להשלמתו עם המצב.

על אף שהמודיעין היה מפורט ולא הותיר מקום לספק,  וממשל ביידן, כולל הנשיא, התייחס אליו ברצינות – בכל זאת אצל הנשיא ואף חלק מבכירי ממשלו נותר צל של ספק. כיבוש אפשרי של אוקראינה חרג, באופן קיצוני, מדפוסי התנהלות שהתקיימו באירופה מאז מלחמת העולם השנייה  והיה בו להרוס את מערכת הקשרים הפוליטיים והכלכליים  של רוסיה עם ארה"ב ואירופה. לביידן הפלישה נראתה כתוכנית "מטורפת", במיוחד לאור אמונתו כי פוטין נמנע מליטול סיכונים גדולים. הוא תמה, האם לאחר הכישלון המר באפגניסטן, כעת יהיה עליו להתמודד עם רוסיה שתבלע את אוקראינה. ברנס טען כי התוכנית עדיין אינה החלטה. סגן היועץ לביטחון לאומי ג'ון פיינר (Finer) טען כי על אף המידע המשכנע, התוכנית נראית בלתי הגיונית, ולוּ כיוון שתביא לשנים של התקוממות ומרידות נגד שלטונה של רוסיה באוקראינה. פיינר, יחד עם היועץ לביטחון לאומי סאליבן, עדיין העלו אפשרות שאולי מטרת פוטין, באמצעות איום בתוכנית גדולה, להשיג רק חלק ממטרתו בדרך המשא ומתן. בלינקן היה מודע להשלכות החמורות מפלישה רוסית לאוקראינה: הדבר עלול לא רק לשים קץ לאותה יציבות באירופה שנוצרה בתום מלחמת העולם השנייה, אלא גם לעודד את סין לפלוש לטאיוון. לאור המידע המשכנע, הממשל החליט לשתף בו את מדינות נאט"ו ולהכין איתן תגובה לפלישה רוסית.

בשולי ועידת G-20  ברומא ב-30 ו-31 באוקטובר 2021 הנשיא ביידן קיים פגישות נפרדות  עם ראש ממשלת בריטניה בוריס ג'ונסון, נשיא צרפת עמנואל מקרון, הקנצלרית אנגלה מרקל, והיורש שלה אולף שולץ. ביידן מסר כי יש לאמריקאים מידע על תוכנית הפלישה הרוסית לאוקראינה, אך אין להם מידע "אם הם למעשה החליטו ללחוץ על ההדק".  הייתה זו הפעם הראשונה בה ביידן עדכן את בעלות הברית העיקריות באירופה על מה מתכננת רוסיה. מקרון ושני מנהיגיה של גרמניה התייחסו לכך בספקנות. לעומתם, ג'ונסון סבר שהמידע שהביא ביידן אמין ולמודיעין הבריטי היה מידע דומה בנידון. עם זאת, ג'ונסון לא הוציא מכלל אפשרות כי מדובר בבלוף לשיפור עמדת מיקוח.

ביידן החליט להעביר אזהרה לפוטין באמצעות האיש שצבר את הניסיון הרב ביותר בקיום קשר עם פוטין. היה זה ויליאם ברנס, אשר שימש שגריר ארה"ב במוסקבה, וכעת עמד בראש הסי-איי-אי ונשלח להעביר מכתב אישי מביידן לפוטין. ברנס הגיע למוסקבה ב-3 בנובמבר ובתחילה נפגש עם ניקולאי פטרושב (Patrushev), מזכיר מועצת הביטחון של הקרמלין. האיש היה מקורב לפוטין, שניהם שירתו בעבר ב-ק.ג.ב ותפקידו הנוכחי דמה ליועץ לביטחון לאומי של נשיא בארה"ב. פטרושב הופתע כאשר נודע לו על מטרת ביקורו של ברנס, כיוון שבתחילה חשב כי הגיע להכין פגישה נוספת בין ביידן לפוטין. כאשר ברנס, בהתאם להוראות מביידן, סקר לפני פטרושב את תוכנית הפלישה הרוסית לאוקראינה באופן שלא תחשוף את מקורות המידע – האיש לא ניסה להכחיש. לנוכח פחדו של פוטין להידבק בנגיף הקורונה, המנהיג הרוסי היה בבידוד בסוצ'י שעל חוף הים השחור, ולברנס לא הותר לפגוש את פוטין אישית, אלא לשוחח אתו בטלפון. פטרושב עדכן מראש את פוטין לגבי נושא השיחה.

ברנס החליט לגשת מייד לעניין. "אנו מודאגים שאתם שוקלים ברצינות פלישה רבתי לאוקראינה. זו תהיה טעות", אמר. ההשלכות בעקבות כיבוש קרים בשנת 2014 "יהיו כאין וכאפס בהשוואה  למה שאנו מוכנים לעשות כעת". כל מערכת הבנקאות הרוסית תנותק ממערכת Swift המשמשת להעברה מהירה של כספים במישור הגלובאלי; הסנקציות הכלכליות יהיו מוחצות; אנו עומדים לבודד אתכם דיפלומטית ואנו עומדים לעזור לאוקראינה להגן על עצמה, סיים ברנס.  יש לציין כי בשיחה עם מקורביו האשים ביידן את ממשל אובמה בתגובה בלתי מספקת להשתלטותה של רוסיה על חצי האי קרים ולחלק מדונבס ב-2014, תגובה שנתנה לפוטין רישיון להמשיך. ביידן היה נחוש לא לחזור על אותה טעות.

בתגובה לדברי ברנס, פוטין דיבר באריכות ובביטחון על יכולתה של רוסיה לכפות את רצונה על אוקראינה. הוא טען כי "אוקראינה חלשה ומפולגת...לא מדינה אמיתית. האינטרסים הרוסיים מחייבים אותנו לשלוט בהחלטות של אוקראינה". פוטין לא ניסה להפריך את תיאור הכנותיה של רוסיה לפלישה כפי שתוארו על ידי ברנס. סביר להניח כי נסיגתה המבישה של ארה"ב מאפגניסטן יצרה רושם מוטעה אצל פוטין בדבר חולשתה של אמריקה ואפשרות תגובתה במקרה של פלישה רוסית לאוקראינה.

ברנס עזב את רוסיה בתחושת דאגה רבה יותר מזו שחש בהגיעו אליה. במברק מוצפן ששלח לביידן רשם ברנס: "יצאתי עם התרשמות חזקה מאוד שפוטין מתקרב מאוד להחליט ללכת למלחמה". ברנס נימק את התרשמותו הזו לאור המידע המודיעיני המוצק בנידון ותחושתו בדבר  שכנועו המוחלט של פוטין כי ללא שליטה על החלטותיה של אוקראינה, רוסיה אינה יכולה לתפקד כמעצמה גדולה. מסקנתו הייתה כי "מתהווה המלחמה היבשתית הגדולה ביותר באירופה מאז מלחמת העולם השנייה". ברנס התקשר לזלנסקי ועדכן אותו על המסר שהעביר לפוטין ועל תגובתו של המנהיג הרוסי. כמו כן, בזמן שהותו של ברנס במוסקבה, שר החוץ בלינקן נפגש עם זלנסקי בוועידת שינוי האקלים בחסות האו"ם בגלזגו (סקוטלנד) והעביר לו אזהרה מביידן שעיקרה: "אנו מאמינים כי קיים סיכון גבוה מאוד שהרוסים יפלשו מחדש לארצך". זלנסקי הקשיב, אבל נותר ספקן.

הערכה הקודרת של הפנטגון הייתה כי אם פוטין יפלוש לאוקראינה, אז לנוכח יתרונה הצבאי הברור של רוסיה על פני הצבא האוקראיני, שטחה של אוקראינה תיפול במהירות לידי רוסיה. שר ההגנה אוסטין, גנרל בדימוס אשר שירת בתפקידי פיקוד קרביים במלחמות באפגניסטן ובעיראק, נפגש בוושינגטון  עם שר ההגנה האוקראיני אוליקסיי רזניקוב (Oleksii Reznikov), ועדכן אותו על ריכוזי הצבא הרוסיים בגבול ארצו. אבל רזניקוב, בדומה לזלנסקי, היה ספקן לגבי האפשרות  שפוטין יפלוש לאוקראינה. הוא טען כי באביב כבר היה ריכוז כוחות.

ב-2 בדצמבר 2021 נפגש בלינקן בסטוקהולם  (במסגרת "הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה" [OSCE]) עם עמיתו הרוסי, סרגיי לברוב. בלינקן עדכן את לברוב: "כפי שאמרתי אתמול  [1 בדצמבר] בפגישת שרי החוץ של נאט"ו [בריגה], אנו מודאגים מאוד מהראיות שרוסיה עשתה תוכניות לתוקפנות משמעותית נוספת נגד אוקראינה, ועל כן אנו קוראים לרוסיה לכבד את הריבונות והשלמות הטריטוריאלית של אוקראינה, לחדול מהסלמה... ולהחזיר כוחות לעמדות נורמליות שוחרות שלום". בלינקן העביר את המסר המרתיע של ביידן: אם רוסיה תנקוט בפעולה תוקפנית נוספת נגד אוקראינה, לצעד הזה תהיינה השלכות חמורות וארה"ב ובעלות בריתה יטילו סנקציות קשות על רוסיה, אותן נמנעו לנקוט בעבר. לברוב מצדו טען כי לארצו אין תוכניות לפלוש לאוקראינה ולאיים על קייב, וכי זה נאט"ו שממשיך לרכז כוחות ולאיים על רוסיה. בלינקן עזב את הפגישה בהיותו משוכנע כי לברוב אינו מודע לתוכניות המלחמה של פוטין. לדעת בלינקן, רק שלושה או ארבעה אישים בקרמלין ידעו על הפלישה המתוכננת, וכי ארה"ב ידעה יותר על הפלישה מאשר לברוב. [נוסף לפוטין, ידעו על הפלישה המתוכננת האישים הבאים: ניקולאי פטרושב (Patrushev), מזכיר מועצת הביטחון של רוסיה; אלכסנדר בורטניקוב (Bortnikov), ראש שירות הביטחון הפדראלי; וסרגיי שויגו (Shoigu), שר ההגנה. פטרושב ובורטניקוב היו היוזמים לפלישה, בעוד שויגו היה בעיקר המְבצע ההססן.[1]]

כיוון שלבעלות בריתה של ארה"ב נותרו ספקות רציניים ביחס לתוכניתו של פוטין לפלוש לאוקראינה, בהתאם לעצתו של סאליבן, הורה ביידן, באופן יוצא מן הכלל, לשתף את בעלות בריתה של ארה"ב בחלק מהחומר הסודי ביותר שהיה ברשות המודיעין האמריקאי בנושא הפלישה. זאת ועוד. באופן חסר תקדים הורה הנשיא גם לשתף מידע מודיעיני עם בעלות בריתה של ארה"ב על בסיס שבועי ואף יומי. (יש לציין כי בערך בתקופה הזו  היועץ לביטחון לאומי בממשלו של טראמפ, קית קלוג  (Keith Kellogg), היה משוכנע כי הרוסים לא יפלשו לאוקראינה, על אף שהציבו כוחות המוכנים לכך.)

לקראת שיגור אזהרה לפוטין מפני מימוש הפלישה, ב-3 בדצמבר 2021 בעיתון "וושינגטון פוסט" הופיעה הכותרת הבאה: "רוסיה מתכננת התקפה צבאית מאסיבית נגד אוקראינה בהשתתפות 175,000 חיילים, מזהיר המודיעין האמריקאי". הממשל והמודיעין האמריקאי התרשמו כי פרסום מה שפוטין ידע כאמיתי, לא ירתיע אותו.

ב-7 בדצמבר 2021 ביידן קיים שיחת וידאו עם פוטין בה הזהיר כי רוסיה תשלם מחיר כבד עבור פלישה לאוקראינה. פוטין הכחיש מכול וכול כי לרוסיה ישנן תוכניות לפלוש לאוקראינה. ביידן ניסה לבדוק אם לרוסיה אכן ישנן דאגות ביטחוניות, או הדאגות האלה רק משמשות תואנות לפלישה. ביידן אמר כי הוא מוכן לדון באי הצבת מערכות נשק בעלות טווח ארוך באוקראינה, כי לא קיימת תוכנית לנוכחות כוח קרבי של נאט"ו או ארה"ב  על אדמת אוקראינה וכי אנשי נאט"ו באוקראינה מצויים למטרות אימון הצבא האוקראיני. פוטין מצידו דיבר בקול רגוע ולא נקט בשפה קשוחה, אבל דרש כי אוקראינה לעולם לא תצטרף לנאט"ו – דרישה שביידן לא היה מוכן לקבל. בעקבות השיחה ביידן "היה משוכנע כי הפלישה תבוא" (עמ' 97).

על אף הערכתו הזו, ביידן הודיע לסאליבן כי הוא לא ישלח כוחות אמריקאיים לאוקראינה. זו הייתה עמדתו הנחושה של הנשיא, שהתבססה על כישלון ההתערבות  הצבאית של ארה"ב, באמצעות משלוח כוחות, בווייטנאם ובאפגניסטן. הוא גם דבק בעיקרון לפיו מעצמות גדולות אינן מבלפות, כיוון שאי קיום הבטחה בזירה מסוימת תפגע באמינותה של ארה"ב בעיני בעלות בריתה ברחבי העולם. ביידן החליט להטיל מגבלות על סוגי הנשק שיספק לאוקראינים. הוא סבר כי אין לשלוח נשק מתקדם ביותר, מחשש שאוקראינה עלולה ליפול תוך 5-3 ימים, ואז הטכנולוגיה הזו תיפול בידי הרוסים. הזיכרונות בו נשק אמריקאי נפל בידי הטליבן, לאחר נסיגתה של ארה"ב, היו טריים.

עמדת המודיעין האמריקאי וגם זו של ראש הסי-איי-אי ברנס הייתה, שאם ביידן יאיים לשלוח כוחות לאוקראינה, פוטין לא רק שלא יוותר על הפלישה, אלא יקדים אותה ואף יגדיל את הכוח הפולש, כדי לסכל את המהלך האמריקאי. לעומתם, סאליבן סבר כי אם ביידן ישמור על ערפול ביחס למשלוח כוחות אמריקאיים לאוקראינה, לעמדה כזו יהיה ערך מרתיע כלפי פוטין. הבדלי העמדות ביחס לשימוש באיומי סרק היו האי ההסכמה האסטרטגית הגדולה ביותר בין הנשיא ליועץ הביטחון הלאומי שלו.

ב-8 בדצמבר 2021, בתשובה לשאלות עיתונאים, השיב ביידן כי משלוח כוחות אמריקאיים לאוקראינה "אינו מונח על השולחן... יש לנו חובה מוסרית וחובה משפטית ביחס לבעלות בריתנו בנאט"ו אם יותקפו...אבל חובה זו אינה חלה על אוקראינה" שאינה חברה בנאט"ו. לדעת המחבר, השאלה האם הצהרה ברורה כזו של ביידן, עודדה או אף נתנה לפוטין אור ירוק לפלוש לאוקראינה, נותרה פתוחה. ב-30 בדצמבר 2021 ביידן שוחח שוב עם פוטין בטלפון. השיחה נמשכה 50 דקות   וכללה חילופי דברים חריפים. פוטין המשיך לטעון כי אין לו תוכניות לתקוף את אוקראינה וכי זכותו להעביר את כוחותיו בשטחה של רוסיה כרצונו.

[ראוי לשים לב כי בעוד בתחילת נובמבר 2021 פוטין, בשיחה טלפונית עם ברנס, נמנע להכחיש את המידע של ראש הסי-איי-אי על תוכניתה המפורטת של רוסיה לפלוש לאוקראינה –  אבל החל מתחילת דצמבר 2021 בשיחות טלפון עם ביידן, פוטין הכחיש שארצו עומדת לפתוח במלחמה נגד אוקראינה. מכאן ניתן להניח כי בנובמבר פוטין עדיין לא קיבל החלטה סופית לפלוש לאוקראינה ועדיין קיווה לנצל את המידע של וושינגטון לפיו רוסיה עומדת לפלוש לאוקראינה, כאיום להשגת דרישותיו מאוקראינה. אבל כאשר התברר לפוטין כי השימוש באיום הזה אינו מניב תוצאות, החליט לממש אותו – ואז חשוב היה לו לנסות להטעות את האמריקאים על הפלישה הקְרֵבָה.[2]]

ב-19 בינואר 2022 ביידן אמר במסיבת עיתונאים כי הוא מעריך שפוטין יפלוש לאוקראינה, וכי רוסיה תיתן את הדין, אם היא תפלוש. ב-21 בינואר התקיימה פגישה בז'נבה בין בלינקן ללברוב. בלינקן אמר לעמיתו כי ארה"ב בטוחה שרוסיה מכינה פלישה רחבה לאוקראינה. עוד אמר כי אם לרוסיה דאגות ביטחוניות, הוא מוכן לדון בהן. "אבל אם זה תיאולוגי, אם זה נובע מההכרה שאוקראינה בתור  מדינה עצמאית וריבונית אינה יכולה להתקיים, אם זה מבוסס על הרעיון שאוקראינה ועמה שייכים לאימא רוסיה, אז אין על מה לדבר" (עמ' 110). לברוב הכחיש שרוסיה מתכננת פלישה. כאמור, לפי המודיעין האמריקאי, לברוב לא היה מעודכן לגבי תוכניתו של פוטין. ב-11 בפברואר הודיע סאליבן – אשר זכר את  פרשת חטיפת הדיפלומטים בשגרירות האמריקאית בטהראן ב-1979 – על המשך צמצום הצוות האמריקאי בשגרירות בקייב. כמו כן הורה לכל אמריקאי שנמצא באוקראינה לעזוב מייד או לכל היותר במהלך 24 עד 48 שעות. ב-18 בפברואר, שר ההגנה לויד אוסטין, בעת ביקור בפולין,  התקשר לעמיתו הרוסי שויגו ואמר לו כי ארה"ב יודעת בדיוק מה רוסיה עושה. שויגו השיב כי מדובר בתמרון צבאי בלבד. אבל כאשר אוסטין המשיך ושאל מתי התרגיל הזה ייגמר, שויגו התחמק מתשובה. אוסטין המשיך בנסיעתו לליטא, כדי להבטיח למדינות הבלטיות, החברות בנאט"ו, שארה"ב תתמוך בהן ותגן עליהן.

כבר באמצע ינואר 2022, שלח ביידן את ראש הסי-אי-אי ברנס לזלנסקי כדי לשכנעו כי רוסיה אכן עומדת לפלוש לאוקראינה. ברנס פירט באוזני זלנסקי כי הפלישה תכלול את קייב וניסיון לחסלו אישית, במטרה להקים שלטון פרו-רוסי. זה יכול לקרות תוך שבועות, המשיך. זלנסקי נותר ספקן לגבי תוכניתה של רוסיה להשתלט על מדינה בעלת אוכלוסייה של 44 מיליון תושבים. הוא גם טען כי מנהיגי אירופה אמרו לו שהתחזיות האמריקאיות מוגזמות ושפוטין טען בעקשנות בשיחות פרטיות איתם כי לא תהיה פלישה.

האירוע הזה, כאילו חזר על עצמו ב-19 בפברואר. בתאריך הזה, במהלך ועידת הביטחון של מינכן, סגנית הנשיא קמלה האריס נפגשה עם זלנסקי. היא התבקשה על ידי ביידן לשכנע את זלנסקי כי הפלישה הרוסית תתרחש תוך ימים ואף רגעים. זלנסקי חזר על הערכתו שרוסיה לא תפלוש לאוקראינה והיא רק מאיימת. גם הצגת הנתונים לפלישה – ריכוז 200,000 חיילים – לא שכנעו את זלנסקי. עוד טען  שעצם הצפי לפלישה יפגע בכלכלה האוקראינית. בהמשך זלנסקי הִקשה על האריס באומרו: אם אני אאשר בשיחה הזו כי פלישה רוסית קרובה, מה תתנו לי. "האם אתם תטילו [מייד] סנקציות [על רוסיה]? תסגרו נמלים לאוניות רוסיות? תתנו לנו טילי  סטינגר וג'אוולין, ומטוסי קרב?" (עמ' 117). האריס השיבה כי ארה"ב תוכל להטיל סנקציות על רוסיה רק לאחר הפלישה. כל מה שהאריס הציעה לזלנסקי היה לתכנן תוכנית מילוט לעצמו כדי שלא ייפול בשבי או יירצח, להכין תוכנית להמשך קיומה של ממשלתו [במחתרת או בגולה?] ולגייס יותר חיילים. זלנסקי מצדו לא התכוון לברוח, והאריס יצאה מהפגישה בהרגשה כי כבר לעולם לא תראה אותו שוב.

המלחמה של רוסיה נגד אוקראינה, פברואר 2024-2022

החודשים הראשונים, 24 בפברואר-מאי 2022    ב-21 בפברואר 2022 הנשיא פוטין באופן רשמי עלה על מסלול של מלחמה כאשר בדיון במועצת הביטחון של רוסיה, אשר שודר בטלוויזיה, הוחלט להכיר בשתי הרפובליקות הבדלניות, שנתמכו בידי רוסיה – ואשר שכנו בשטחה הריבוני של אוקראינה – דוֹנֶצְק ולוּגַנְסְק  (לוהנסק באוקראינית). ב-24 בפברואר  בשעה 05:30 זמן מוסקבה (21:30, 23 בפברואר זמן וושינגטון) הודיע פוטין על ההחלטה לפתוח ב"מבצע צבאי מיוחד" באוקראינה, שפירושו בפועל הייתה מלחמה במלוא ההיקף נגד אוקראינה. בהתאם למידע של הפנטגון, רוסיה פלשה לאוקראינה במספר צירים: מבלארוס בצפון, מדונבס במזרח ומחצי האי קרים בדרום. לפי הערכות אחדות של הפנטגון, קייב אמורה היית ליפול תוך 72 עד 96 שעות. לפי הערכות אחרות, הדבר אמור היה לקחת שבועות אחדים. מכל מקום, עליונותה הצבאית הברורה של רוסיה אמורה הייתה להביא לניצחון מהיר. ביידן חשש כי פוטין עלול להמשיך להתפשט למדינות הבלטיות בהן שלטה בריה"מ. על כן  הסמיך ביידן את שר ההגנה אוסטין ואת הרמטכ"ל מילי להעביר כוחות קרקע ואוויר, שכבר הוצבו באירופה, למדינות נאט"ו השוכנות בסמוך לגבול הרוסי או גובלות עימה: אסטוניה, לטביה, ליטא, פולין ורומניה. זאת כדי להזכיר לפוטין כי ארה"ב תגן עליהן.

בשעה מאוחרת בערב [של ה-23 בפברואר?] ביידן, שהיה מוטרד מאוד ממצב ביטחונו האישי של זלנסקי, התקשר אליו. ביידן שאל את זלנסקי מה הוא יכול לעשות למענו ובמה לעזור לו. זלנסקי השיב כי על הנשיא לכנס את מנהיגי העולם ולבקש מהם לתמוך באוקראינה. סאליבן שהאזין לשיחה בין השניים, התרשם כי זלנסקי היה "מפוחד מאוד". ביידן הציע לזלנסקי עזרה בחילוצו  מאוקראינה ובהקמת ממשלה זמנית בפולין. זלנסקי ענה כי הוא יישאר באוקראינה וביקש מביידן להקים אזור אסור לטיסה סביב אוקראינה. ביידן השיב בשלילה, כיוון שמהלך כזה יחייב את ארה"ב ומדינות נאט"ו לירות במטוסים רוסיים. בסוף השיחה אמר זלנסקי: "אינני יודע מתי אוכל לדבר איתך שוב". ביידן השיב: "אם  אי פעם תרצה לדבר איתי, אני כאן" (עמ' 123).

בניגוד למאפייני שיחתו עם ביידן, בהתבטאויותיו הפומביות כבר בימים הראשונים של המלחמה, הפגין זלנסקי  אמונה נחושה ביכולתה של אוקראינה להתמודד עם הפלישה  ורוח לחימה  – תוך הדגשה כי הוא וכל צוותו הביטחוני נשארים בקייב. כבר בשלהי פברואר החל להתברר כי יש בסיס להפגנת הביטחון של זלנסקי. הרוסים נכשלו להשתלט על נמל התעופה הוסטומל (Hostomel),  שהיה חיוני להצנחת רכבים משוריינים וחיילים כדי להשתלט על קייב. ב-28 בפברואר, שיירה רוסית שכללה 15,000 חיילים, טנקים, משאיות אספקה, נשק וארטילריה, נבלמה והושמדה כתוצאה משימוש בטילים נגד טנקים. התברר כי השיירה הביאה אספקת מזון לשלושה ימים בלבד, וכמו כן  מדים ייצוגיים כדי להשתתף במצעד ניצחון.

לאחר חמישה שבועות מתחילת המלחמה, משרד ההגנה הרוסי הודיע על הסגת הכוחות שהשתתפו בקרב לכיבוש קייב וכבר הגיעו לפרווריה. מסקנתו של סאליבן הייתה כי הוא צדק לגמרי ביחס לתוכנית הפלישה הרוסית. זו התנהלה בדיוק בצירי תנועה כפי שנצפו מראש. אבל המועצה לביטחון לאומי המעיטה בכושר לחימתם של האוקראינים ולקחתה בהערכת יתר של הצבא הרוסי.

בתחילת פתיחתו של פוטין במלחמה נגד אוקראינה, טראמפ תיאר את פוטין כאדם "חכם מאוד" בתור מי שבמחיר  זול של סנקציות רכש  קרקע טובה וּבה אנשים רבים. אבל לאחר שטראמפ חש כי נקיטת עמדה קשוחה כלפי פוטין נעשתה פופולרית, ב-5 במארס 2022, באירוע איסוף תרומות עבור המפלגה הרפובליקאית, העלה טראמפ רעיון לתייג את מטוסי F-22 האמריקאים בדגל סיני, להפציץ את הרוסים היטב, להאשים את הסינים בביצוע ההפצצות, ואחר כך לצפות במלחמה בין רוסיה לסין. במאי 2022 הקונגרס אישר סיוע חירום לאוקראינה בסכום של 40 מיליארד דולר. רפובליקאים רבים, בהם לינדזי גרהאם, האשימו את ממשל ביידן בסיוע איטי מדי. לעומתם, טראמפ מתח ביקורת חריפה על כך שהממשל שולח סיוע של 40 מיליארד דולר לאוקראינה "בעוד הורים אמריקאים נאבקים "אפילו על מתן אוכל לילדיהם".

הצטרפות פינלנד ושבדיה לנאט"ו  "פוטין הוא רשע. אנו עוסקים בהתגלמות הרשע", אמר ביידן ברוח כמעט דתית. פוטין להוט בתשוקה להיכנס להיסטוריה כמנהיג גדול. "זוהי פנטזיה...אנו חייבים לעצור אותו", הוסיף (עמ' 130). ביידן היה משוכנע כי פוטין לא יעצור באוקראינה וכי המלחמה באוקראינה היא לחימה למען חופש ולמען כל מדינות שוחרות החופש. על אף הצלחותיה הראשונות של אוקראינה במלחמה בנוסח דויד נגד גוליית – דוחות המודיעין שהועברו לביידן הראו שפוטין האמין כי הזמן וגודל הצבא הם גורמים הפועלים לטובתו. ביידן רצה להבטיח כי פלישתו של פוטין לאוקראינה תהיה "כישלון אסטרטגי רבתי לרוסיה. הוא רצה להנחית מהלומה ברורה ואינה ניתנת לספק על פוטין" (עמ' 130).

על מנת למנוע התפשטות נוספת של רוסיה ולהעניק לנאט"ו מעמד דומיננטי בים הבלטי, ייחס ממשלו של ביידן חשיבות רבה להצטרפותן של פינלנד ושבדיה לנאט"ו ועודד אותן לעשות את המהלך הזה. הקושי בהצטרפותן נבע מהחשש שבפרק הזמן מהודעתן על כוונתן להיות חברות בנאט"ו ועד לאישור חברותן, עלול להיות מנוצל על ידי רוסיה למלחמה מונעת נגדן. החשש הזה הוסר הן כתוצאה ממתן ערבויות ביטחון מצד ארה"ב ומדינות אחרות בנאט"ו  בתקופה הזו, והן מהערכה כי לנוכח שקיעת מרב הצבא הרוסי במלחמה נגד אוקראינה, רוסיה לא תרצה להיכנס למלחמה נוספת. כבר ב-4 במארס 2022 נפגש ביידן עם נשיא פינלנד בבית הלבן ודן עימו בהצטרפות ארצו לנאט"ו. באמצע מאי 2022 פינלנד ושבדיה הודיעו על כוונתן להצטרף לנאט"ו, ופינלנד הפכה לחברה בארגון ב-4 באפריל 2023 ושבדיה – ב-7 במארס 2024. עם הצטרפותה של פינלנד לארגון, לרוסיה נוסף גבול באורך כ-1340 ק"מ עם מדינת נאט"ו.

חשש משימוש רוסיה בנשק גרעיני     ב-21 בספטמבר 2022 פוטין הודיע כי הוא יגייס 300,000 חיילים ויספח 4 פרובינציות של אוקראינה: דונצק, לוגנסק (לוהנסק, באוקראינית) זפורוז'יה (Zaporozhia) (זפוריז'יה, באוקראינית) וחֶרְסוֹן. הוא המשיך: "במקרה של איום על השלמות הטריטוריאלית של ארצנו, אנו ללא ספק נשתמש בכל האמצעים להגן על רוסיה ועל עמינו – אין זה בלוף". [יש לציין כי באותו הזמן פוטין כבש רק חלקים מהפרובינציות האלה, ועדיין לא את כולן בשלמותן.] ב-30 בספטמבר 2022 פוטין ערך בקרמלין את טקס החתימה לסיפוח 4 הפרובינציות וחזר והבטיח להגן על השטחים האלה "בכל הכוחות והאמצעים אשר ברשותנו". הוא המשיך ואמר כי ארה"ב היא המדינה היחידה בעולם אשר השתמשה בנשק הגרעיני פעמיים ב-1945 נגד יפן "ויצרה תקדים" [ובכך רמז להצדקת שימוש בנשק הגרעיני מצד רוסיה].

ממשל ביידן חשש שרוסיה עלולה להשתמש בנשק גרעיני כדי להגן על ארבע הפרובינציות שספחה, אשר כעת, מנקודת ראותו של פוטין הפכו לחלק בלתי נפרד משטחה. נוסף לכך רוסיה עלולה להשתמש בנשק גרעיני לנוכח הסכנה שהצבא האוקראינה ישחרר את העיר חרסון, תוך כיתור 30,000 חיילים רוסים המוצבים בה. סוכנויות הביון העריכו כי במקרה של כיתור הכוחות הרוסיים בחרסון, ישנו סיכוי של 50% שפוטין ייתן פקודה להשתמש בנשק גרעיני טקטי כדי למנוע אסון בשדה הקרב. לפי הדוקטרינה הצבאית של רוסיה  "אובדן קטסטרופלי פוטנציאלי בשדה הקרב" או איום קיומי, מאפשר להורות על שימוש בנשק גרעיני. בסוף ספטמבר 2022 סאליבן עבר על דוחות מודיעין בדבר שיחות בתוך הקרמלין לפיהן פוטין "שוקל  ברצינות להשתמש בנשק גרעיני טקטי במלחמת רוסיה-אוקראינה" (עמ' 150).

בסודיות גמורה סאליבן נפגש בפנטגון עם אוסטין, מילי וצוותי מומחי הגרעין שלהם, כדי לדון בתרחישים שונים במקרה שרוסיה תשתמש בנשק גרעיני. היה זה משחק מלחמה בו נידונו מהלכים רוסיים ואופציות למהלכים אמריקאיים נגדם שיוצגו לנשיא. ביידן אמר בשיחות פרטיות כי במקרה שרוסיה תשתמש בנשק גרעיני בשדה הקרב  נגד אוקראינה, ארה"ב לא תגיב בנשק גרעיני. תגובות שנידונו כללו הפצצות אמריקאיות בתוך רוסיה בנשק קונבנציונלי – אבל תמיד ריחפה האפשרות שהמצב עלול להידרדר לעימות גרעיני. המדיניות המוצהרת של ארה"ב הייתה שבמלחמה ישירה נגד רוסיה  היא תשתמש בנשק גרעיני רק בתגובה למתקפה גרעינית רוסית או במקרה של איום קיומי. בשלב זה סאליבן לא הוציא מכלל אפשרות כי פוטין עלול להשתמש בנשק גרעיני טקטי, במיוחד לאור רצונו העז להפוך את אוקראינה לחלק מרוסיה.

בעקבות זאת הורה ביידן לסאליבן ליצור קשר עם הרוסים בכל הערוצים, ולהודיע להם כי שימוש בנשק גרעיני ייענה בתגובה אמריקאית, תוך השמעת איום כלפי רוסיה, אך לא איום ישיר. ביידן בעצמו התקשר לפוטין והזהיר אותו מפני "תוצאות קטסטרופליות" מנשק גרעיני וביקש לשלוח את ויליאם ברנס כדי לשוחח עם מישהו בצד הרוסי שיסביר ביתר פירוט את דאגותיה של ארצו. פוטין השיב כי הוא ישלח את ראש מודיעין החוץ סרגיי נרישקין לשיחות עם ברנס. ב-21 באוקטובר 2022 שר ההגנה אוסטין הצליח  ליצור קשר עם עמיתו הרוסי סרגיי שויגו והזהרו כי אף שימוש מצומצם ביותר בנשק גרעיני, עלול להוביל את ארצו ורוסיה למסלול של עימות "בעל השלכות קיומיות" לשני הצדדים וביקש ממנו לא לעלות על "מדרון חלקלק". הוא איים כי במקרה של שימוש בנשק גרעיני ארה"ב תספק לאוקראינה כלי נשק שלא סיפקה אותם עד עתה. שויגו הסתפק בתשובה דיפלומטית קצרה. בדומה לאוסטין, ראש המטות המשולבים מארק מילי שוחח עם עמיתו הרוסי ולארי גֶרַסִימוֹב בניסיון לברר את נכונותה של רוסיה להשתמש בנשק גרעיני.

ב-23 באוקטובר 2022, בחלוף רק 36 שעות לאחר האזהרה של אוסטין לשויגו, שר ההגנה הרוסי התקשר לעמיתו האמריקאי וטען כי בידי ארצו מידע מודיעיני לפיו  "האוקראינים שוקלים להשתמש בפצצה מלוכלכת...אם הם ייעשו זאת אנו נראה בכך פעולה של טרור גרעיני ולא תהיה בידינו חלופה אלא להגיב". (פצצה מלוכלכת מורכבת מתערובת של חומרי נפץ עם חומרים רדיואקטיביים. היא גורמת להתפשטות קרינה רדיואקטיבית בסביבה שהופכת אותה בלתי ראויה למגורים – אבל אינה יוצרת פיצוץ כמו פצצה אטומית.) אוסטין השיב בנחישות: "אנחנו לא מאמינים לכם...נראה לנו כאילו אתם מנסים ליצור הצדקה לשימוש בנשק גרעיני...אל תעשו זאת" (עמ' 162).

בעקבות השיחה הזו ביקש סאליבן מהאוקראינים לפתוח את כל מתקניהם הגרעיניים מייד לסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א). פקחי הסוכנות הגיעו במהירות ולא מצאו שום הוכחות להכנות לבניית פצצה מלוכלכת. הנשיא ביידן התקשר לעמיתו הסיני שִי ג'ינפינג – בתור גורם בעל השפעה על פוטין – והדגיש בפניו את הצורך להרתיע את הרוסים מפני שימוש בנשק אטומי. שִי ב-2 בנובמבר קרא  למדינות  להתנגד לשימוש בנשק אטומי או לאיומים להשתמש בו.

אחת ההתפתחויות שהכריעה נגד שימוש בנשק אטומי מצד רוסיה הייתה היעדר מפלה רוסית קטסטרופלית בשדה הקרב. הכוחות הרוסיים נסוגו בבִטחה  מהעיר חרסון.  אף על פי כן, האפשרות של שימוש מצד רוסיה בנשק גרעיני לא הוצאה מכלל אפשרות בעיני ביידן. הוא פירט זאת בדילמה מולה ניצבת ארה"ב. מצד אחד ארה"ב לא יכולה להרשות לרוסיה לנצח. אבל מצד שני, "אם נצליח באופן מלא להוציא את רוסיה מאוקראינה, אנו ניצבים בפני סבירות גבוהה של שימוש" בנשק גרעיני טקטי מצד פוטין, כיוון שפוטין אינו יכול להרשות תבוסה לעצמו (עמ' 165). [השתמע כי] הפתרון לדילמה הזו הוא לאפשר לפוטין הישג מוגבל, תוך הקפאת המצב בחזית.

אספקת נשק לאוקראינה, 2024-2022   

הגנה מפני טילים    אביו של סאליבן היה פציפיסט, בעוד בנו,  ג'י'ק סאליבן, היועץ לביטחון לאומי, הפך למעשה לשר האספקה של הצבא האוקראיני. לצדו, מטעם המועצה לביטחון לאומי, פעל קולונל Joe Da Silva, אשר שירת במלחמות באפגניסטן ובעיראק. החל מאוקטובר 2022 רוסיה פתחה במתקפות מרוכזות נגד מקורות האנרגיה של אוקראינה שנועדו לפגוע ברשת החשמל ובאספקת המים החמים בחורף. להתמודדות עם האיום הזה סיפקה ארה"ב לאוקראינה סוללות של  "טילי קרקע אוויר לאומיים מתקדמים" (NASAM). NASAM הייתה מערכת טילים אנטי אווירית מהשורה הראשונה, שהגנה על המרחב האווירי של הבית הלבן, גבעת הקפיטול והפנטגון. עלות כל סוללה כזו הייתה 23 מיליון דולר והיא התגלתה כיעילה נגד כטב"מים איראניים מסוג שאהיד. כדי להגן נגד הטילים הבליסטיים הרוסים, ציידה ארה"ב את אוקראינה ב"אחת ממערכות ההגנה המתקדמות ביותר בעולם" נגד טילים ארוכי טווח. עלות סוללת פטריוט הייתה 400 מיליון דולר בתוספת 690 מיליון דולר עבור 150 טילים. סוללות הפטריוט  הפכו לגורם אשר שינה את כללי המשחק: הן הצליחו להפיל "באופן שגרתי" את הטילים ההיפרסוניים הרוסיים מסוג Kinzhal, אשר פוטין טען כי אינם ניתנים ליירוט.

פגזי תותחים    לקראת סוף 2022 המלחמה בין רוסיה לאוקראינה הפכה במידה מסוימת  לסטטית, במהלכה הִרבתה אוקראינה להשתמש בפגזים 155 מ"מ עבור תותחי הוביצר. הוביצר הוא תותח קצר קנה היורה במסלול תלול בטווח בין תותח למרגמה. בתחילת 2023 אוקראינה השתמשה בכ-100,000 פגזים בחודש, ולארה"ב לא היה מלאי מספיק להיענות לצרכיה של אוקראינה. המלאי האמריקאי בפגזים כאלה היה מוגבל, כיוון שארה"ב לא התכוננה למלחמה ארטילרית ארוכה. כדי להתגבר על המחסור בפגזי 155 מ"מ, וגם על סירובן של מדינות מסוימות לספק אותם ישירות לאוקראינה, רכשה ארה"ב פגזי 155 מ"מ מדרום קוריאה והעבירה אותם לאוקראינה. הבעיה לא נפתרה בשלמות, וסאליבן היה מקדיש כחצי שעה מדי יום בחיפוש אחר מקור לאספקת פגזי 155 מ"מ לאוקראינה.

ב-11 ביוני 2023 קיבל  סאליבן דוח על המצב העגום של מלאי התחמושת של אוקראינה, לפיו בסוף יולי ייגמר המלאי של פגזי 155 מ"מ שבידי הצבא האוקראיני. הפנטגון מסר כי ארה"ב יכולה לספק לאוקראינה רק פגזי מצרר בקוטר 155 מ"מ.  יש לציין כי 123 מדינות אסרו את השימוש בפצצות האלה כבלתי הומאניות. מדובר בפגזים שמתפוצצים באוויר מעל למטרה ומפזרים פצצות קטנות ("פצצונות") על שטח רחב, ואלה שאינן מתפוצצות, הופכות לפצצות מתקתקות שעלולות להתפוצץ כעבור חודשים ואף שנים. הן היו יעילות יותר מחימוש רגיל. לארה"ב היו למעלה מ-1.2 מיליון פצצות מצרר. ב-29 ביוני אוסטין ומילי המליצו לביידן לשלוח פצצות מצרר לאוקראינה. מנהלת המודיעין הלאומי אווריל היינס, וראש סי-איי-אי ברנס העריכו כי שיגור תחמושת מצרר לאוקראינה לא תיחשב להסלמה רבה מצד הרוסים, כיוון שהרוסים עצמם כבר היו משתמשים בתחמושת כזו בשיעור גבוה. ביידן החליט לאשר את משלוח תחמושת המצרר. 

טנקים ומטוסים     ביוזמתו ובעידודו של ביידן, הסכים קנצלר גרמניה אולף שולץ  לספק טנקים מסוג "לאופרד 2" לאוקראינה: בתחילה להרשות לפולין לספק את הטנקים האלה שבצבאה לאוקראינה, ואחר כך ישירות מהצבא הגרמני. טנקי "לאופרד 2" הראשונים הגיעו לאוקראינה בסוף מארס 2023.  ביידן עודד את המהלך הגרמני הזה באמצעות התחייבות עקרונית לספק טנקי "אברמס" אמריקאיים לאוקראינה, התחייבות אותה מילא בסתיו 2023.

ביידן התנגד לספק מטוסי F-16  לאוקראינה,  מחשש כי הדבר יביא להסלמה ולגרירת נאט"ו למלחמה נגד רוסיה או ידחוף את פוטין להשתמש בנשק גרעיני. מדובר היה במטוס סילון אמריקאי מתקדם רב תכליתי, בעל יכולות הגנה והתקפה. מדינות אירופה מסוימות גילו עניין לספקו לאוקראינה, אך לשם כך, בתור מוצר אמריקאי, נזקקו לאישור מארה"ב. עמדת הפנטגון הייתה כי  קליטת המטוסים האלה מצד אוקראינה תצרוך זמן, לצורך הכשרת הטייסים, כולל לימוד אנגלית. לאחר שבלינקן הסביר לביידן שפרק הזמן של אימון הטייסים האוקראינים להשתמש    במטוסי F-16 הוא ארוך, בפברואר 2023 הסכים הנשיא להצעתו של בלינקן להרשות לטייסים אוקראינים להתחיל בקורס הרלוונטי. [מטוסי F-16 ראשונים נכנסו לשירות מבצעי של הצבא האוקראיני ביולי 2024.]

אישור סיוע החוץ לאוקראינה באפריל 2024    באביב 2024 הגיע ברנס לביקורו ה-10 באוקראינה. הסי-איי-אי היה מספק סיוע מודיעיני רחב לאוקראינה, אבל גם תרומתה של אוקראינה למודיעין האמריקאי גברה. זלנסקי התלונן בפניו על מחסור חמור בחימוש אנטי אווירי וכמו כן בפגזי ארטילריה. לדברי האוקראינים, המחסור בתחמושת אילץ את כוחותיהם לסגת מהעיר אבדייבקה (Avdiivka). ברנס היה משוכנע כי לניצחונה של רוסיה במלחמה יהיו השלכות קשות לא רק לגבי אוקראינה ואירופה. הדבר עלול גם לעודד את סין לממש שאיפותיה ביחס לטאיוואן – בעוד המשך הסיוע הרחב לאוקראינה עשוי להרתיע את סין בנידון.

לנוכח מחסור חמור של אוקראינה בנשק ובתחמושת, ממשל ביידן ביקש לאשר חבילת סיוע בסכום 60 מיליארד דולר לאוקראינה, אבל אישור החוק בנידון נותר תקוע בקונגרס (בית הנבחרים) כמעט במשך שישה חודשים. הרפובליקאים לא תמכו באישור הסיוע מפאת התנגדותו החריפה של טראמפ, אשר טען כי מדובר בבזבוז כספי משלם המיסים האמריקאי, וכי אוקראינה מדינה מושחתת וניצחונה של רוסיה בלתי נמנע.

ב-17 באפריל 2024 אירח טראמפ את נשיא פולין אנדז'יי דודה (Andrzej Duda) לארוחת צוהריים ב"מגדל טראמפ" שנמשכה שעתיים וחצי. נשיא פולין הציג בצורה משכנעת ביותר את הצורך לתמוך באוקראינה, תמיכה החיונית להצלת מדינתו שלו. לשאלתו של טראמפ מה יקרה אם רוסיה תשתלט על אוקראינה, השיב דוּדה: "אנחנו נהיה הבאים בתור". בעקבות הפגישה עם דודה, טרמאפ במשך ימים אחדים נמנע למתוח ביקורת על הסיוע האמריקאי לאוקראינה, וברשת החברתית שלו Truth Social  רשם כי על אף שקיומה וכוחה של אוקראינה חשובים יותר לאירופה מאשר לאמריקה – "הדבר חשוב גם לנו!"  במקביל, יושב ראש בית הנבחרים הרפובליקאי מייק ג'ונסון השתדל לשכנע את טראמפ לאפשר לחוק הסיוע לאוקראינה לעבור, בהציעו כי חלק מסכום הסיוע יינתן בצורת "מלווה שניתן למחילה" [לא יחייב החזרה]. גם הסנטור הרפובליקאי לינדזי גרהאם לחץ על טראמפ להסיר התנגדותו לחוק.

ב-20 באפריל 2024 אישר בית הנבחרים ברוב גדול , 312 מול 112, להושיט סיוע חסר תקדים בסכום של 60.8 מיליארד דולר לאוקראינה כחלק מחוק סיוע החוץ בסכום 95.3 מיליארד דולר. מתוך 60.8 מיליארד הדולר שניתנו לאוקראינה, 10 מיליארד נינתו כמלווה מחילה. ב-23 באפריל עבר החוק בסנאט בתוצאה 79 מול 18.  זלנסקי אישר ברשת החברתית כי הסיוע כלל גם טילים לטווח ארוך מסוג ATACMS.

המרד של פריגוז'ין ופיגוע באולם הקונצרטים במוסקבה      לארה"ב היו יכולות מודיעין יוצאות מן הכלל, כולל יכולת לצפות ביתר בירור מפוטין עצמו, ביחס לאירועים מסוימים העומדים להתרחש ברוסיה. לדוגמה, הסי-איי-אי צפה את המרד של מפקד "כוח ואגנר" יבגני פְּרִיגוֹזִ'ין, לפחות שבועיים לפני התרחשותו. בספר אין התייחסות לדיון כלשהו בממשל האמריקאי בנושא המרד של פריגוז'ין נגד פוטין בעת התרחשותו, ביוני 2023 – מלבד קביעתה של אווריל היינס כי פוטין עמד מאחורי הריגתו  של פריגוז'ין כעבור חודשיים.

בדומה לצפי מראש  באפשרות המרד של פירגוז'ין, ב-7 במארס 2024 השגרירות האמריקאית במוסקבה פרסמה אזהרה פומבית על קיומן של תוכניות מצד קיצונים לפגוע בכינוסים גדולים של אנשים במוסקבה, כולל קונצרטים, תוך ציון שמו של אולם הקונצרטים  Crocus City Hall. פוטין התייחס בביטול לאזהרות. ב-22 במארס התרחש באולם שנזכר לעיל פיגוע במהלכו נרצחו מעל  130 אנשים ונפצעו מאות נוספים. הפיגוע  בוצע על ידי ISIS-K, ארגון טרור שמקורו באסיה התיכונה.

טבח ה-7 באוקטובר 2023 ומלחמתה של ישראל נגד חמאס (אוקטובר 2023-אפריל 2024)

הטבח     ב-7 באוקטובר 2023, בסביבות השעה 6:30 פתח חמאס ברצועת עזה  במתקפה רחבה נגד ישראל. היה זה בחג שמחת תורה שחל בשבת. חמאס ירה כ-3000 טילים וכ-3000 מחבלים תקפו קיבוצים, שרפו בתים, שחטו משפחות שלמות, כולל ילדים ותינוקות. המחבלים רצחו גם את משתתפי מסיבת נובה ברעים. ההתעללות בנשים כללה מעשי אונס והחדרת קרשים ומוטות ברזל לאיבריהן האינטימיים לפני רציחתן. במתקפה בראשות חמאס נהרגן יותר מ-1,200 ישראלים ויותר מ-240 נלקחו לעזה כבני ערובה. ישראל הופתעה מההתקפה. היה זה כישלון רבתי מודיעיני וצבאי.

עד ה-7 באוקטובר האמינה ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו  כי חמאס מורתע כתוצאה מהמהלומות הצבאיות שספג מישראל במאי 2021. נוסף לכך האמינה הממשלה כי לחמאס קיים אינטרס כלכלי לשמור על שקט, כדי לא לפגוע בהכנסות מעבודת פועלים עזתים בישראל, אשר ממשלת נתניהו הגדילה את היתרי העבודה עבורם ל-20,000. זאת ועוד. נתניהו תמך בהעברת כספים מצד קטר לחמאס בעזה, כאמצעי "לקנות שקט" – כאשר המשך שלטונו של חמאס ברצועה שירת את מטרתו להקטין את הלחץ על ישראל בדבר פתרון שתי המדינות. מדיניות זו התגלתה ב-7 באוקטובר כקטסטרופלית.

איום החיזבאללה ומלחמת מנע נגדו שלא יצאה לפועל     בשיחה עם ביידן ביום הראשון למתקפה של חמאס, ביקש נתניהו מביידן להעביר מסר ברור לחיזבאללה לא להצטרף למלחמה. ביידן השיב: "אנחנו אתכם". הנשיא הבטיח כי יהיה תיאום בין ארצו לישראל במישור הצבאי והמודיעיני. אחר כך  התקשר נתניהו  לסאליבן שהיה בנופש בכפר קטן בצרפת. נתניהו אמר כי ישראל "זקוקה" לכך שארה"ב "תאיים" על חיזבאללה. "אנחנו צריכים אתכם לומר להם שאם הם יתעסקו איתנו, הם יתעסקו איתכם" (עמ' 191). יש לציין כי חיזבאללה היה הרבה יותר חזק מחמאס ולרשותו עמדו כ-150,000 טילים. סאליבן התרשם מנימת קולו של נתניהו כי בקשתו נבעה מאינטרס קיומי עבור ישראל – כאשר ישראל הייתה נתונה במצב הפגיע ביותר. נתניהו נשמע "כאילו הוא האמין שהוא עלול באמת לאבד את ארצו. חיזבאללה עלול לבוא, איראן עלולה לבוא, כולם יכולים לבוא [להצטרף למלחמה] בו זמנית ולנסות להשמיד את ישראל" (עמ' 192). 

בעקבות מתקפת חמאס ופניותיו של נתניהו, ביידן ב-7 באוקטובר אחר הצהריים הצהיר כי "ארצות הברית ניצבת עם ישראל". ברמז לאיראן ולשלוחותיה כמו חיזבאללה, ביידן הוסיף: "זה לא הרגע לכל גורם העוין לישראל לנצל את המתקפות האלה [של חמאס] להשגת יתרון" (עמ' 192). על מנת לגבות את אזהרתו של הנשיא, ביוזמתו של סאליבן,  הוחלט לשנות את מקום הצבתה של נושאת המטוסים ג'רלד פורד – שהייתה מיועדת לזירה האוקראינית – למזרח הים התיכון. לנושאת המטוסים פורד נלוו אניות משגרי טילים מונחים ומשחתות. המהלך  הזה נועד להרתיע בראש וראשונה את חיזבאללה, בלי להסתכן יתר על המידה.

ב-11 באוקטובר 2023 בשעה 9:55  בבוקר (זמן וושינגטון) התקשר נתניהו לביידן. הוא ביקש מארה"ב הבטחה ברורה שהיא תתמוך בשלמות בהתקפת מנע ישראלית נגד חיזבאללה. נתניהו רצה להנחית מהלומת בזק על כל אתרי הטילים והבסיסים של הארגון. שר ההגנה יואב גלנט והרמטכ"ל הרצי הלוי, תמכו בתוכנית הזו.  ביידן, על סמך המידע המודיעיני ברשותו, השיב כי תוכנית כזו לא תצליח מבצעית ואף עלולה לגרור לעימות אזורי, בהשתתפותה של איראן. במקרה כזה, חשש ביידן, שכ-45,000 אנשי צבא וקבלנים אמריקאים המוצבים באזור עלולים להיפגע, והנשיא לא רצה לסכנם. על אף תשובתו השלילית של הנשיא, נתניהו אמר כי הקבינט הביטחוני שלו ימשיך לדון במלחמת מנע נגד חיזבאללה, על בסיס האינטרסים של ישראל , "ואין פירוש הדבר שלא נלך קדימה". אבל המומחה למזרח התיכון במועצה לביטחון לאומי, בראט מקגורק (Bret McGurk), אשר האזין לשיחה בין נתניהו לביידן, התרשם מנימת קולו של נתניהו כי הוא מעוניין שהנשיא יעזור לו ולאנשי הצבא שלו לסגת מהרעיון. בסוף השיחה אמר ביידן: "אל תעשה את זה...זוהי טעות". נתניהו השיב: "אתה היית ברור. אבל גם אני רוצה להיות ברור שאנו נקבל את ההחלטה שלנו", על אף שהשיחה הזו תובא לידיעת מקבלי ההחלטות (עמ' 206).

השיחה עם נתניהו יצרה אווירה של "אי ודאות מפחידה" בקרב בכירי הממשל, וביידן מצא לנכון להתקשר לשר ההגנה אוסטין שהיה בבריסל, כדי להכינו להיות זמין להתייעצות בשעת הצורך. ב-11:16 השר רון דרמר, המקורב ביותר לנתניהו, יצר קשר עם  סאליבן והודיע לו כי גלשני רוח  ומטוסים ללא טייס חדרו לישראל מהצפון, באזור נשמעות אזעקות, בהוסיפו: "אין לנו ברירה...אנו עומדים לפתוח במתקפה", והיא תחל בעוד 30 דקות (עמ' 209-208). על מנת לברר את נכונות המידע על סימנים לתחילת המתקפה מצד חיזבאללה,  בכירי הממשל מיהרו להתקשר למפקד פיקוד המרכז האמריקאי (Centcom) אריק קורילה (Erik Kurilla), ולראשי המודיעין והצבא. תשובת כל הגורמים האלה הייתה שלילית. אבל ברשתות החברתיות היו דיווחים רבים על מל"טים ואזעקות, ועל מיליוני ישראלים שמנסים למצוא מקלטים. בעקבות זאת סאליבן התקשר לדרמר ומסר לו כי הדיווחים בנוגע למתקפה מהצפון שקריים וכי לא ניתן לקבל החלטות על סמך רשתות חברתיות. באותו הזמן מקגורק, באמצעות ערוץ חשאי, קיבל מסר ממשמרות המהפכה של איראן לפיו הם אינם מעוניינים להצטרף לסכסוך. בשעה 1:00 אחר הצוהריים דרמר התקשר לסאליבן, להודיעו כי הקבינט החליט נגד פעולה צבאית בלבנון. צה"ל הודה כי מה שנראו כגלשנים ומל"טים היו ציפורים. מאוחר יותר דרמר טען כי ראש הממשלה והוא מעולם לא תמכו בפעולה צבאית, אבל הובלו לכך על ידי הצבא. סאליבן תיאר את השעות בין החשש ממתקפה ישראלית נגד חיזבאללה ועד להפגת אותו החשש, כיום המתוח ביותר בכל הקריירה המקצועית שלו. להערכתו, לפיה המצב היה כפסע ממלחמה כוללת במזרח התיכון, היו שותפים בכירי הבית הלבן.

חטופים, סיוע הומניטרי, נורמליזציה עם סעודיה  מתוך 240 בני ערובה שחטף חמאס, 12 היו אמריקאים. הממשל החליט לנהל את השיחות לשחרורם מול קטר בראשות מנהיגה, האמיר בן ה-43, תמים אל-ת'אאני, וראש הממשלה ושר החוץ מוחמד עבד-אל-רחמן אל-ת'אאני. בראש הצד האמריקאי לשיחות עמדו ראש הסי-איי-אי ויליאם ברנס, ובראש הצד הישראלי ראש המוסד דויד ברנע. יש לציין כי אמיר קטר במשך שנים אירח את הנהגתה של חמאס בארצו וגם תרם מאות מיליוני דולרים לחמאס בעזה. שחרור החטופים היה נושא חשוב ביותר עבור ביידן, ואי השבתם עלול היה להטיל כתם על נשיאותו.

שר החוץ בלינקן הגיע לישראל ב-12 באוקטובר 2023 ושאל את נתניהו מה תוכניתה של ישראל ביחס לאוכלוסייה האזרחית בעזה. נתניהו השיב כי יש להקים מסדרון הומניטרי בו האזרחים יעברו למצרים. בלינקן ידע כי תוכנית כזו תיתקל בזעמו של נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי. בלינקן הִקשה: אבל ללא פתיחת מעבר רפיח על ישראל לעשות משהו לגבי אספקת מזון ומים לתושבי עזה. דרמר השיב ש"כרגע ישראל לא תעשה דבר, כל עוד בני הערובה מוחזקים" בידי חמאס (עמ' 215). בלינקן טען מנגד כי סיוע הומניטרי הוא  צו מוסרי, וגם אם אינך מסכים – אסטרטגי.

למחרת ב-13 באוקטובר נפגש בלינקן בעמאן עם מלך ירדן עבדאללה השני. המלך אמר: "אנחנו לא נאמר זאת [בפומבי]...אבל אנו תומכים בהבסתו של חמאס וישראל צריכה להביס את חמאס" (עמ' 216). עוד אמר המלך כי במקום לתמוך בחמאס במשך שנים, באמצעות עשרות מיליוני דולרים שזרמו לחמאס בידיעתה של ישראל, על ישראל היה לפעול עם הרשות הפלסטינית.

בהמשך אותו היום נפגש בלינקן עם מנהיג קטאר, אמיר תמים בן חמד אל-ת'אאני בדוחא. בלינקן ביקש למסור לאמיר שתי בקשות בשמו של הנשיא. כעת על קטאר לנהל משא ומתן עם חמאס בנוגע לבני הערובה, אבל כאשר סוגיית בני הערובה תיפתר קטאר לא תוכל להמשיך בעסקיה עם חמאס כרגיל. האמיר הבטיח כי אכן קשריה של ארצו עם חמאס לא יימשכו. הוא הדגיש כי הוא מייחס חשיבות רבה לקשרים עם אמריקה ואינו מעוניין בקיומם של מכשולים בתחום הזה. בלינקן הופתע מעמדת האמיר, כיוון שסבור היה שצפוי לו קרב קשה כדי לגרום לקטאר לחדול להעניק מקלט למנהיגי חמאס.

ב-14 באוקטובר בפגישה באמירויות המאוחדות עם העומד בראשה, מוחמד בן זַאיד  אָאל-נַהְיָאן, אמר ראש המדינה כי ארצו מוכנה לאפשר לישראל להחריב את חמאס, אבל בתמורה ישראל צריכה לאפשר מתן סיוע הומניטרי לתושבי עזה ולהקים אזורים הומניטאריים עבורם, כדי למנוע הרג אזרחים. בדומה למנהיגים אחרים בעולם הערבי, הוא מתח ביקורת על הסיוע הפיננסי העקיף שנתנה ישראל לחמאס.

באותו הלילה נסע בלינקן לריאד ונפגש עם יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן. הוא היה דמות חשובה בגלל מעמדו שלו ומעמדה של ארצו, ודגל במודרניזציה ובנרמול יחסים עם ישראל. יורש העצר הסביר כי יהיה מוכן לחדש את תהליך הנורמליזציה עם ישראל בו החל לפני ה-7 באוקטובר 2023 – אבל קודם צריך לשרור שקט בעזה.

יש לציין כי "חודשים אחדים" לפני מתקפת חמאס נגד ישראל ב-7 באוקטובר, הסנטור הרפובליקאי לינדזי גרהאם עדכן את ביידן על מאמציו לקדם נורמליזציה ביחסים בין ערב הסעודית לישראל. גרהאם מסר  לביידן שהוא מנסה להסביר ליורש העצר הסעודי והאיש החזק בממלכה מדוע כדאי לו לנרמל את הקשרים עם ישראל דווקא בעידן ביידן. במקרה כזה גרהאם ישיג עבורו את 45 הקולות של הסנטורים הרפובליקאים לתמיכה בהסכם הגנה עם ערב הסעודית, אשר יחייב את ארה"ב להגן עליה, ובכך ירתיע את איראן. לעומת זאת, אם טראמפ יגיש לסנאט הסכם הגנה עם ערב הסעודית, הדמוקרטים לא יתמכו בו, כיוון שהם שונאים את טראמפ ואת נתניהו. גרהאם המשיך ואמר לביידן, כי את שאר הקולות לתמיכה בהסכם ההגנה, עליו להשיג מהדמוקרטים, וביידן השיב כי ביכולתו לעשות זאת. גרהאם ציפה כי מהלך כזה עשוי להתגשם כבר בנובמבר 2023 – אבל מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר הרסה הכול.

לפני שובו לישראל, נפגש בלינקן במצרים עם הנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי. א-סיסי אמר כי יש לו מטרה אחת והיא לשמר את השלום עם ישראל שנחתם ב-1979. [הדיווח על השיחות במצרים קצר וכנראה מתעלם מבקשתו המשוערת של בלינקן לאפשר מעבר הומניטרי של עזתים לחצי האי סיני – בקשה שנתקלה בקיר ברזל. במקום אחר בספרו מאשר המחבר כי] א-סיסי התנגד בנחישות למעבר עזתים לחצי האי סיני, מחשש שהם עלולים לעורר תסיסה – מה עוד שהימצאות אנשי חמאס בקרבם שיפתחו בירי לעבר ישראל, עלולה לגרור את מצרים למלחמה.

בלינקן נחת בתל אביב בבוקר ה-16 באוקטובר. משימתו הראשונה הייתה לפתוח מעברים לרצועת עזה, כדי לאפשר הכנסת סיוע הומניטרי לתושביה. בתגובה לבקשתו מנתניהו להכניס מזון ומים לעזתים, נתניהו התפרץ ודחה בקשה זו על הסף, בהדגישו כי זו לא רק עמדתו שלו או של הקואליציה, אלא עמדת עמו. "עם ישראל לא יסבול לתת סיוע לנאצים האלה, אם אנחנו לא נמגר לגמרי את חמאס", אמר נתניהו. עוד אמר, כי אף אחד בישראל לא יסכים לכך שאנו נגיש סיוע לפלסטינים בזמן שהם מחזיקים בני ערובה ולאחר שטבחו בעמינו. בלינקן ניסה לשכנע את נתניהו לשנות את עמדתו בטענות הבאות. ללא הסיוע, אנשים, נשים וילדים תמימים ימותו מרעב. נוסף לכך, כדי לזכות בהבנה ואף תמיכה במלחמה נגד חמאס בחוץ לארץ, אתה חייב לאפשר הגעתו של סיוע הומניטרי. גם עמדתו של שר הביטחון יואב גלנט הייתה שלילית נחושה. לדבריו, יש לו שליחות למגר את חמאס, ו"המחיר אינו חשוב – לא בצד שלנו, ולא בצד שלהם".

לאחר ויכוח במשך שעות, אשר נמשך גם לאחר הפסקת צוהריים, שלף בלינקן את מנוף הלחץ החזק ביותר ברשותו. אחרי שקיבל אישור מהנשיא, בלינקן אמר כי ביידן לא יבקר בישראל, ללא הסכם עקרוני בדבר הכנסת סיוע הומניטארי לעזה. ביידן תכנן לבוא לישראל בעוד יומיים, אבל טרם פורסמה הודעה רשמית בנידון. לבסוף, אחרי משא ומתן בנושא הסיוע הומניטארי שננמשך יותר מ-9 שעות (כולל הפסקה), הסכים נתניהו "באופן עקרוני" לכך,  אבל היה מעוניין כי הסיוע יחל לאחר ביקורו של ביידן, כדי ליצור רושם שהנשיא הוא שגרם לנתניהו להסכים לכך. 

כאשר ביידן נערך לצאת לביקור בישראל, בכלי התקשורת דווח כי צה"ל תקף בית חולים בעזה והרג 500 אנשים. לאמריקאים עדיין לא היה מידע לגבי הצד שפגע בבית החולים, ושיחת הטלפון של נתניהו לביידן בה טען כי מדובר בטיל של ארגון פלסטיני, לא הסירה את חוסר הבהירות בצד האמריקאי בנוגע למי שאחראי לפיצוץ. הנשיא התלבט אם לטוס לישראל, אך בלינקן שכנע אותו לעשות זאת. במהלך הטיסה קיבל ביידן דוח מודיעיני שקבע בוודאות שמדובר בטיל של ארגון הג'יהאד  האסלאמי, אשר מפאת כשל טכני נפל במגרש החניה של בית החולים. ביידן אמר כי ברצונו לחבק את ישראל בשעה שהיא זקוקה לכך, אבל לא את ביבי. לביידן הייתה דעה שלילית ביותר על ביבי ועל מחמוד עבאס, ראש הרשות הפלסטינית. 

ב-18 באוקטובר 2023 הגיע ביידן לישראל והתקבל בחמימות על ידי נתניהו. הדיונים בין ביידן וצוותו שכלל את סאליבן, בלינקן ומקגורק (McGurk), לבין נתניהו וצוותו התנהלו בבונקר בתל אביב. ביידן שאל האם בכוונתה של ישראל במלחמה נגד חמאס למחוק כל לוחם מאדמת עזה, וכאשר נתניהו השיב בחיוב, ביידן הביע ספקות לגבי השגת מטרה כזו, ואף חשש כי שאיפה כזו עלולה לגרום ליותר נזק מתועלת, וזאת על סמך ניסיונה של ארצו באפגניסטן ובעיראק. שר הביטחון יואב גלנט טען כי ישראל לא תסכים להכנסת סיוע הומניטארי  כלשהו לעזה עד לשחרור החטפים. ואולם בסופו של דבר הקבינט של נתניהו הסכים בשתיקה להעברת סיוע ממצרים לעזה, בתנאי שהוא לא יוּפנה  לשימושו של חמאס. זרם דק של סיוע החל להגיע לרצועת עזה ב-21 באוקטובר. 

ביצוע ההסכם הראשון לשחרור החטופים החל ב-24 בנובמבר 2023. הצדדים המעורבים בגיבוש ההסכם היו קטאר, ארה"ב (ברנס, מקגורק), מצרים (ראש המודיעין עבאס כאמל) וישראל (דוד ברנע). ביצוע ההסכם נמשך עד ה-30 בנובמבר, במהלכו שוחררו בעיקר נשים וילדים ישראלים בתמורה לשחרור נשים ונערים פלסטינים ביחס של 5:1 לטובת הפלסטינים,  והתקיימה הפסקת אש בין ישראל לחמאס. [בסך הכול במסגרת העסקה בנובמבר שוחררו מידי חמאס 80 ישראלים, ושלא במסגרת העסקה 5 ישראלים, בהן: ארבע ישראליות בימים שקדמו לעסקה, ישראלי בעל אזרחות רוסית, ו-24 עובדים זרים.] ב-1 בדצמבר אמור היה חמאס להגיש רשימה של לפחות 10 חטופים נוספים לשחרור, הארגון לא עשה זאת, אלא ירה טילים לעבר ישראל. ישראל הגיבה בירי מסיבי לעזה והמלחמה חודשה.

הנשיא ביידן נהג לשתף את הסגנית שלו האריס כמעט בכל השיחות החשובות שלו עם נתניהו. בעוד ביידן ריסן עצמו בהתבטאויותיו הפומביות בנושא יחסה של ישראלי לאוכלוסייה האזרחית בעזה, האריס הייתה ישירה וגלויה בנדון. לדוגמה, בנאומה בוועידה בנושא שינויי אקלים בדובאי ב-2 בדצמבר 2023 אמרה כי "יותר מדי פלסטינים חפים מפשע נהרגו...זה באמת קורע לב". היא הזהירה את נתניהו כי "בשום פנים ואופן ארצות הברית לא תרשה העברה כפויה של פלסטינים מעזה או מהגדה המערבית, הטלת מצור על עזה, או שינוי בגבולות של עזה".

ב-8 בינואר 2024 בערב הסעודית נפגש בלינקן עם יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן. בלינקן שאל אותו האם הוא מעוניין בנורמליזציה עם ישראל ומה הם תנאיו לכך. בן סלמאן השיב כי הוא מעוניין בכך ואף בדחיפות, לפני שארה"ב תיכנס לעונת הבחירות. יורש העצר הציב שני תנאים לנורמליזציה: "שקט בעזה" ו"נתיב מדיני ברור" למדינה עבור הפלסטינים. לשאלתו של בלניקן האם הקמת מדינה פלסטינית היא רק תשלום מס שפתיים עבורו וכי לאמיתו של דבר הנושא אינו חשוב לו, השיב בן סלאמן: "זה לא כל כך משנה" – אבל אני זקוק לכך מאוד משתי סיבות. בעקבות ה-7 באוקטובר, הצעירים בממלכתו, שהם גם הרוב מבחינה מספרית, מתמקדים בסכסוך הישראלי-פלסטיני. נוסף לכך למדינות הערביות והמוסלמיות אכפת מאוד מהפלסטינים.

ב-9 בינואר 2024 בלינקן נפגש עם  נתניהו ועדכן אותו לגבי התנאים לנורמליזציה עם ישראל שהציגו הסעודים. לשאלתו של נתניהו הסביר בלינקן כי "שקט בעזה" הכוונה שלא יהיו חיילים ישראלים בה. בנושא מדינה פלסטינית, נתניהו גילה נכונות להגיע לניסוח יצירתי מעורפל – אך בלינקן טען כי הניסוח צריך להיות אמין ובלתי הפיך. יש לציין כי בעקבות מתקפת ה-7 באוקטובר נוצר בדעת הקהל הישראלית רוב מוצק נגד הקמת מדינה פלסטינית. השר רון דרמר הגדיר הקמת מדינה פלסטינית כפרס לטרור שביצעו הפלסטינים ב-7 באוקטובר. ב-14 בינואר, בדיון בקמפ דיוויד עם בלינקן וסאליבן, ביידן הציע לשדרג את הקשרים עם ערב הסעודית לרמה שתשביע את רצונם של הסעודים במישור הבילטרלי ובתמורה להגדיל את נכונותם לנרמל קשרים עם ישראל, אבל הוא נותר בספק אם נתניהו יהיו מוכן לספק את מבוקשם של הסעודים בנושא הפלסטיני.

בתחילת פברואר 2024 בלינקן היה מודאג מאוד מהתוכנית הישראלית לכבוש את דרום הרצועה, במיוחד העיר רפיח בה התגוררו כ-1.4 מיליון אנשים. הוא ביקש מביידן לדרוש מישראל להציג תוכנית לפינוי האזרחים מהעיר הזו, כדי למנוע אסון הומניטרי. ב-11 בפברואר ביידן קיים שיחה עם נתניהו וגם חזר על מה שאמר בפומבי: הוא דרש מנתניהו תוכנית ברורה ואמינה להגנה על אזרחים וכי בהיעדר תוכנית כזו, ארה"ב לא תוכל לתמוך במבצע ברפיח. בתגובה מסרה ישראל לבלינקן כי תשלח את האזרחים לאל-מוּוַאסי, אזור בחוף הים ברצועת עזה – אבל באזור הזה כבר שכנו בצפיפות רבה 250,000 תושבים. בלינקן העריך באזני הנשיא שאם ישראל תפלוש לרפיח, יותר מאלף ילדים, נשים ואחרים, ייהרגו, וכי ארה"ב אינה יכולה להיות שותפה לכך. ביידן השיב, כי על אף שבמשך "כל הקריירה...[שלו] הוא היה מחויב לביטחונה של ישראל", הוא לא יוכל לתמוך בפגיעה באזרחים העומדת להתרחש, ועל ארה"ב למצוא דרך להניא את נתניהו מכך. בלינקן הציע להשעות סיוע צבאי הקשור לפעולה בעזה. ביידן הסכים לשקול זאת, בהוסיפו כי הוא לא יפגע בסיוע הגנתי כמו כיפת ברזל, וגם הביע חשש כי אם הסיוע הצבאי לישראל ייראה כבלתי יציב, הדבר עלול לעודד את חיזבאללה ואיראן להסלים את פעולותיהן נגד ישראל.

בלינקן וביידן העריכו כי גם אם ישראל תכריע את שלושת גדודי חמאס באזור רפיח, היא לא תפתור את בעיית חמאס. לחמאס פוטנציאל גיוס גדול, החדוּר במוטיבציה גוברת בהשפעת אובדן קרובי המשפחות של אלה שנהרגו במלחמה. אבל נתניהו לא מוכן היה לוותר על המבצע ברפיח. בעקבות זאת ביידן טלפן לנתניהו וחזר על דבריו הקודמים: "אנחנו לא יכולים לתמוך במבצע צבאי גדול בעזה", ואנו עדיין לא ראינו תוכנית למניעת פגיעה באזרחים. נתניהו הסכים לשלוח נציגים לוושינגטון בנידון, אבל הוא חזר בו לאחר שב-25 במארס 2024 נמנעה ארה"ב בהצבעה במועצת הביטחון  על החלטה שקראה להפסקת אש בעזה. ההימנעות האמריקאית הייתה דרך לאותת וללחוץ על ישראל לא לצאת לפעולה ברפיח, אבל נתניהו ראה בכך בגידה.

גנרל (lieutenant general) בדימוס קית קלוג (Keith Kellogg) נמנה היה עם אחד מיועציו הבכירים של טראמפ במשך כל תקופת נשיאותו, והוא המשיך לייעץ לטראמפ, אשר כבר במארס 2024 הבטיח למעשה את מועמדותו לנשיא מטעם המפלגה הרפובליקאית בבחירות בנובמבר. במארס 2024, קלוג עדכן את טראמפ על ביקורו בישראל, ממנו חזר זה עתה. בביקורו הוא שוחח עם רון דרמר וגם בחשאי עם נתניהו. להלן התרשמותו ומסקנותיו, אותן העביר לטראמפ. קלוג תיאר את נתניהו כמנהיג מלחמתי, בציינו את שירותו הצבאי בכוחות מיוחדים, בסיירת מטכ"ל. לאחר ביקוריו של קלוג  בקיבוצים, שהותקפו על ידי הפלסטינים ב-7 באוקטובר, ברור לו כי הישראלים איבדו את האמון בפלסטינים ולכן פתרון שתי מדינות בלתי אפשרי. חייבים להבין – את מה שלא מבין ממשל ביידן – כי ישראל נלחמת למען עצם קיומה והיא עומדת להיכנס לרפיח כדי למגר את גדודי חמאס שנותרו.  ביידן נותן עדיפות ראשונה לסיוע הומניטארי לתושבי עזה, בעוד יש לתת עדיפות לחיסולו של חמאס ככוח צבאי. עד כאן דברי קלוג.

טראמפ לא הגיב על רעיונותיו של קלוג בעניין חמאס. בריאיון עם עיתונאי ישראלי באחוזתו בפלורידה (Mar-a-Lago) טראמפ טען כי ישראל "עושה טעות גדולה מאוד" בהפצצת בתים בעזה – הדבר יוצר תמונות איומות בעולם.

במארס 2024, הסנטור הרפובליקאי לינדזי גרהאם נפגש  בערב הסעודית עם יורש העצר מוחמד בן סלמאן, אשר למעשה שלט בממלכה. בפגישה במארס  ניסה גרהאם לשוב ולקדם אצל בן סלמאן נרמול בקשרים בין ארצו לישראל. בתמורה לכך ארה"ב גילתה נכונות לחתום על הסכם הגנה עם ערב הסעודית אשר יחייב את ארה"ב לבוא לעזרתה של סעודיה, אם זו תותקף. בתשובה לבקשתו לנורמליזציה עם ישראל טען יורש העצר כי הזעם ברחובות ארצו לנוכח המצב בעזה אינו מרשה לו לנקוט במהלך כזה. כמו כן אמר כי נחוצה הסכמה ישראלית לקראת הקמת מדינה פלסטינית. בעקבות הפגישה הזו גרהאם עדכן את ביידן כי ניתן יהיה להגיע להסכם לנורמליזציה אם תושג הפסקת אש בעזה. [מכל מקום, במהלך חודש דצמבר 2024, החליטה סעודיה לעצור את קידום השיחות עם ארה"ב בנושא ברית ההגנה עם אמריקה והנורמליזציה עם ישראל, מתוך כוונה להמתין לחילופי הממשל בוושינגטון.]

 ב-4 באפריל, בשיחה עם נתניהו שנמשכה 30 דקות,  לחץ ביידן על נתניהו להגדיל את הסיוע ההומניטארי לעזה, ואף נקב במספר משאיות הסיוע שחייבות להיכנס לרצועה עזה כל יום, והוא 300. אחר כך לחץ על נתניהו להציע לחמאס לשחרר 900 אסירים פלסטינים, בהם 100 שנידונו למאסר עולם, בתמורה לשחרור 40 חטופים: נשים, אנשים מבוגרים ופצועים. ההצעה הזו הייתה קשה עבור ישראל, נתניהו בכל זאת הסכים לה – אבל מנהיג חמאס בעזה, יחיא סינוואר, דחה אותה למחרת ב-5 באפריל. בעקבות דחייה זו, הצד הישראלי חיזק את נחישות עמדתו לכבוש את רפיח, כאחד האמצעים לאלץ את חמאס להתגמש.

הדיפת מתקפת הטילים של איראן נגד ישראל באפריל 2024

 תגובה מרוסנת של ארה"ב למתקפות מצד שלוחותיה של איראן  מאז ה-7 באוקטובר 2023 כוחותיה של ארה"ב בעיראק ובסוריה הותקפו למעלה מ-100 פעם, בעיקר באמצעות רקטות וכטב"מים, מצד מיליציות פרו-איראניות. רוב התקיפות הסתיימו בלא נפגעים בצד האמריקאי ובלא תגובה אמריקאית. ב-28 בינואר 2024 מיליציות פרו-איראניות הפועלות בסוריה ובעיראק תקפו באמצעות מל"טים מוצב מדברי אמריקאי הממוקם בצפון מזרח ירדן ליד הגבול עם סוריה. שלושה חיילים אמריקאים נהרגו ולמעלה מ-30 נפצעו.  בתגובה, ב-2 בפברואר פיקוד המרכז של הצבא האמריקאי תקף 85 מטרות ב-7 אתרים, 3 בעיראק ו-4 בסוריה, הקשורים למשמרות המהפכה  ולמיליציות של איראן, בלי לתקוף בתוך איראן.

בסוף דצמבר 2023 ובמהלך ינואר 2024 תקפו החות'ים בתימן מכליות ואניות. ביידן ניסה לפתור את הסוגייה בדרך דיפלומטית, באמצעות העברת מסר לאיראן דרך עומאן כדהלן: אם אתם לא תיעצרו את מתקפות החות'ים, אנו נפגע ישירות בהם, "ואנו יכולים ישירות לפגוע בכם, כיוון שאנו רואים בכם אחראים". איראן סירבה להתחייב להפסיק את מתקפות החות'ים. בתגובה, לפי הוראת הנשיא, בוצעה מתקפה לילית [אין תאריך] נגד אתרי טילים, מל"טים ומאגרי נשק של החות'ים בפצצות מדויקות ובטילי שיוט טומהוק. ביידן לא היה מעוניין בהסלמת המלחמה הן נגד החות'ים והן נגד המיליציות הפרו איראניות בסוריה ובעיראק ונמנע מאיומי סרק.

הדיפת מתקפות הטילים האיראניים על ישראל      ב-1 באפריל 2024 עדכן שגריר ישראל בוושינגטון, מייקל הרצוג, את האמריקאים שישראל חיסלה את מפקד משמרות המהפכה בדמשק מוחמד רזא זהאדי (Reza Zahedi) ועוד שישה אנשי משמרות המהפכה. [האיש עמד בראש גיס סוריה-לבנון של כוח קוּדס, השייך למשמרות המהפכה.] ישראל הצדיקה את הפעולה כהגנה עצמית, אבל בכירי הממשל האמריקאי חששו מתגובתה של איראן. באותו היום, איראן, באמצעות מתווכים משווייץ, העבירה הודעה לפיה היא תגיב נגד ישראל, וכמו כן האשימה את ארה"ב באחריות לאירוע. סאליבן  ומקגורק מיהרו לשלוח הודעה לאיראנים לפיה לארה"ב לא היה ידע מוקדם על המתקפה הזו והיא לא אישרה ולא השתתפה בה. ההודעה הזהירה כי ארה"ב מוכנה להגיב על כל מתקפה נגד אנשיה ומִתקניה.

ב-4 באפריל  2024 ביידן בשיחה עם נתניהו הבטיח כי  על אף חילוקי הדעות ביניהם, כאשר העניין נוגע להגנה מפני איראן, ארה"ב תגן על ישראל. הנשיא הדגיש כי מדובר בהגנה מפני איראן, ולא בהתקפה נגדה. ב-9 באפריל איראן שלחה הודעה נוספת לארה"ב, לפיה אין בכוונתה לפגוע במטרות אמריקאיות, אבל הזהירה שתפגע בבסיסים אמריקאיים במערב אסיה, אם ארה"ב תאתגר את תגובתה של איראן נגד ישראל. ב-10 באפריל ארה"ב עסקה בהיערכות לתגובה איראנית נגד ישראל. מפקד פיקוד המרכז של ארה"ב, גנרל אריק קורילה (Kurilla) טס לישראל, כדי לתאם הגנה. ארה"ב קירבה כלי שיט צבאיים לאזור. צרפת, בריטניה, ערב הסעודית וירדן הסכימו לעזור להגן על ישראל.

התקיפה האיראנית נגד ישראל התרחשה בלילה בין 13 ל-14 באפריל 2024. איראן שיגרה 150 כטב"מים, 30 טילי שיוט ו-110 טילים בליסטיים. כל כלי הנשק האלה, אשר מהירותם שונה, שוגרו ברווחי זמן שנועדו להבטיח את הגעתם למטרות בישראל באותו הזמן. מערכת המעקב של ארה"ב יכולה להבחין בכל טיל בליסטי המשוגר מִכֹּל מקום על פני כדור הארץ. בעת מתקפת הטילים והכטב"מים, הנשיא ביידן היה בחדר המצב יחד עם סאליבן ומקגורק ואחרים. באותו הזמן גנרל קורילה היה בעומאן והסביר, באמצעות מסך גדול, לבכירים בחדר המצב את המתרחש. כאשר הטילים הופיעו על המסך, ביידן היה "רגוע מאוד". באותו הזמן אנשי צבא אמריקאים שהיו ממוקמים בישראל קבעו את חלוקת העבודה בין אנשי הצבא מארצות שונות, שאמורים היו ליירט את הטילים המשוגרים: על הבריטים ליירט את הטילים האלה, על הסעודים –  את האלה וכן הלאה. ביירוט הטילים השתתפו נוסף לארה"ב ולישראל, בריטניה, צרפת, ערב הסעודית וירדן. כמעט כל הכטב"מים והטילים, בסך הכול כ-300, יורטו, וכנראה רק 4 פרצו את מערכת ההגנה. בנגב, ילדה בת 7 נפצעה קשה, והנזק שנגרם לישראל היה מזערי.

בעקבות המתקפה, ביידן טלפן לנתניהו וניסה לשכנע אותו לו להגיב כלל, בטענה כי תגובת איראן לא גרמה לנזק, ולכן ישראל ניצחה. ביידן הזהיר כי ארה"ב לא תשתתף בפעולה התקפית נגד איראן. עם זאת ביידן העריך כי ישראל תגיב, אך קיווה כי התנגדותו לפעולה כזו תגרום לישראל להקטין את היקפה. ב-18 באפריל גלנט עדכן את האמריקאים כי ישראל תסתפק בתגובה ממוקדת קטנה. באותו היום העבירה ישראל בערוץ חשאי מסר לאיראן כי היא תראה בתגובתה סוף [לאירועי אפריל] ופגעה במערכת ההגנה האנטי אווירית סביב איספהאן. בעיר הזו היו ממוקמים מתקני הגרעין העיקרים של איראן. כלי התקשורת הרשמיים של איראן טענו כי מדובר בתקיפת כטב"ם קטן שלא גרם שום נזק, ואיראן פתחה מחדש את המרחב האווירי שלה למטוסים אזרחיים. בבית הלבן נשמו לרווחה: מלחמה רבתי במזרח התיכון נמנעה.

המשך המלחמה נגד חמאס והלחץ האמריקאי על ישראל בנושא ההומניטארי, אפריל-יולי 2024

בזמן שישראל עדיין תכננה להוציא לפועל מבצע גדול ברפיח, ביידן טלפן לנתניהו ואמר לו כי התחולל שינוי בכללי המשחק ופירט: "אנו ממש לאחרונה עזרנו להגן עליכם עם ערב הסעודית, ירדן וברית מערבית. מה שתעשה בהמשך יקבע אם אתה תטפח את הברית הזו או רק תבזבז אותה". ביידן הזהיר שאם נתניהו יתקוף את רפיח, כל המגמה החיובית תתהפך: הוא יסתכן בפגיעה בקשרים עם מצרים ובאפשרות לנרמול את  הקשרים עם ערב הסעודית.

התסכול מנתניהו וחוסר האמון בו מצד ביידן הלך והתחזק במהלך שנים ולבסוף התפרץ באביב 2024. בשיחות פרטיות הוא היה מכנה את נתניהו "שקרן מזורגג" ("A fucking liar"), וטען כי 18 מתוך 19 האנשים שעובדים עם נתניהו הם "שקרנים מזורגגים". עוד טען כי לנתניהו לא אכפת מחמאס, אלא רק מעצמו. נוסף לרוגזו על נתניהו בגלל  שלא נענה להפצרותיו לא לתקוף את רפיח, ביידן רגז על נתניהו מפאת אחריותו להפצצות רחבות ההיקף על עזה בנוסח מלחמת העולם השנייה, שפגעו קשות באוכלוסייה האזרחית –  על אף שהבטיח לביידן לבצע חיסולים ממוקדים של אנשי חמאס ומבצעים מתוחכמים. [המבצע לכיבוש רפיח החל בתחילת מאי 2024 ונמשך באופן עצים עד אמצע ספטמבר.]  ביידן כעס על נתניהו גם על כך שלא הקדיש זמן לבניית תוכנית לרצועת עזה ולאזור לאחר סיום המלחמה. ביידן סבר כי המלחמה המתמשכת מְגִנָּה על נתניהו מפני דעת הקהל בארצו והמשפט המתנהל נגדו. עם זאת, הנשיא לא רצה לשבור את קשריו עם נתניהו ולהפסיק את הסיוע הצבאי לישראל, כיוון שהדבר יפגע בביטחונה של ישראל, מול האויבים האורבים לה, במיוחד איראן וחיזבאללה. ביידן הצליח למנוע מלחמה רחבה במזרח התיכון, אבל נכשל לרסן את הממשלה הישראלית כדי למנוע אסון הומניטרי בעזה.

לאחר שב-21 ביולי 2024 ביידן הודיע כי הוא פורש מהמרוץ לנשיאות לטובת סגניתו קמלה האריס, ב-25 ביולי נפגש  נתניהו בבית הלבן עם האריס, לא רק בתור סגנית הנשיא, אלא כמישהי שעשויה להיבחר לתפקיד הנשיא. היא הדגישה את מחויבותה המוצקה לביטחונה של ישראל וציינה כי בעלה הוא יהודי. מאידך גיסא סגנית הנשיא עמדה על סבלם של הפלסטינים בעזה והנזק שהדבר גורם לישראל בדעת הקהל. האריס רמזה כי הדור הצעיר האמריקאי יהיה פחות תומך בישראל מהדור שלה. היא תיארה את המצב בגדה המערבית כ"פצצה מתקתקת". נתניהו הסביר להאריס כי בעבור שחרור החטופים הוא מוכן לשלם בהפסקת אש לתקופה מסוימת – בעוד הממשל שלך נותן להבין כי הוא מעוניין בהפסקת אש כדי לסיים את המלחמה. עמדה כזו אינה מקובלת על ישראל, סיכם. האריס השיבה, כי אם אתה מעוניין בפתרון מושלם לכל בעיה, הדבר יביא למותם של החטופים והמצב יחמיר. הפגישה ערכה כ-40 דקות והסתיימה ברוח טובה. האריס לא סטתה ממדיניותו של ביידן. אבל בניגוד לרוח הפגישה הפרטית, בהתבטאות פומבית לאחר הפגישה, האריס מתחה ביקורת נוקבת על יחסה של ישראל לאוכלוסייה האזרחית בעזה וקראה להפסקת אש.

פגישתו של ביידן בחדר הסגלגל עם נתניהו באותו היום ערכה 90 דקות – ובניגוד להאריס הוא לא מתח ביקורת פומבית על נתניהו לאחריה. התרשמותו של השגריר הישראלי בארה"ב מייק הרצוג הייתה כי מדיניותה של וושינגטון כלפי ישראל נקבעת עדיין על ידי ביידן, ולא האריס, על אף שכעת ייתכן שהיא מעורבת יותר. כמו כן העריך כי האריס התקרבה יותר לזרם הפרוגרסיבי במפלגה המותח ביקורת על המצב ההומניטרי בעזה.

חיסולו של אסמאעיל הנייה     ב-31 ביולי 2024 התנקשה ישראל במנהיג חמאס אסמאעיל הנייה, כנראה באמצעות הטמנת פצצה בחדרו, בטהראן.  בתגובה, המנהיג העליון של איראן,  עלי חמינאי, הורה לתקוף את ישראל. בעקבות זאת, ביידן בשיחת טלפון עם נתניהו התרעם ואמר כי גוברת התחושה בעולם שישראל היא מדינה סוררת (rogue) . נתניהו השיב כי הנייה היה אחד הטרוריסטים המובילים, וכי ככל שישראל תכה חזק יותר בחמאס, המשא ומתן מול חמאס יצליח יותר.

במחצית הראשונה של אוגוסט, השרים הבכירים של ממשל ביידן עבדו שעות נוספות כדי לנסות להתמודד עם התגובה האיראנית נגד ישראל, בהתאם לדגם של ה-13 באפריל, שכלל הגברת הנוכחות הצבאית האמריקאית באזור. [כרונולוגית, הספר מסתיים באוגוסט 2024 ולא ממשיך עד לסוף כהונתו של ביידן. מתקפת הטילים האיראנית השנייה נגד ישראל בוצעה ב-1 באוקטובר 2024, במהלכה שיגרה איראן 201 טילים לעבר ישראל. נזקי המתקפה היו קלים. ]

המרוץ לנשיאות ופרישתו של ביידן ביולי 2024

ירידה במצב בריאותו של ביידן     אחד מיועציו לשעבר של ביידן (Colin Kahl),  אשר קיים קשר סדיר אתו עד קיץ 2023, התרשם שיכולותיו המנטליות לא נחלשו וכי הנשיא, ולא אנשי ממשל בכירים כמו סאליבן ובלינקן, אלא ביידן קבע את המדיניות בנושאים החשובים כמו אפגניסטן, אוקראינה ועזה. ביידן עצמו ביקר בשני אזורי מלחמה פעילים. הוא הגיע ברכבת לילה מפולין לקייב כדי להיפגש עם זלנסקי לרגל מלאות שנה למלחמת אוקראינה; ולאחר 11 ימים מתחילת ההתקפה של חמאס נגד ישראל, בעת שטילים נורו מרצועת עזה, הוא ביקר בתל אביב.

ביוני 2023 התכונן ביידן  למרוץ לנשיאות והופיע באירועי התרמה אחדים. אבל הוא היה כבר בן 80 והופעותיו היו כושלות למדי. הוא התקשה לענות על שאלות, על אף  שהוכנו מראש, והתשובות עליהן היו רשומות לפניו בכרטיסיות. באירוע אחר הוא שכח את המילה עבור veteran ובאירוע נוסף הוא מעולם לא השלים משפט. החל מקיץ 2023 סימני עייפות נראו אצלו במיוחד בשעות הערב בהופעותיו באירועים פומביים.

הסיכון הגדול ביותר עבור מורשתו של ביידן ועבור המדינה היה שהוא יתחיל את כהונתו השנייה כנשיא בגיל 81 ויסיימה בגיל 86. 73% מהמצביעים הרשומים סברו כי ביידן זקן מדי כדי להיות יעיל.  חוקר מיוחד (Robert Hur), שנועד לבדוק את החשד אם ביידן, לאחר סיום תפקידו כסגן נשיא, טיפל לא כראוי במסמכים מסווגים, קבע בדוח שפרסם בפברואר 2024 – על סמך שיחותיו עם ביידן באוקטובר 2023 – כי לנשיא בעיות זיכרון "משמעותיות". בתחילת יוני 2024 נראה שחל אצלו מִפנה לרעה.

טראמפ מתמודד לנשיאות    ב-15 בנובמבר 2022 הודיע טראמפ כי הוא יתמודד לנשיאות ב-2024. במהלך ועידה כלכלית שנערכה ברוסיה בספטמבר 2023,  הביע הנשיא הרוסי פוטין את שמחתו על הצהרתו של טראמפ לפיה הוא יוכל לפתור את המשבר האוקראיני תוך מספר ימים. כמו כן תיאר  פוטין את האשמות המשפטיות הרבות נגד טראמפ כרדיפות פוליטיות המוכיחות את ריקבון השיטה הפוליטית באמריקה. בתגובה לדבריו האלה של פוטין, טראמפ אמר כי הוא מסתדר יפה עם פוטין.

טראמפ טען במסע הבחירות כי אם הוא היה ממשיך בתפקידו לנשיא לתקופה שנייה, פוטין לא היה פולש לאוקראינה. מנגד, היועץ לביטחון לאומי של ביידן,  סאליבן, טען כי לוּ טראמפ היה נשיא בתקופתו של ביידן, כנראה אכן לא הייתה מלחמה באוקראינה, כיוון שטראמפ היה מרשה לפוטין להיכנס לאוקראינה. עוד טען  סאליבן כי גישתו הבסיסית של טראמפ כלפי דיקטטורים היא להרשות להם לעשות מה שהם רוצים.

העימות ביידן-טראמפ ופרישתו של ביידן      ב-27 ביוני 2024 התקיים עימות טלוויזיוני באולפני CNN   באטלנטה, ג'ורג'יה, בין ביידן למתחרהו הרפובליקאי טראמפ. ביידן היה הנשיא המכהן המבוגר ביותר בתולדות אמריקה, ובמהלך העימות הוא נראה חיוור, עייף וחלש. הוא התקשה לנסח משפט קוהרנטי ודבריו קפצו מנושא לנושא. הוא נהג לעצום את עיניו בעת ששאלות הופנו אליו, כאילו ניסה להיזכר ולהתרכז. זו הייתה כנראה ההופעה הגרועה ביותר של נשיא אמריקאי מכהן. דבריו של טראמפ בעימות היו, כדרכו, מלאים בהגזמות פראיות ובשקרים. הוא הרבה לתקוף והצטייר כשולט בעימות.

כבר במהלך העימות בהלה אחזה את המחנה הדמוקרטי. הופעתו של ביידן סיכנה לא רק את אובדן הנשיאות לרפובליקאים, אלא גם השתלטותם על בית הנבחרים והסנאט. מנהיגי הדמוקרטים ותורמים, בהם בעלת בריתו של ביידן נאנסי פלוסי (Nancy Pelosi), פתחו במסע לחצים להביא להתפטרותו. ב-4 ביולי 2024,  בלינקן בשיחה פרטית עם ביידן ניסה בעדינות לשכנע אותו לבחור באופציית ההתפטרות. יש לציין כי בלינקן עבד ביידן ב-22 השנים האחרונות, העריץ אותו וממש אהב אותו. בלינקן העלה לפני ביידן את השאלות האם הוא יוכל להמשיך להתמודד במרוץ, וחשוב יותר – האם הוא יוכל להמשיך בנשיאות ארבע שנים נוספות. בשלב הזה ביידן עדיין חשב כי הוא המועמד היחיד שיכול להביס את טראמפ, וכי קמלה האריס לא תוכל לעשות זאת. הופעתו של ביידן בפסגת נאט"ו בוושינגטון ב-11-9 ביולי לא עזרה רבות להפיג את השאלות בדבר כשירותו. על אף שהפגין שליטה בנושאי חוץ – מעידה לשונית, בהציגו את הנשיא זלנסקי כ"הנשיא פוטין" גנבה את ההצגה.

ב-19 ביולי טראמפ, בנאום בקונגרס של המפלגה הרפובליקאית, טען כי עשר הנשיאים הגרועים ביותר בתולדות ארה"ב ביחד לא היו גורמים לאותו נזק למדינה לו גרמה נשיאותו של ביידן. בשלב הזה טראמפ כנראה חשב כי ביידן יישאר המתמודד מולו. זאת בניגוד לסנטור לינדזי גרהאם, אשר לפני כן הביע הערכתו באוזני טרמאפ, כי ביידן לא ימשיך במרוץ.

ב-21 ביולי 2024, ביידן, חולה בנגיף קוביד, הודיע על פרישתו מהמרוץ לנשיאות ותמיכתו בסגניתו, קמלה האריס, להחליפו כמתמודדת לנשיאות מטעם הדמוקרטים. כמו כן הודיע ביידן כי הוא יישאר נשיא עד לכניסתו של הנשיא החדש (או הנשיאה החדשה) בינואר 2025. תמיכתו הברורה בקמלה האריס נועדה למנוע מלחמות פנימיות בתוך המפלגה על תפקיד המועמד לנשיא ואיחדה את המפלגה סביב מועמדת יחידה. בלינקן העריך כי ביידן במודע לא רצה לחזור על הדרך בה אובמה נהג כלפיו ב-2016, כאשר החליט לתמוך במועמדותה של הילרי קלינטון למשרת הנשיא. ביידן היה מאוכזב מהחלטתו הזו של אובמה, כיוון שחשב כי הדרך הטבעית הנכונה עבור נשיא המסיים את תפקידו היא לתמוך במועמדות של סגנו להחליפו. טראמפ מיהר להגיב להצבת מועמדותה של האריס לנשיאות: הוא תיאר אותה כ"משוגעת שמאלית קיצונית".

אזהרות מפני בחירתו של טראמפ לנשיא    כבר ב-6 במארס 2023 ראש המטות המשולבים מארק מילי,  לבוש באזרחית, הביע באוזני המחבר את האיום[U1]  שמהווה טראמפ: "אף אחד מעולם לא היה מסוכן יותר לארץ הזו מאשר דונלד טראמפ". הוא שיתף את המחבר בדאגותיו מחוסר יציבותו הנפשית של טראמפ ומהשלכות על כך בתחום הנשק הגרעיני. הוא תיאר את טראמפ כ"פשיסט גמור" וקרא למחבר, בתור נציג העיתונות, לעצור אותו מבחינה פוליטית.

בכירים לשעבר בממשלו של טראמפ התבטאו בפומבי נגד בחירתו מחדש לנשיאות. הם כללו את סגן הנשיא לשעבר, מייק פנס (Pence); שר ההגנה לשעבר מארק אספר (Esper); ראש המטות המשולבים לשעבר מארק מילי (Milley); היועץ לביטחון לאומי לשעבר, ג'ון בולטון; שר ההגנה לשעבר ג'יימס מטיס (Mattis); שר החוץ לשעבר רקס טילרסון  (Rex Tillerson); וכמו כן מנהל המודיעין הלאומי לשעבר ושני ראשי צוות הבית הלבן לשעבר.

הערות מסכמות של  וודוורד על מדיניותו של ביידן

הספר "מלחמה", לדברי המחבר, מציג את מאמציו  והחלטותיו של ביידן   למנוע מלחמה, ובפרוץ מלחמה למנוע את הסלמתה. כאשר ביידן נעשה נשיא ב-2021 הוא התנגד בנחישות לשלוח כוחות אמריקאיים לסכסוכים מחוץ לארצו, כדי לפתור בעיות פוליטיות. התנגדותו של ביידן להתערבות במלחמות מחוץ לארצו  לא נבעה כל כך מסיבות מוסריות: הוא לא היה חדוּר ברגש אנטי מלחמתי. הוא התנגד לכניסה למלחמות כאלה מסיבות מעשיות: מספר גדול של הרוגים שאינו מביא לתוצאה רצויה. החל במלחמת וייטנאם – בה ארה"ב איבדה מעל ל-58,000 חיילים – וכלה באפגניסטן ובעיראק, שימוש בצבא אמריקאי נכשל.  מניעת כניסתה של אמריקה למלחמות בלתי נחוצות הפכה לאבן יסוד במדיניותו של ביידן.

כבר ב-8 בדצמבר 2021 – חודשים אחדים לפני פלישתה של רוסיה לאוקראינה – פסק הנשיא כי הוא לא ישלח כוחות אמריקאיים לאוקראינה, ובהמשך הוא הצהיר על כך בפומבי. לאחר הפלישה הרוסית לאוקראינה, ביידן נותר דבק בעמדתו. הוא הושיט לאוקראינה סיוע מודיעיני וצבאי רחב – אך לא חיילים. בדומה להחלטתו לגבי אוקראינה, כאשר באפריל 2024 איראן שיגרה טילים וכטב"מים לעבר ישראל, ביידן הגביל עצמו בהגנה על ישראל, בלי לתקוף את איראן. ביידן וצוותו הביטחוני ניהלו מדיניות בצורה אחראית. להערכת המחבר, ביידן ייכנס להיסטוריה כדוגמה למנהיגות יציבה ותכליתית.  

הערות שלי

בולטים לעין הניגודים בין מדיניותו של הנשיא ג'ו ביידן לבין יריבו, הנשיא דונלד טראמפ, במיוחד בתקופת נשיאותו השנייה של טראמפ.  ביידן היה שומר חוק בתור אזרח, ובתור נשיא לא רק שלא הפר, אלא גם לא התכוון ותכנן להפר את  החוק החוקה. כאשר ביוני 2024 בנו האנטר, היקר לליבו, הורשע בגין שהגיש בקשה לרישיון לנשק תוך הסתרת היותו מכור לסמים, לא יצא הנשיא נגד מערכת המשפט. (עם זאת, ניצל הנשיא ביידן את סמכותו, ובדצמבר 2024 העניק לבנו חנינה מכל העבירות שהורשע או שעמד למשפט בפניהן.) לעומתו, טראמפ היה עבריין סדרתי לא רק בנושאים פיננסיים. בתור נשיא הוא התכוון ותכנן לפגוע בחוקה – דבר שנמנע בזכות יועציו ובית המשפט העליון. הוא פגע בצורה בוטה בדמוקרטיה בהסתת תומכיו לפרוץ לגבעת הקפיטול ב-6 בינואר 2021.

בתחום החוץ – בהסתמך על ניסיונו העשיר –  ניהל ביידן מדיניות שקולה, עקבית ויציבה, תוך הכרה במִגבלות כוחה של ארצו והימנעות מהסתבכות במלחמות ללא מוצא וללא סוף. הוא ניסה, ללא הצלחה, לשכנע את נתניהו לנהוג בדרך דומה ולהסתפק בפתרונות חלקיים, במקום להיגרר למלחמות לאין סוף במטרה להשיג ניצחונות מוחלטים. באפריל 2024, בהגנה על ישראל נגד מטח אדיר של כ-300 טילים וכטב"מים איראניים בו זמנית, הצטרפו לא רק ארה"ב, אלא גם בריטניה, צרפת, ערב הסעודית וירדן. בעקבות ההדיפה המוצלחת של המתקפה האיראנית, שהושגה בשיתוף פעולה בינלאומי ואזורי, הציע ביידן לנתניהו להשתלב במערכת אזורית ולא להפוך למדינה מוקצה – אבל במחיר ויתור על ניצחון מוחלט על חמאס. נתניהו, משיקולים ביטחוניים וכנראה גם אישיים, בחר בניצחון מוחלט. ייתכן כי מוקדם מדי לקבוע איזו אופציה הייתה עדיפה. מכל מקום, המלחמות הרב חזיתיות  והאין סופיות של ממשלת נתניהו נמשכות עד עצם היום הזה, בלי שהניצחון המוחלט נראה באופק (אוגוסט 2026).

טראמפ, בתקופת נשיאותו הראשונה, בתור נשיא חסר ניסיון במשרה ציבורית כלשהי בכלל ובמשרה בתחום החוץ במיוחד, עדיין היטה אוזן לבכירי ממשלו, אשר קָטעו וריסנו את מהלכיו הבלתי שקולים. לעומת זאת, בתקופת נשיאותו השנייה, ביטחונו העצמי ואמונתו בגאוניותו גברו. בהתאם לכך, הוא בחר לאייש את המשרות הבכירות בממשלו בעיקר באומרי הן, שלא יפריעו לגאון בעבודתו. הוא ניהל מדיניות בתחומי הסחר והחוץ המבוססת על אינטואיציה, רווּיה באימפולסיביות ובחוסר עקביות  ומתאפיינת בפער העצום בין המלל הרם  והמטרות מרקיעות השחקים לבין המעש הדל והתוצאות השליליות. התוצאות העגומות של המדיניות הזו באו לידי ביטוי בעצם חתימתו של טראמפ  ב-18 ביוני  2026 על "מזכר הבנות" לסיום המלחמה עם איראן.

מוקדם מדי לדעת מה יהיו תוצאותיה של מלחמתה של ארה"ב, יחד עם ישראל, נגד איראן – מלחמה שהתנהלה בצורה עצימה מסוף פברואר עד אפריל 2026, וטרם הסתיימה (אוגוסט 2026). ואולם מזכר ההבנות מ-18 ביוני משקף קבלת מרבית דרישותיה של איראן מצד ארה"ב, כולל דרישתה להתערב לטובת חיזבאללה בלבנון.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

---

[1]Matthews, Owen. Overreach: The Inside Story of Putin's War Against Ukraine

(London: Mudlark, Ebook Edition 2023)

 

[2] שם. מהספר הזה משתמע גם כן כי ההחלטה הסופית לפלוש לאוקראינה התקבלה כנראה בתחילת דצמבר 2021.

---

 [U1]