Munro, Alice. Too Much Happiness (New York: Vintage Books, 2010). 304.pp

מונרו, אליס. יותר מדי אושר (ניו יורק 2010). 304 עמ'  [סיכום ספר]
אליס מונרו, ילידת 1931, היא סופרת קנדית הכותבת סיפורים קצרים. היא נישאה ב-1951 ואם לשלוש בנות מנישואיה הראשונים. ב-1972 התגרשה וב-1976 נישאה שנית. הסופרת זכתה בפרסים ספרותיים רבים, בהם Man Booker International Prize (UK)  בשנת 2009 ופרס נובל ב-2013. קובץ הסיפורים שלפנינו "יותר מדי אושר" פורסם לראשונה ב-2009 ונקרא על שם אחד מעשרת הסיפורים בקובץ. כמו מרבית יצירותיה האחרות,  הסיפורים שבספר הזה מתרחשים במדינת מגוריה, אונטריו (Ontario) שבקנדה. עלילתם של חלק מהם מובאת בגוף ראשון מפי הגיבור – ולרוב הגיבורה – הראשי של הסיפור.  להלן תמצית הסיפורים שבקובץ, לפי סדר הופעתם. התמצית היא רק בָּבוּאה קלושה של המקור.

מימדים  Dimensions

במרכז הסיפור אישה אשר שלושת ילדיה הקטנים נרצחו בידי בעלה. בעקבות הרצח, נקבע כי הבעל בלתי שפוי והוא מאושפז במוסד סגור. אשתו, לאחר שעוברת תקופת ייסורים קשה, מחליטה למרות הכול לחדש את הקשר עם בעלה הרוצח ומבקרת אותו בקביעות. בעיניה, האדם הזה, אשר אישיותו דומיננטית והמבוגר ממנה בשנים רבות, עדיין מצטייר כאוטוריטה וכידען. ואכן, בזכות בעלה, שלימד אותה לבצע הנשמה מלאכותית בתקופת חייהם המשותפים בעבר,   היא מצליחה להחיות רוכב אופנוע, שנפצע בתאונת דרכים. הסיפור נקרא "מימדים", כיוון שהבעל באחת משיחותיו עם אשתו במוסד הפסיכיאטרי הסגור, טוען כי ילדיו ממשיכים לחיות ואף מאושרים, אלא במימד אחר, שהוא מעין עולם אחר. בסיפור ההזוי הזה בעיניה של אשתו, היא בכל זאת מוצאת איזושהי נחמה.

Fiction  סיפור

מורָה למוסיקה לשעבר בגיל הפנסיה, קונה קובץ סיפורים (מכאן השם Fiction). בקריאתה של  אחד מהם מתברר לה, כי הוא נכתב על ידי אחת מתלמידותיה למוסיקה – שהותירה אצלה חוויה עמוקה – וכי היא, המורה, מככבת בו. בעקבות זאת, היא נענית להזמנת מוכרת הספר, לחזור למחרת לחנות הספרים, כדי לזכות בהחתמת סִפרה על ידי המחברת. בזמן ההחתמה המורה מנסה לרמוז לסופרת מי היא. אך הסופרת, המחתימה באותו היום בצורה אוטומטית את ספריהם של קונים, מתייחסת למורתה המסורה באדישות מנומסת, כמו לשאר.

Wenlock Edge

אדם זקן, עשיר ותימהוני  מזמין סטודנטית לספרות אנגלית לארוחת ערב בביתו. זאת במקומה ובהסכמתה של חברתו לחיים הצעירה, שחלתה.  (החברה לחיים היא גם ידידתה של הסטודנטית ומתגוררת איתה באותו חדר שכור בתקופת הלימודים באוניברסיטה.) הסטודנטית מוסעת לביתו של האיש, ולפני כניסתה לחדרו היא מתבקשת על ידי האסיסטנטית שלו להסיר את כל בגדיה. היא מבצעת זאת, מצליחה להתגבר על המבוכה ואף נהנית מן הארוחה הדשנה עם מארחה, שלבוש באופן מלא. לאחר הסעודה, בהתאם לבקשת המארח, והיא עדיין בעירום מלא, היא מקריאה לו מיצירה ספרותית בשם Wenlock Edge. במשך כל שהותה עם מארחה, הוא אינו נוגע בה כלל, ורק מבקש פעם אחת בנימוס רב, לא לשבת עם רגליים מוצלבות. בחלוף פרק זמן קצר מהאירוע, הסטודנטית חשה בושה על התנהגותה ומרגישה כי האיש פגע בה, גם אם לא נגע בה.

בורות עמוקים Deep-Holes

ילד של אב גיאולוג, בזמן חופשה משפחתית, מועד ונופל לבקיע עמוק בקרקע (מכאן שמו של הסיפור)  אותה חקר אביו. אביו, בעזרת האם, מחלץ אותו מן הבור. לאחר טיפול רפואי הילד מבריא, מצטיין בלימודים – אך כבר בנעוריו   נוטש את הבית ובוחר באורח חיים היפי hippy)), תוך מיאוס בסדר החברתי הקיים.  הקשר בינו לבין משפחתו ניתק. כעבור שנים רבות, פגישה בין האם, שכבר קשישה, לבין בנה –  החי בקומונה ובעוני – לכאורה אינה מניבה תוצאות.

רדיקלים חופשיים  Free Radicals

מפגש בין רוצח לחולה סופנית בסרטן. על אף השוני התהומי בין שתי הדמויות כנראה יש  ביניהן משהו מן המשותף. השם "רדיקלים חופשיים" ייתכן שרומז כי התנהגות שני הגיבורים המרכזיים שבסיפור דומה לזו של רדיקלים  חופשיים בכימיה.   

 פנים Face

סיפורו של אדם שנולד עם מום בולט:  אחד הצדדים של פניו היה מכוסה בכתם לידה גדול. בילדותו נהג לשחק עם ילדה בת גילו, אשר פעם מרחה את פניה בצד אחד בלבד בצבע אדום. הילד סבור היה כי היא לועגת לכיעורו, ובעקבות זאת הקשר בין שני הילדים נפסק. חלפו שנים רבות, ובהגיעו לגמלאות נזכר  בעל המום, כי כבר בהיותו איש צעיר גילתה לו אימו מדוע צבעה הילדה את מחצית פניה באדום. אימו ספרה לו, כי לאחר ניתוק הקשר בינו לילדה, חתכה  הילדה את פניה בסכין עד זוב דם, בדיוק בצד שבו גם פניו שלו היו  פגועים. כלומר, הילדה צבעה את פניה בצד אחד דווקא מתוך הזדהות אתו  ואהבה כלפיו. וכעת, בגיל מבוגר למדי ואחרי שכבר הספיק להכיר נשים, תוהה האיש האם היה קורה משהו   לוּ היה פוגש את הילדה בתור אישה באחד משלבי חייו, ואולי עכשיו. והוא משיב לעצמו: "התשובה היא כמובן, ולזמן קצר, ולעולם לא" (עמ' 164).  לטעמי זהו הסיפור המרגש ביותר בקובץ, החודר לחוזק הרְגָשות של עולם הילדות.

נשים מסוימות Some Women

בעל החולה במחלה סופנית ומרותק למיטתו בביתו, מפתח חיבה כלפי מסאז'יסטית המטפלת בו. זוהי אישה שהשכלתה דלה והיא מנסה לעודד את רוחו של החולה בבדיחות גסות. באישיותה היא  היפוכה של אשת החולה המשכילה. כדי למנוע עוגמת נפש מאשתו כתוצאה מהקשר הזה, מחליט הבעל על ערש הדווי  להעביר מסר ברור לאשתו: הוא אינו מעוניין כי האישה הזו תמשיך לטפל בו, ובהתאם לבקשתו הוא מועבר לדירה שכורה ושם מסיים את חייו.

 משחק ילדים Child's Play

שתי ילדות מנצלות את היווצרותו של גל חזק באגם, המפיל את הרוחצים בו, כדי להטביע ילדה, אשר מעוררת בהן סלידה עמוקה. סלידתן מהילדה הייתה תולדה של פיגורה השכלי. הרצח התרחש ביום האחרון לפעילותו של מחנה קיץ, ועד שטביעת הילדה התגלתה, שתי הילדות כבר נאספו על ידי הוריהן והיו בדרכן הביתה. האירוע הזה ממשיך להשפיע לאורך כל חייהן של שתי גיבורות הסיפור. אחת מהן, בגיל מתקדם ובסמוך למותה, מחליטה להתוודות על הרצח לכומר. השנייה, אשר הסיפור מסופר מנקודת ראותה,  הופכת לאנתרופולוגית ומתמחה ביחס החברות השונות בעולם לאנשים בעלי מוגבלויות מנטאליות.  החברה המערבית מטפלת באנשים כאלה כבר מילדותם במסגרת חינוך מיוחד, אליו השתייכה הילדה שהוטבעה. על אף גישתה הנאורה, בתור אנתרופולוגית, כלפי המוגבלים – בניגוד לחֲבֶרתָה –  היא אינה מוכנה להכות על החטא מעברה. חיי שתי הגיבורות מצולקות.

יער Wood

אדם שנפצע כתוצאה מכריתת עץ ביער ומשווע לעזרה, ניצל בזכות אשתו המגיעה באופן בלתי צפוי ליער ברִכְבּה. הגעתה היא מקרית לכאורה, אך כנראה רומזת על הבנה עמוקה וקרבה מיוחדת בין שני בני הזוג –  קשר ייחודי שאינו ניתן להבחנה במבט שטחי.

יותר מדי אושר Too Much Happiness

עיבוד ספרותי לביוגרפיה של דמות אמתית, סופיה קובלבסקי  (Sophia Kovalevsky), סופרת ומתמטיקאית רוסייה, שגלתה מארצה למערב אירופה בשלהי המאה ה-19. הדמות מתוארת בצורת אפיזודות מחייה, בהן נישואיה, גירושיה  ומותה בטרם עת,  שמנע את קיום נישואיה השניים. חייה האישיים בעלילה שזורים בקריירה המקצועית המוצלחת שלה כמתמטיקאית, בתקופה בה עיסוקה של אישה במתמטיקה ברמה גבוהה נחשבה לתופעה חריגה ביותר. ואכן, על אף  זכייתה בפרסים יוקרתיים בתחום המתמטיקה בצרפת והוקרה מפרופסור בגרמניה – רק אוניברסיטה בשוודיה הסכימה להעסיקה בהוראה. 

                                                           * * *

בדומה לסגנונה הפשוט והישיר של אליס מונרו,  שאינו מבזבז מילים, כך מספר הדמויות בסיפוריה קטן, כאשר לדמויות המשנה ישנה תכלית ברורה: לאפשר להבין לאורן את ההתנהגות של הדמות העיקרית או הדמויות המרכזיות. הסיפורים מתאפיינים  בהבנה פסיכולוגית עמוקה  של נפש האדם; כמו בסיפור "נשים מסוימות", על הבעל החולה במחלה סופנית ומגלה משיכה לאישה אחרת, בגלל שהיא ההיפך מאשתו. בסיפורים על האב שרצח את ילדיו ("מימדים")  ובסיפור על שתי הילדות הרוצחות ילדה בת גילן ("משחק  ילדים"), המחברת מזכירה שוב שרק פסע קטן מפריד בין הנורמטיביות לקרימינליות  שבנפש האדם. אפשר לומר כי כל סיפור של הסופרת חושף נדבך ועוד נדבך בנפשו המורכבת, רבת הפנים  והבלתי נדלית של האדם.

היצירות מספקות כר נרחב לניתוח המניעים  שמאחורי התנהגותם של גיבוריהן. לדוגמה, להחלטתו של בנו של הגיאולוג, בסיפור "בורות  עמוקים", להינתק ממשפחתו ולחיות בקומונה של היפּים יכולות להיות סיבות רבות, ואלה מקצתן. ייתכן שמוחו נפגע כתוצאה מנפילה בבור בילדותו – על אף שאין להסבר הזה סימוכין בסיפור עצמו (לפי הסיפור הילד נפצע בגפיו); ואולי הוא נטש את הבית, כיוון שאביו לא חיבב אותו. אולי יש מן האמת בהסברו של אביו, כי בנו לא גילה עניין במין, ומכאן בצורך לרכוש מקצוע, כדי שיוכל לפרנס אישה ולזכות ממנה במין זמין על בסיס קבוע. זהו הסבר לגמרי לא רומנטי לחיי נישואים, המרגיז את אשתו של הגיאולוג – ואולם האמת היא שהבן אינו מתחתן ולא ידוע לנו אם היה לו קשר אינטימי עם נשים. לכל ההסברים האלה יש להוסיף מניע חשוב נוסף: ייתכן כי כבר בתור תלמיד אינטליגנטי במיוחד בתיכון הגיע הנער למסקנה בדבר הריקנות וחוסר התוחלת שבחיים הממוסדים, ופרש מהם. בהקשר זה יצוין כי גם המורָה למוסיקה, בסיפור  Fiction, ובעלה הראשון, אשר בעת לימודיהם התיכוניים  גם כן אובחנו כבעלי רמת משכל גבוהה ביותר, החליטו בצעירותם במקום לבחור בקריירה מבטיחה, לחיות חיי היפּים. רק בהמשך חייהם ניסו להתמסד.

בסיפוריה של אליס מונרו ניתן להבחין בקווים אוטוביוגרפיים.  הדמויות המרכזיות ביצירות הן נשים. מבחינה כרונולוגית, בדומה לסופרת,  רובן נולדו באמצע המאה ה-20 וחייהן נמשכות לתחילת המאה ה-21.  כמו אליס מונרו, הן  חוות את השינויים שהתחוללו מאז. לדוגמה, בתחום הטכנולוגי, השימוש במחשבים אישיים ובאינטרנט. בסיפוריה אנו עדים  לשינויים החברתיים והשינוי בערכים, כמו המתירנות בחיי המין, ההתנסות המינית עם בני זוג רבים, והפסקת הנידוי של ההומואים והלסביות. המחברת נמנעת להביע דעה על השינויים האלה, אך נראה שהיא מקבלת אותן בהבנה. ככלל, היא גם נמנעת מלשפוט את התנהגותן של גיבורות סיפוריה (או גיבוריהם) – מלבד הצדקת נשים שבחרו בקריירה, כנגד הביקורת שנמתחה עליהן בזמנן.  באחד מסיפוריה, בהקשר לשינוי בערכים, מזכירה הסופרת, כי הייתה תקופה שביטויים מסוימים, שכיום נחשבים לבלתי תקינים פוליטית, בעבר לא נחשבו לפוגעים, כמו "jewing a price down" (עמ' 190) [גם במובן של לרמות]. לפי מיטב זיכרוני, זו ההתייחסות היחידה אצלה ליהודים בקובץ הסיפורים הזה, בו אין שום דמות יהודית. בדמיון לאליס מונרו, אשר חלתה בסרטן ובגילה המתקדם בוודאי הרהרה במוות, חלק ניכר מגיבורות וגיבורי הקובץ הזה מסיימים את חייהם בין אם כתוצאה ממחלה (קובלבסקי ב"יותר מדי אושר") או כתוצאה ממחלה סופנית (כמו הבעל ב"נשים מסוימות"). אלה שטרם סיימו את חייהם, ברובם כבר הגיעו לגיל מבוגר למדי ומעגל חייהם קרוב להשלמה (כמו האיש עם כתם הלידה בסיפור "פנים").

אליס מונרו נחשבת לאחד מגדולי הסופרים של תקופתה, ואף לצ'כוב של ימינו. הייתי מוסיף אינטואיטיבית –  "אם לא למעלה מזה".