בולטון, ג'ון. החדר שֶבּוֹ התרחש הדָבָר: זיכרונות מהבית הלבן (ניו יורק, 2020) [סיכום]

Bolton, John. The Room Where It Happened: A White House Memoir (New York: Simon & Schuster, 2020).  592 pages.

בולטון, ג'ון. החדר שֶבּוֹ התרחש הדבר: ספר זיכרונות מהבית הלבן (ניו יורק, 2020).

הסיכום נעשה על סמך הטקסט בהוצאת kindle

ג'ון בולטון, יליד 1948, הוא עורך דין במקצועו, אשר מילא תפקידים בדרג בינוני בממשלים של רונלד רייגן (1989-1981)  וג'ורג' בוש האב (1993-1989), והיה שגריר ארה"ב באו"ם בין השנים  2006-2005 בממשל ג'ורג' בוש הבן. ספרו מתאר את פעילותו בתפקידו כיועץ לביטחון לאומי מאפריל 2018 עד ספטמבר 2019  בממשלו של דונלד טראמפ (2021-2017). במהלך פעילותו הפוליטית היה בולטון תומך מסור בישראל. הסיכום משקף את גרסתו של המחבר, מלבד הערות קצרות שהוספתי בסוגריים מרובעים ופרק ביקורתי קצר בסופו.  

צעידה ארוכה למשרד הפינתי שבאגף המערבי של הבית הלבן

ג'ון בולטון מילא, לדבריו, תפקיד בלתי משמעותי במסע הבחירות לנשיאות של דונלד  טראמפ ב-2016. המחבר נפגש רק פעם אחת עם המועמד לנשיאות ב"מגדל טראמפ" ב-23 בספטמבר 2016. טראמפ נבחר לנשיא ב-8 בנובמבר 2016, ולמחרת הוא התקשר למחבר והבטיח להזמין אותו בעוד ימים אחדים כדי לדון במועמדותו למשרות אחדות. בולטון היה מעוניין בתפקיד מזכיר המדינה [שר החוץ]. במינויו למזכיר המדינה הוא נהנה מתמיכת "אמריקאים פרו ישראלים (יהודים ואוונגליסטים)" [בראש הרשימה], תומכי התיקון השני לחוקה [הזכות לשאת נשק], אמריקאים ממוצא קובני, ונצואלי וטייווני, ושמרנים. לוביסטים מטעם הקבוצות האלה התקשרו לטראמפ וליועציו. ב-2 בדצמבר בולטון הגיע לריאיון ב"מגדל טראמפ". הפגישה נמשכה יותר משעה. המחבר התחיל בסיפורו על מזכיר המדינה דין אצ'יסון [1953-1949). אצ'יסון, כאשר נשאל אודות הסיבה ליחסי העבודה המצוינים שלו עם הנשיא הארי טרומן השיב: "אני מעולם לא שכחתי מי הוא הנשיא, ומי הוא מזכיר המדינה". במהלך השיחה  טראמפ שאל לפתע את בולטון, האם הוא מוכן יהיה לשקול את תפקיד הסגן [של מזכיר המדינה]. בולטון השיב בשלילה, כיוון שהוא, במשרה הזו, לא יוכל לנהל את מחלקת המדינה [משרד החוץ]. בסוף הפגישה טראמפ אמר: "אני בטוח שנעבוד יחדיו". מכול מקום,  ב-13 בדצמבר למשרת מזכיר המדינה מינה טראמפ את רקס טילרסון. דוּבר רבות כי טראמפ לא אהב את השפם של בולטון.  אבל טראמפ אמר לו כי זה מעולם לא היווה גורם בשיקוליו, בציינו כי גם לאביו היה שפם. המחבר אכן סבור כי המראה שלו לא מילא תפקיד בגיבוש יחסו של טראמפ כלפיו – וזאת  בניגוד לנשים אטרקטיביות.

ב-13 בפברואר 2017, בעקבות התפטרותו של היועץ לביטחון לאומי של טראמפ מייקל פלין (Flynn), שקל טראמפ למנות את בולטון במקומו. בולטון הוזמן לראיון אצל הנשיא, אבל הנשיא החליט לבסוף למנות למשרה הזו את  הגנרל מקמסטר (H. R. McMaster) . לאחר ששתי המשרות בהן רצה – חוץ וביטחון לאומי – אוישו, למחבר לא היה עניין לדון בהצעות לתפקידים אחרים בממשל. מטרת כניסתו  לממשל טראמפ  לא הייתה להשיג כרטיס חבר במועדון אלא לקבל רישיון נהיגה.

לאחר למעלה משלושה חודשים מתחילת כהונתו של טראמפ, אנשי ממשלו של הנשיא יצרו קשר עם בולטון והביעו רצון בהצטרפותו לבית הלבן. הסיבה העיקרית לכך הייתה חילוקי דעות בין טראמפ לבין טילרסון, ג'יימס מאטיס (מזכיר ההגנה) ומקמסטר בנושא הסכם הגרעין עם איראן שנחתם בתקופת ממשלו של אובמה ב-2015. טרמאפ הבטיח לפרוש מהסכם הגרעין עם איראן במהלך מסע הבחירות שלו ואמור היה לקיים את הבטחתו בתחילת נשיאותו, אבל שלושת האישים שצוינו לעיל מנעו זאת ממנו. בולטון סבר ההסכם משנת 2015 גרוע. ההסכם יצר אשליה של פתרון לתוכנית הגרעין של איראן, ובתמורה למראית העין הזו הסיר סנקציות כלכליות מאיראן, ולא פתר את האיומים האחרים מצד איראן, כמו תוכנית הטילים הבליסטיים, תמיכה בטרור בינלאומי והתערבותה האזורית בעיראק, סוריה לבנון ותימן. ביוני  2017 הוזמן  בולטון לבית הלבן לפגישה עם טראמפ, בה הפציר בנשיא לפרוש מהסכם הגרעין. טראמפ, בלא עידוד מבולטון אמר לו: "תגיד לביבי [בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל דאז] שאם הוא ישתמש בכוח [נגד איראן], אני אתמוך בו. אני אמרתי לו זאת, אבל אתה תגיד לו שוב". בולטון הזהיר את טראמפ מבזבוז הון פוליטי על ניסיון כושל למצוא פתרון לסכסוך הישראלי-ערבי והביע תמיכה איתנה בהעברת השגרירות האמריקאית לירושלים (בדצמבר 2017 עתיד טראמפ לקבל החלטה על העברת השגרירות לירושלים).

ב-7 בדצמבר 2017 הזמין טראמפ שוב את המחבר לפגישה לבית הלבן ובסופה שאל: "האם אתה עדיין מוכן לבוא [לשרת] במשרה המתאימה, האם אני צודק?" המחבר צחק ואמר, "עבור המשרה המתאימה, כן". ב-6 במארס  2018 התקיימה פגישה נוספת בין טראמפ לבולטון בבית הלבן בה המחבר המליץ לנשיא לנקוט עמדה קשוחה יותר כלפי איראן וצפון קוריאה. טראמפ סיפר שהוא רוצה מאוד לפטר את טילרסון ולמנות את  מייקל (מייק)  פומפאו  (Pompeo) במקומו (פומפאו כיהן באותו הזמן כראש ה-CIA). בהמשך שאל את המחבר באיזו משרה אחרת הוא מעוניין. בולטון השיב: בתפקיד יועץ לביטחון לאומי. אחר כך בולטון תיאר מה הם לדעתו תפקידיו העיקריים של יועץ לביטחון לאומי: להבטיח כי הרשימה המלאה של האופציות תהיה מונחת לפני הנשיא וכי החלטותיו לאחר מכן תבוצענה. הוא חזר על סיפורו בדבר היחסים בין טרומן לאצ'יסון וכי ההחלטה הסופית היא בידי הנשיא. בסוף הפגישה אמר טראמפ: "בסדר, היעזר בסבלנות, אני אתקשר אליך".  בערב באותו היום שמע בולטון בחדשות כי מנהיג צפון קוריאה, קים ג'וֹנְג אוּן, הזמין את טראמפ לפגישה וטראמפ נענה להזמנה. "נעתקו המילים מפי והייתי מזועזע מהטעות הטיפשית הזו": להעניק לשליט קים פסגה עם נשיא אמריקאי, ללא כל סימן לנכונותו של קים לוותר על הנשק הגרעיני, כל זה  היה בגדר מתנה רבתי.

ב-13 במארס 2018  פוטר טילרסון ללא גינוני טקס ופומפאו מונה להחליפו. ב-21 במארס טראמפ התקשר לבולטון והודיע לו: "יש לי משרה בשבילך אשר היא כנראה בעלת הכוח החזק ביותר בבית הלבן" ואתה  לא תצטרך להתעסק עם  הדמוקרטים בסנאט למענה (איוש מִשְרת היועץ לביטחון לאומי אינה כרוכה באישור הסנאט). למחרת בפגישה עם טראמפ בחדר הסגלגל, הנשיא  נמנע להציע למחבר במפורש את תפקיד היועץ לביטחון לאומי, אך בולטון הבין שמינויו אכן נעשה בדרך המיוחדת לטראמפ. על אף חוסר שביעות רצונו מהתנהלותו של טראמפ עד עתה, בולטון החליט לקבל את המשרה, כיוון ש"ארה"ב ניצבה מול סביבה מסוכנת מאוד" והמחבר "חשב שהוא יודע מה צריך להיעשות".  בולטון סבר כי המבחן לתפקודו יהיה כיצד עבודתו תשפיע על עיצוב בפועל של המדיניות.

בדיעבד נודע לבולטון כי תוך דקות לאחר עזיבתו את החדר הסגלגל, טראמפ מסר למקמסטר על השינוי עליו יודיע בערב: החל מ-9 באפריל 2018 בולטון ישמש היועץ לביטחון לאומי של הנשיא וכי הנשיא מודה מאוד למקמסטר על עבודתו הבלתי רגילה. בולטון ניצל את הזמן שנותר עד כניסתו לתפקידו כדי להתייעץ עם יועצי ביטחון קודמים של הנשיאים – מהמפלגות הרפובליקאית והדמוקרטית כאחת –  ובראש וראשונה עם הנרי קיסינג'ר. ב-27 במארס נפגש בולטון עם מקמסטר וימים אחדים לאחר מכן עם מזכיר ההגנה ג'יימס מאטיס (Mattis). מאטיס הציע לבולטון כי לאחר כניסתו לתפקידו יתקיים סידור העבודה כדלהלן: מאטיס, פומפאו והמחבר יקיימו פעם בשבוע ארוחת בוקר משותפת בבית הלבן, כדי לעבור על הבעיות התלויות ועומדות. על אף שלושתם היו בקשר טלפוני מספר בפעמים ביום ברוב ימי השבוע, ארוחות הבוקר השבועיות עתידות היו  להוות הזדמנות חשובה מאוד לאפשר לשלושתם לדון לבדם בסוגיות אקטואליות. כאשר אחד משלושתם היה בחו"ל,  שני הנותרים נפגשו.

ב-1 באפריל 2018 טראמפ התקשר לבולטון וניהל מונולוג. "אני רוצה לצאת מהמלחמות האיומות האלה [במזרח התיכון]...אנו הורגים את דאע"ש עבור ארצות שהן אויבינו". באויבים הוא התכוון, לדעת בולטון, לרוסיה, איראן ומשטרו של אסד. הנשיא המשיך ואמר כי בעוד יועציו חלוקים בדעותיהם, יש הרוצים להישאר לתמיד ויש הרוצים להישאר לזמן מה, הוא טראמפ, "אינו רוצה להישאר בכלל. אני לא אוהב את הכורדים. הם בורחים מהעיראקים, הם בורחים מהתורכים". הוא שאל את בולטון מה יש לעשות. כיוון שטראמפ התקשר במהלך אירוע חגיגי בנוכחותו בבית הלבן, בולטון חשב כי זה לא הזמן האידיאלי לדון בנושא והתחמק מתשובה. ב-6 באפריל המחבר נפגש בבית הלבן  עם ג'ון קלי (Kelly), ראש סגל הבית הלבן. קלי  סיפר כי טראמפ משנה את דעותיו בהתמדה והמשיך: "אני שמח שאתה כאן, ג'ון. לנשיא לא היה יועץ לביטחון לאומי בשנה האחרונה והוא זקוק לו".

היעדר תגובה מספקת לשימוש משטרו של אסד בנשק כימי

ב-7 באפריל 2018 כוחות משטרו של בשאר אל-אסד תקפו בנשק כימי את העיר דוּמא [השוכנת כ-10 ק"מ מצפון מזרח למרכז דמשק]. אסד כבר השתמש בנשק הכימי ב-4 באפריל 2017 נגד העיר חאן שייחוּן וממשל טראמפ  הגיב שלושה ימים לאחר מכן באמצעות שיגור 59 טילי שיוט לאתר שנחשד בביצוע תקיפת הגזים. עורכי הדין של הבית הלבן מנעו מבולטון לכנס את המועצה לביטחון לאומי ב-8 באפריל, כיוון שמינויו אמור היה להיכנס לתוקף רק למחרת. עם זאת, טראמפ שוחח עם המחבר ב-8 באפריל ובהשפעת ריאיון ששודר בטלוויזיה עם קצין בכיר לשעבר רצה להרוס את חמשת נמלי התעופה החשובים של סוריה. הוא אמר: "כבודי מונח על כפות המאזניים".

ב-9 באפריל  2018 מוקדם בבוקר כינס בולטון ישיבה של המועצה לביטחון לאומי בה אמר כי המטרה העיקרית היא לגרום לאסד לשלם מחיר כבד עבור שימוש בנשק כימי ולהרתיע אותו משימוש בנשק הזה בעתיד. המחבר לא סבר כי השגת הרתעה נגד שימוש בנשק להשמדה המונית, תגרור באופן בלתי נמנע הגברת המעורבות האמריקאית במלחמת האזרחים בסוריה. בולטון סיכם עבור טראמפ את דרך הטיפול המוצעת כלפי סוריה. תקיפה משולשת, יחד עם צרפת ובריטניה, לאחר ששתי המדינות האלה הסכימו לכך; גישה כוללת בנושא הסורי תוך שימוש באמצעים פוליטיים וכלכליים יחד עם אמצעים צבאיים; מאמץ מתמשך, ולא תגובה חד פעמית. טראמפ נראה מרוצה.

טראמפ היה מודאג מהאפשרות שהתגובה האמריקאית תסב אבדות לרוסים בסוריה. זה היה חשש לגיטימי, והדרך לטפל בו הייתה באמצעות בקשה מראש המטות המשולבים, ג'ו דנפורד (Dunford) להתקשר לעמיתו הרוסי ולרי גרסימוב (Valery Gerasimov), ולהבטיח לו כי כל פעולה בה תנקוט וושינגטון לא תהיה מכוונת נגד הרוסים. דנפורד התרשם כי גרסימוב קיבל ברצינות את המסר בדבר היעדר כוונה לפגוע ברוסים. להערכתו של דנפורד, גרסימוב היה "מקצועי מאוד ומחושב מאוד". הערוץ דנפורד-גרסימוב היה ונותר נכס קריטי עבור שתי המדינות כדי להבטיח שמוסקבה וּושינגטון מבינות היטב את האינטרסים ואת כוונותיהן ההדדיות.

מזכיר ההגנה מאטיס נהג להציג את האופציות לפעולה צבאית בצורה כזו שנועדה לכבול את הממשל לבחור באופציה בה רצה השר. בנוגע לסוריה הציג מאטיס חמש אופציות, אותן ראה בולטון שעות מעטות בלבד לפני כינוס המועצה לביטחון לאומי, מצב שמנע דיון רציני בהן במועצה. שתיים מהאופציות הוצגו כבעלות  סיכון נמוך ושלוש כבעלות סיכון גבוה, ורק אופציה אחת – אחת מתוך בעלות הסיכון הנמוך – תוארה כמוכנה לביצוע.  לנוכח הצורך להגיב מהר כדי להדגיש את כובד הראש של ארה"ב לאירוע, וכיוון שבריטניה וצרפת משיקוליהן גם כן רצו לתקוף מוקדם מאשר מאוחר, בפני מקבלי ההחלטות עמדו אפשרויות מעטות אם בכלל. אם טראמפ היה מתעקש על אופציות בעלות סיכון גבוה, היה צורך לדחות את המתקפה בימים נוספים, בזמן שחלף כבר קרוב לשבוע מאז שימוש הסורים בגזים.

בהתאם להצעתו של מאטיס,  הוסכם שארה"ב תשגר כפליים מכמות הטילים בתגובתה ב-2017 ותפציץ יותר בניינים. האופציה של מאטיס הייתה מוטעית מבחינה טקטית ואסטרטגית. התגובה הצבאית למתקפה הסורית ב-2017 נכשלה להרתיע את אסד להשתמש שוב בנשק כימי. הנושא עליו חייבים היו לדון בעקבות מתקפת הגזים ב-7 באפריל 2018  הוא באיזה כוח לתקוף כדי להשיג הרתעה הפעם. לדעת בולטון, היה צורך לתקוף מטרות מעֵבֶר למתקנים המאחסנים את תוכנית הנשק הכימית הסורית: מפקדות, מטוסים, הליקופטרים, כלומר מערכות לשיגור הנשק הכימי. כמו כן על ארה"ב היה לאיים על משטרו של אסד באמצעות הפצצת ארמונותיו. בולטון הרגיש שמאטיס הצליח לתחמן אותו, והיה נחוש בדעתו שהדבר לא יחזור על עצמו. במהלך החודשים הבאים הוא ניסה בדרכים שונות לגלות את תוכניות הפנטגון לאירועים דומים, לקבל יותר מידע מראש, כדי להפוך את תהליך קבלת ההחלטות יותר מקיף וזריז.

למחרת בבוקר ב-13 באפריל,  קלי מסר לבולטון כי טראמפ רוצה לשנות את החלטתו. טראמפ טען כי הוא אינו מרוצה מהמטרות שנבחרו לתקוף וכי עלולים לבקר אותו על שלא עשה דבר, כלומר הוא הסכים לכאורה לעמדה בה נקט בולטון ב-12 באפריל. אבל טראמפ  המשיך וטען כי הוא חושב להודיע ברשת טוויטר שהוא תכנן לתקוף, אך ביטל את המתקפה בהיעדר מטרות טובות, וישמור את האצבע על ההידק. למשמע הדברים האלה, בולטון "כמעט התפוצץ", והוא העריך כי זו הייתה גם תגובתם של מאטיס ודנפורד איתם שוחח טראמפ בטלפון.  קלי נראה רגוע, כיוון שכבר התרגל למצבים בהם הנשיא היה חוזר בו מהחלטותיו. בולטון אמר שאנו צריכים היינו להסכים על תקיפה כבדה יותר, אבל כעת חלף הזמן בו אנו יכולים לשנות את דעתנו ולא לעשות דבר מלבד לצייץ ברשת טוויטר. לאחר התלבטויות, טרמאפ חזר לבסוף להחלטה המקורית, והמתקפה נגד סוריה יצאה לפועל [ב-14 באפריל בשעה 4:00 זמן דמשק] בהשתתפותן של ארה"ב, בריטניה וצרפת. אבל המתקפה לא הרתיעה את הנשיא הסורי אסד. כעבור כ-13 חודשים, במאי 2019 השתמש אסד שוב בנשק כימי נגד אוכלוסייה אזרחית.

תורכיה והנוכחות הצבאית האמריקאית באזור הכורדי בסוריה

ביולי 2018, בשיחת טלפון עם נשיא תורכיה רג'פ טאיפ ארדואן, טראמפ התעקש על שחרורו של הכומר אנדרו ברנסון   (Andrew Brunson)  מטיף אוונגלי א-פולטי. האיש היה נתון במאסר בתורכיה באשמות שווא, לאחר הקשר הכושל נגד ארדואן ב-2016. טראמפ הגיע למסקנה נכונה שרק לחץ כלכלי ופוליטי ישיגו את שחרורו של ברנסון. ב-10 באוגוסט העלה טראמפ את המכסים על פלדה תורכית ל-50% ועל אלומיניום ל-20%. הייתה זו הפעם הראשונה בהיסטוריה בה מכסים הועלו באמצעות הודעה ברשת טוויטר. תורכיה הגיבה בהעלאת מכסים משלה. ב-12 באוקטובר בית משפט בתורכיה הרשיע את ברנסון בריגול ופשעים מגוחכים נוספים, גזר עליו חמש שנות מאסר, אבל החליט לשחררו כיוון שכבר ריצה חלק מעונשו  ובגלל נסיבות מקלות. טראמפ שמח מאוד וערך קבלת פנים מתוקשרת לברנסון בבית הלבן.

לאחר סיום פרשת ברנסון, הפך ארדואן לידידו  הטוב ביותר של טראמפ. טראמפ לא תפס כי ארדואן היה מוסלמי רדיקלי שפעל להפיכתה של ארצו למדינה אסלאמית. הוא תמך באחים המוסלמים ברחבי המזרח התיכון, מימן את חמאס וחיזבאללה [כך במקור], נקט בעמדה עוינת מאוד כלפי ישראל, ועזר לאיראן להתחמק מסנקציות אמריקאיות. יש לציין כי  בינואר 2018  פקיד בכיר,  Mehmet Atilla,  בבנק ממשלתי תורכי Halk bank הורשע בהפרות חמורות של הסנקציות שהטילה ארה"ב על איראן. לנוכח טענות כי לארדואן ולמשפחתו היו קשרים עם הבנק הזה, הרשעתו של אטילה היוותה איום על נשיא תורכיה. ארדואן רצה שארה"ב תבטל את פרשת אטילה. בפגישה עם ארדואן ב-1 בדצמבר  2018 בפסגת G20 בבואנוס איירס, בתשובה לפנייתו של עמיתו התורכי אמר טראמפ כי הוא מאמין בחפותו של Halk bank בנוגע להפרת הסנקציות על איראן, וכי הוא ידאג לפתור את הבעיה – כאילו בידיו לפתור סוגייה משפטית באופן שרירותי בנוסח ארדואן.

ב-14 בדצמבר 2018 התקיימה שיחה בין טראמפ לארדואן. ארדואן התלונן על תמיכתה של ארה"ב בכוחות האופוזיציה הכורדית בסוריה. בולטון סבר כי על אף הבעייתיות בקשריה של ארה"ב עם הכוחות הכורדיים בסוריה, לארה"ב ישנה מחויבות כלפיהם בתור מי שנלחמו לצידה נגד המדינה האסלאמית, וכי לנטישת בעלות ברית תהיינה השלכות שליליות על מעמדה של ארה"ב ברחבי העולם. הוא סבר שנסיגה מסוריה תהיה טעות רבתי מפאת האיום הגלובלי מדאע"ש וחיזוק השפעתה של איראן בסוריה. בהתייעצות שהתקיימה בפנטגון בהשתתפותם של מאטיס, פומפאו ובולטון, המחבר הציע שארה"ב תמשיך להחזיק בחיל מצב באזור א-תנף (At-Tanf) בדרום מזרחה של סוריה, המהווה נקודת מפגש בין גבולות סוריה-ירדן-עיראק ונקודת מעבר בין עיראק לסוריה. דאגתו העיקרית של בולטון הייתה איראן, ולכן הוא תמך בנחישות בהישארותה של ארה"ב באזור הזה במשך כל תקופת כהונתו בבית הלבן.

בניגוד לבולטון, טראמפ ראה את המזרח התיכון כאזור הממוקם במרחק "אלפי מיילים" מארצו. הוא התנגד למלחמות ללא קץ במזרח התיכון ולא היו לו תוכניות קוהרנטיות לאחר הסגת הכוחות האמריקאיים ונטישת בעלות הברית של ארה"ב. מבחינתו של טראמפ, נסיגה מסוריה ומאפגניסטן היו בגדר קיום הבטחות בחירות.

טראמפ כנראה התכוון לפטר את מזכיר ההגנה מאטיס כבר החל מספטמבר 2018, בטענה כי הוא מדליף ידיעות הפוגעות בנשיא. [ב-19 בדצמבר 2018 טראמפ הודיע על נסיגה מיידית של ארה"ב מסוריה, ולמחרת] ב-20 בדצמבר הגיש מאטיס לטראמפ את מכתב התפטרותו. [מכתב ההתפטרות כלל ביקורת על החלטת הנסיגה מסוריה ועל מדיניותו של טראמפ בשורה ארוכה של נושאים, בהם נאט"ו, רוסיה וסין.] במכתבו ציין מאטיס כי התפטרותו תיכנס לתוקף ב-28 בפברואר 2019. לאחר פגישה בין טראמפ למאטיס בו מסר לו את מכתב ההתפטרות, הנשיא הזמין את בולטון לחדר הסגלגל ואמר כי הוא לא ימתין עד לפברואר, ברצונו לפטרו מייד ובכוונתו למנות את סגן מזכיר ההגנה, פטריק (פאט) שנהאן (Patrick Shanahan) כמזכיר [שר] ההגנה בפועל. טראמפ הקדים את סיום תפקידו של מאטיס ל-1 בינואר 2019. אחרי עזיבתו של מאטיס,  מחליפו שנהאן, פומפאו והמחבר המשיכו בשיחות השבועיות.

החלטתו של טראמפ לסגת מסוריה עוררה התנגדות בעלות בריתה של ארה"ב, בהן ישראל. לנוכח עמדת בעלות הברית והתקשורת השלילית בארה"ב בנושא הוצאת הכוחות האמריקאיים מסוריה, הממשל החליט לא לנקוב בתאריך לנסיגתם, אלא להדגיש כי מדובר יהיה ביציאה מסודרת, שתיעשה בשיחות בדרג צבאי בין וושינגטון לאנקרה. תורכיה לחצה על ארה"ב להוציא את כוחותיה מצפונה של סוריה, כדי לאפשר לצבא התורכי להביא לחיסולם של המורדים הכורדים בגבולה, בהם ראתה טרוריסטים. טראמפ בשיחה עם ארדואן ביקש ממנו לא לפגוע בכורדים: ארה"ב מתייחסת אליהם באהדה בזכות מלחמתם לצידה נגד דאע"ש. ארדואן מצדו טען כי קיימים יחסי רעות הדדיים בינו לכורדים ואין לו כוונה להרוג אותם, מלבד טרוריסטים. הייתה זו תעמולה סטנדרטית של משטרו, טראמפ הרגיש בכך ושאל את בולטון מה דעתו על דבריו של ארדואן. בולטון השיב  כי את נושא האבחנה בין טרוריסטים ללא טרוריסטים יש להשאיר לקביעתן של ועדות צבאיות אמריקאיות-תורכיות. בולטון הערך כי העברת סוגייה זו לדיון בידי הוועדות לא תוביל לשום מקום ובכך תביא לדחיית מועד יציאת הכוחות האמריקאיים מסוריה. יושב ראש המטות המשולבים דנפורד (Dunford), היה שותף לדאגתו של בולטון  מכך שדאע"ש עלול לחזור לאותם האזורים מהם גורש ולאיים מחדש על אמריקה ואירופה. הוא גם הסכים עם המחבר בדבר הצורך לשמור על הכוח האמריקאי בא-תנף.

ב-6 בינואר 2019, אמר בולטון לעיתונאים כי ארה"ב מצפה, כי כל אלה שלחמו לצידה בסוריה, במיוחד הכורדים, לא יעמדו בפני סכנה, בעקבות נסיגתה. בולטון הוסיף כי טראמפ הבהיר נקודה זו היטב בשיחתו עם ארדואן. בהמשך אותו היום, בתשובה לשאלה עיתונאית, טראמפ אמר כי בולטון צודק ושיבח את עבודתו. אולם בסמוך לחצות באותו היום, בעקבות רוגזם של התורכים על דבריו של בולטון, טראמפ עדכן את המחבר על התגובה התורכית והדגיש את רצונו להסיג את הכוחות האמריקאיים מסוריה. למחרת המריא המחבר לתורכיה. ארדואן, אשר רגז מאוד על התבטאותו של בולטון, ביטל את הפגישה אתו ובנאום שנשא בפרלמנט עמד על כך כי לארצו צריכה להינתן יד חופשית בצפונה של סוריה.

דנפורד – בהתאם לעקרונות שהציג לו בולטון למניעת מעבר כוחות תורכיים לצפונה של סוריה –  הציע תוכנית לפיה יוקם אזור חיץ ברוחב 30-20 ק"מ בשטחה של סוריה בגבולה על תורכיה. באזור הזה לא יהיה  נשק כבד בידי הכורדים, וכוח פיקוח בינלאומי,  בעיקר ממדינות נאט"ו, יקיים סיורים ויבטיח שלא יהיו חדירות כורדיות לשטחה של תורכיה, וההפך. כמו כן ארה"ב תגן על הכוח הבינלאומי מהאוויר. ב-9 בינואר 2019 – בנוכחות המחבר ובכירים בבית הלבן –  הציג דנפורד את התוכנית הזו לטראמפ בציינו כי התוכנית תאפשר לארה"ב לצאת מסוריה בלי לסכן את הכורדים ואת המוניטין הבינלאומי שלה.

ב-20 בפברואר 2019, מזכיר ההגנה שנהאן (Shanahan) ודנפורד מסרו לבולטון כי תנאי הכרחי לנכונות מדינות זרות לתרום לכוח הבינלאומי באזור החיץ הוא קיומה של נוכחות מסוימת של כוחות אמריקאיים על הקרקע בו. המחבר, אשר תמך ברעיון הזה, העביר אותו לטראמפ למחרת, במסגרת תדרוך לפני שיחתו של הנשיא עם ארדואן. בולטון בכוונה השתמש בלשון מעורפלת לגבי כמות הכוחות האמריקאיים, בציינו "מאות אחדות". טראמפ חשב לרגע, והסכים. בשיחה עם טראמפ, ארדואן אמר כי הוא רוצה בשליטה בלעדית ב"אזור הבטוח" בתוך צפון מזרחה של סוריה. הדבר לא היה מקובל כלל על בולטון, ובעת שהטלפון היה על הַשְתקה יעץ לטראמפ לומר כי דנפורד מטפל בנושאים האלה, וכי עלינו לאפשר לדון בסוגיות האלה בדרג הצבאי בין שתי המדינות עם המשלחת הצבאית התורכית שמגיע לוושינגטון למחרת. טראמפ מילא אחר עצתו. בולטון מיהר לבשר את החדשות הטובות לשנהאן ודנפרוד, ודנפורד בהתלהבותו אמר כי הוא ישנה את שמו של פנטגון ל"בניין בולטון".

עד להתפטרותו של בולטון בספטמבר 2019, הסיכויים להקמת כוח פיקוח בינלאומי ירדו, אבל נוכחות צבאית אמריקאית בצפונה של סוריה נותרה. ב-6 באוקטובר 2019 כאשר טראמפ הורה שוב על נסיגה מסוריה, בולטון כבר היה מחוץ לבית הלבן. המחבר אינו יודע אם הוא יכול היה למנוע את החלטת הנסיגה של טראמפ, שהייתה כישלון מחפיר במדיניותה של ארה"ב במישור האזורי והגלובאלי. [המחבר אינו מדייק. הכוחות האמריקאיים נסוגו בעיקר משטחים מסוימים בצפון מערבה של סוריה, אליהם פלשו התורכים – אבל נותרו בשטחים במזרח סוריה ובא-תנף.] 

איראן: יציאה מהסכם הגרעין, סנקציות בלתי מספיקות והיעדר תגובה צבאית להפלת מטוס ביון

לקראת פרישתה של ארה"ב מהסכם הגרעין עם איראן,  ב-25 באפריל  2018 נפגש טראמפ לשיחה ביחידות עם נשיא צרפת עמנואל מקרון בחדר הסגלגל. טראמפ סיפר לבולטון כי הוא התרכז במתן הסבר למקרון על פרישתה של ארצו מהסכם הגרעין ולא השתכנע מדברי עמיתו לא לעשות זאת. מזכיר האוצר סטיבן מנוצ'ין (Mnuchin) טען כי במקרה של פרישה מהסכם הגרעין, האוצר יזדקק לשישה חודשים כדי לחדש את הסנקציות נגד איראן. בולטון סבר כי זה פרק זמן ארוך מדי המקנה למדינות כמו איראן וצפון קוריאה להתחמק מסנקציות. מזכיר המדינה פומפאו הסכים עם בולטון כי על הסנקציות להיכנס לתוקף מייד. בהתחשב בעמדותיהם של בולטון ופומפאו, מנוצ'ין הסכים לקצר את מועד כניסת הסנקציות על סחורות ושירותים למשך שלושה חודשים, במקום חצי שנה – מלבד נפט וביטוח. כיוון שהנפט היה מוצר הייצוא החשוב ביותר של איראן, ויתורו של מנוצ'ין היה חסר חשיבות.  ב-25 באפריל מאטיס אמר כי במקרה של פרישה מההסכם, "אני אוּכל לחיות עם זה". עם זאת, מאטיס המשיך להתנגד ליציאה מהסכם הגרעין. בסמוך לפני הודעתו של טראמפ על פרישה מההסכם, הפנטגון, במעין "מלחמת גרילה", עדיין לא מסר על תוכניתו המבצעית, במקרה כזה.

 ב-8 במאי 2018, בטרם הודעתו על פרישה מהסכם הגרעין עם איראן, טראמפ התקשר לנשיא סין שִי ג'ינגפינג. הנוהג בו היועץ לביטחון לאומי מאזין לשיחות טלפון של הנשיא עם מנהיגים זרים היה קיים מכבר. בולטון המשיך בנוהג הזה והאזין לשיחה בין שני הנשיאים. טראמפ מסר לעמיתו הסיני כי בעוד זמן קצר הוא ימסור את הודעתו בעניין איראן, ושאל את שי, "כמעט בדרך ילדותית", אם הוא מעוניין לדעת מה הוא יאמר. כאשר הנשיא הסיני השיב בחיוב, טראמפ סיפר לו כי הוא יביא לסיום את הסכם הגרעין. שִי השיב כי ארה"ב מכירה את עמדת ארצו בנידון, אמירה אותה ניתן לפרש כי המהלך הזה לא יהפוך לסוגייה חשובה בקשרים הבילטרליים. בהמשך היום טראמפ, לפי נוסח שהוכן מראש, הודיע על יציאה מהסכם הגרעין, בנוכחותם, בין היתר, של סגן הנשיא מייקל (מייק) פאנס  (Pence)ובולטון. כחודש לאחר כניסת בולטון לתפקידו, סוגיית הפרישה מהסכם הגרעין נפתרה. באמצע אוגוסט 2018 ושוב בינואר 2019 בולטון טס לישראל ונפגש עם ראש הממשלה בנימין נתניהו. הוא דן אתו בשורה של נושאים, אבל בעיקר איראן – סוגייה קיומית עבור ישראל.

הצורך להפעיל לחץ מקסימלי על טהראן נבע לא רק מתוכניות הגרעין והטילים הבליסטיים שלה, אלא גם מהמשך תפקידה כמרכז עולמי למימון טרור ונוכחותה הצבאית הקונבנציונלית והתוקפנית ברחבי המזרח התיכון. (בולטון מטיל ספק באינטרס של ארה"ב לתמוך במשטר בעיראק, אשר בנושאים קריטיים היה מקבל פקודות מאיראן.) ב-8 באפריל 2019 טראמפ הוסיף כלי עוצמתי חדש במדיניות של הפעלת לחץ מקסימלי על איראן, בכך שסיווג את משמרות המהפכה כארגון טרור.

הדרך היעילה להפעלת סנקציות כלכליות היא להטיל אותן מהר ובאופן בלתי צפוי; להפוך אותן לרחבות ומקיפות, ולא להדרגתיות; ואף להשתמש בכוח צבאי  כדי לאסור סחר בלתי חוקי. מזכיר האוצר מנוצ'ין טען  כי סנקציות באמצעות הפסקת גישה למערכת הפיננסית של ארה"ב תפגע במעמדו של הדולר בתור יתרת המטבע העולמי, ותעודד מדינות כמו רוסיה וסין להשתמש במטבעות אחרים או בטכניקות אחרות כמו סחר חליפין. נגד הנימוקים האלה טוען בולטון כי על אף שהדאגה למעמדו של הדולר היא לגיטימית, בעתיד הנראה לעין אין לו אלטרנטיבה כרזרבה של המטבע העולמי, ומכל מקום, הסיכון בערעור מעמדו של הדולר קיים ללא קשר להטלת סנקציות מצד ארה"ב. מסקנת המחבר היא, כי לוּ הסנקציות של ארה"ב היו חמורות יותר בתקופת ממשל טראמפ, ארה"ב הייתה משיגה יותר.

נגד הטענה כי החמרת הסנקציות על איראן בתחום הנפט תביא לזינוק במחירי הנפט בשוק העולמי, טען בולטון – בהסתמך על מומחים בתחום האנרגיה והכלכלה בממשל – כי פוטנציאל ההיצע בנפט בשוק העולמי ימתן את עליית מחירי הנפט. שישה חדשים לאחר יציאתה של ארה"ב מהסכם הגרעין עם איראן, בנובמבר 2018 הטילה ארה"ב סנקציות נגד מדינות הקונות נפט מאיראן – ואולם תוך הענקת פטור מהסנקציות האלה למדינות מסוימות, כמו הודו ויפן. זאת בטענה כי מדינות אלה חשובות – אבל למעשה מתוך דאגה לאינטרסים שלהן יותר מאשר לאלה של אמריקה. ב-22 באפריל 2019  – לאחר העיכוב בביטול הפטור מהסנקציות במשך שישה חודשים כתוצאה מאופוזיציה בתוך הממשל –  הבית הלבן הודיע על סוף הפטורים מסנקציות על ייבוא נפט איראני.

ב-8 במאי 2019 נשיא איראן חסן רוחאני הודיע שכעבור 60 יום איראן מוכנה להפר ארבעה יסודות מַפתח בהסכם הגרעין. האסטרטגיה של הביטחון הלאומי, שנקבעה לפני הצטרפותו של בולטון לממשל טראמפ, מנתה את סין, רוסיה, צפון קוריאה  ואיראן בתור האיומים העיקריים של ארה"ב. מנקודת ראותו של בולטון, ייתכן והיה מקום למנות את איראן אחרונה ברשימת האיומים, כיוון שעדיין לא היה ברשותה נשק גרעיני. בולטון טען כי אם מדיניותה של ארה"ב היא למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני, על ארה"ב להיות מוכנה להשתמש בכוח צבאי נגדה. במשך 25 שנה ארה"ב לא רצתה לעשות מה שנחוץ כדי למנוע מצפון קוריאה להפוך למדינת גרעינית, והיא הפכה כזו. בולטון העריך כי כמעט בלתי אפשרי לעלות על הדעת כי המדיניות של הפעלת לחץ מקסימלי על איראן תגרום למשטר הנוכחי לשנות את מדיניותו, ורק שינוי מהותי של המשטר ימנע מאיראן להשיג נשק גרעיני.

ב-9 במאי 2019 קיים טראמפ דיון בנושא איראן בנוכחותם בין היתר של שר ההגנה שנהאן, דנפורד, פומפאו והמחבר. בולטון הציע תקיפה משמעותית [אין פירוט] של יעדים באיראן [בתגובה לפגיעה איראנית באינטרסים אמריקאיים] והופתע מתגובתו החיובית של טראמפ. הנשיא הוסיף כי תקיפת היעדים תשמש מסר ראוי לצפון קוריאה. בניגוד לעמדתו המיליטנטית בדיון, בפועל נמנע טראמפ להגיב לפעולות התוקפניות של איראן. הנשיא נהג להבהיר כי הוא מעוניין בתגובה חזקה, רק אם ייהרגו אמריקאים. בדיונים על איראן טראמפ היה חוזר וטוען כי על מדינות המפרץ הערביות לממן פעולות אמריקאיות למענן. כמו בכל דיון בנושא ספציפי, טראמפ לא היה ממוקד בו, אלא נהג לסטות מהנושא. בדיון ב-14 במאי הנשיא חזר על הצורך להוציא את הכוחות האמריקאיים מסוריה ועיראק, ואף אמר "לא איכפת לי אם דאע"ש תחזור לעיראק" (עמ' 383).

בדומה שליט צפון קוריאה קים ג'ונג און, אשר נהג למתוח ביקורת על עוזריו של טראמפ ובמקביל להחניף לגאוותו של הנשיא ולגרום לו להאמין שרק הוא יכול להשיג הסכם – שר החוץ האיראני ג'וואד זריף (Zarif) אמר כי טראמפ מעוניין לנהל שיחות עם איראן, אבל נתניהו ובולטון רוצים, במקום דיאלוג, להפיל את המשטר בטהראן. טראמפ לא היה מוכן להודות בכך שיריבותיה של ארה"ב רוצות לדבר אתו כדי להשיג עסקה טובה יותר, מאשר בניהול משא ומתן עם יועציו הבעייתיים. הנשיא סבר כי מצבה הכלכלי של איראן הוא גרוע ביותר ולכן זה הזמן לעשות עסקה איתה.

לקידום דיאלוג עם איראן סבר טראמפ שיוכל להסתייע בראש ממשלת יפן שינזו אַבֶּה ובנשיא צרפת מקרון. טראמפ העלה את הרעיון בפני אבה בעת ביקורו ביפן ב-27 במאי 2019, לקראת ביקורו של מארחו באיראן ב-13-12 ביוני. המסר שביקש טראמפ להעביר לאיראן דרך אבה היה כי אסור שלאיראן יהיה נשק גרעיני. מדינות המפרץ הערביות ובמיוחד איחוד האמירויות וערב הסעודית הביעו באוזני בולטון את חוסר שביעות רצונן מביקורו המתוכנן של אבה לאיראן. הן לא השתכנעו מטענתו כי מדובר בשיחות בלבד. ואכן, לדעת בולטון הן צדקו בטענתן כי עצם השיחות מהוות ביטוי לחולשה, ונוסף לכך משדרות מסר למדינות אחרות שאפשר להרפות מהלחץ על איראן. כמו כן  בולטון סבר כי צירופם של האירופים בכלל ומקרון בפרט למשא ומתן עם איראן הוא משגה, כיוון שסדר היום שלהם שונה ומתמקד בהצלת הסכם הגרעין עם איראן מ-2015. 

בניגוד לעמדתו הקשיחה של אבה ביחס לצפון קוריאה, אבה נקט עמדה רכה כלפי איראן מפאת תלותה של ארצו בנפט האיראני.  ב-10 ביוני 2019 בשיחה עם בולטון, טראמפ קבע כי על אבה להעביר מסר לאיראן שעסקה בדמות הקלות בסנקציות תהיה אפשרית רק לאחר שאיראן תיוותר בצורה משביעת רצון על אופציית הנשק הגרעיני. זו, לדעת בולטון, אכן הייתה גישה נכונה הן ביחס לאיראן והן ביחס לצפון קוריאה – אבל הבעיה עם טראמפ הייתה שהוא התקשה להתמיד בה.

ב-13 ביוני 2019 שתי מכליות הותקפו במפרץ עומאן, אחת מהן יפנית. בולטון ראה בכך מתקפה על שוק הנפט העולמי. תגובת טראמפ לאירוע  הייתה שגויה. הוא ביקש להנמיך את חשיבותו, כאילו אם תעמיד פנים שדברים רעים לא נעשו, אולי אף אחד לא יבחין בהם. באותו היום קיבל הבית הלבן דוח על פגישתו של אבה עם המנהיג העליון של איראן עלי חמינאי ועם הנשיא רוחאני. התברר מחדש כי חמינאי, בתוארו כ"מנהיג העליון" הוא אכן הקובע, ולכן – בניגוד לטעותם של מקרון וטראמפ – אין טעם לדבר עם רוחאני. חמינאי היה קיצוני יותר מרוחאני, ובסיום הפגישה עם אבה פרסם הודעות ברשת טוויטר בהן קבע: "אינני מחשיב את טראמפ כאישיות הראויה להחלפת מסרים; אין לי תשובה עבורו ואני לא אענה לו" (עמ' 392). ברור  היה כי שליחותו של אבה נכשלה ואף הייתה סטירת לחי עבורו: איראן תקפה מכלית יפנית בזמן שֶאבה נפגש עם חמינאי.

טרמאפ ב-18 ביוני  2019 הסתפק בתיאור התקיפות האיראניות האחרונות כ"קטנות מאוד". היעדר תגובה אמריקאית על תקיפת המכליות לא רק קידמה את שאיפותיה של איראן במפרץ אלא גם פגעה בהרתעה האמריקאית כלפיה. לדעת המחבר, לא די היה בתגובה פרופורציונאלית למעשי התוקפנות של איראן – תגובה בה דגלו המטות המשולבים. כדי להחזיר את ההרתעה היה צורך בתגובה לא פרופורציונאלית, כמו תקיפת מתקני הזיקוק של איראן או מרכיבים בתוכנית הגרעין שלה.

ב-19 ביוני 2019 הפילו האיראנים כטב"ם אמריקאי, השני בפחות משבועיים, הפעם  מטוס ביון מסוג Global Hawk,  מעל מְצרי הורמוז. הנושא נידון בארוחת הבוקר הקבועה בין שנהאן, פומפאו והמחבר ב-20 ביוני. לארוחה הזו צורף ראש המטות המשולבים דנפורד. דנפורד תיאר את הפלת הכטב"ם, שהוערך בשווי בין 120 ל-150 מיליון דולר, כשונה איכותית מרשימת המתקפות והפרובוקציות האיראניות בחודשים האחרונים. הוא הציע לתקוף שלושה אתרים, למרות שהם כנראה לא היו מעורבים בהפלת Global Hawk.  [אין פירוט היעדים, ואולם מדובר בסוללות להגנה אווירית וברדאר.] ראש המטות טען כי זו תהיה תגובה פרופורציונלית, כלומר שוות ערך לנזק שבהפלת הכטב"ם, ובכך לא אמורה להביא להסלמה. שנהאן תמך בעמדת דנפורד. לעומתם, בולטון חשב שיש צורך בתגובה קשה יותר כדי להחזיר את כוח ההרתעה, ופומפאו תמך בעמדתו. לבסוף הוסכם על פשרה לפיה יותקפו שלושת האתרים וגם יינקטו אמצעים אחדים נוספים [אין פירוט]. העובדה כי על אופי התגובה הוסכם לבסוף פה אחד, אמורה הייתה להקל על הנשיא לאמץ את ההחלטה שהתקבלה.

בדיון שהתקיים ב-20 ביוני בשעה 11:00 שאל טראמפ אם מדובר באתרים רוסיים ומה עלותם, ודנפורד השיב כי הם יוצרו ברוסיה, אבל פחות יקרים מהמטוס שהופל. דנפורד ציין כי המתקפות נגד האתרים יתבצעו בלילה, בעת שמספר אנשי הצוות המאיישים את האתרים קטן  [כדי לצמצם את האבדות בצד האיראני]. טראמפ הסכים לתגובה עליה הוחלט בפורום שהתכנס באותו הבוקר. פירוש ההחלטה היה כי ארה"ב תוקפת בתוך איראן, כלומר חוצה את הקו האדום האיראני, ובכך מעמידה למבחן את האיום האיראני כי מתקפה כזו תביא לתגובה בקנה מידה מלא. כמו כן היה ברור כי ביצוע ההחלטה תביא למותם של איראנים וייתכן גם רוסים.

דנפורד קבע כי ב-20 ביוני בשעה 19:00 יהיה המועד לקראת ביצוע ההחלטה או ביטולה, והמתקפה אמורה הייתה להתבצע בשעה  21:00 [שהיא שעת לילה באיראן ביום המחרת ה-21 ביוני].  ואולם בסביבות 19:20 טרמאפ הודיע לבולטון ולפומפאו כי הוא החליט לבטל את הפעולה, כיוון שהיא בלתי פרופורציונלית. הנשיא סיפר כי מישהו אמר לו שהמתקפה עלולה לגרום ל-150 נפגעים לאיראן, בעוד לארה"ב אבד רק מטוס בלתי מאויש אחד, כלומר היחס יהיה 150 ל-1.  בולטון ופומפאו ניסו לשנות את דעתו של הנשיא, אך לשווא. בהמשך נודע לבולטון כי את המספר על 150 נפגעים איראנים מסר לנשיא ג'ון אייזנברג (Eisenberg), סגן היועץ של טראמפ לענייני ביטחון לאומי והיועץ המשפט של המועצה לביטחון לאומי. בולטון טוען כי הנתון 150 היה בלתי מוכח ומוטעה, וכי פנייתו של אייזנברג לנשיא נעשתה ללא סמכות. בקיצור, ביטול החלטה שהושגה בקונצנזוס, על ידי  פנייה לנשיא באופן בלתי תקין וברגע האחרון, הצביע על חוסר יכולתו של טראמפ לנהל משבר. בעקבות ביטול התקיפה, בולטון שקל פעמים אחדות להתפטר. הוא לא פרש, אך זו הייתה נקודת המִפנה לגביו.

ב-21 ביוני 2019 פרסם טראמפ הודעה ברשת טוויטר בה ציין כי  בלילה שעבר ארה"ב הייתה ערוכה לפעולת תגובה נגד שלושה אתרים, אבל כאשר בתשובה לשאלתו נודע לו כי 150 אנשים ימותו כתוצאה מכך, הוא הורה לבטל הפעולה 10 דקות לפני תחילתה, כיוון שאין זה פרופורציונלי  ביחס לדאון בלתי מאויש. דנפורד, בשיחה עם בולטון שלל מכול את הנתון 150, וטען כי מספר הנפגעים אמור היה להיות נמוך בהרבה. בשיחה עם פומפאו נודע לבולטון כי גם הוא, כמוהו, שקל להתפטר בעקבות היעדר תגובה של טראמפ לתקרית. טראמפ מצדו המשיך להעריך כי האיראנים מעוניינים לנהל דיאלוג עימו. בשיחה עם כתבים ב-22 ביוני אמר טראמפ כי "בולטון עושה עבודה טובה מאוד, אבל הוא נוקט בדרך כלל בעמדה קשוחה... יש לי אנשים אחרים שאינם נוקטים בעמדה הזו, אבל היחיד בעל חשיבות זה אני" (עמ' 409). המחבר ראה בכך סיבה נוספת להתפטר.

בהמשך חודש יוני 2019 החליט טראמפ להטיל סנקציות על המנהיג העליון של איראן [חמינאי], וכמו כן על קאסם סולימאני, מפקד כוח קודס וגם על שר החוץ זריף. הנשיא גם פרסם הודעה ברשת טוויטר ואיים כי "כל מתקפה איראנית על כל דבר אמריקאי תיתקל בכוח גדול ומוחץ. בתחומים מסוימים מוחץ פירושו השמדה" (עמ' 411). הקשחת הקו מצד הנשיא כלפי איראן תאמה את גישת בולטון והיוותה אישור לגביו כי אין בכוונת הנשיא לפטרו. 

אף על פי כן, לא ויתר טראמפ על משא ומתן עם איראן בעזרתו של מקרון. לקראת שיחה עם מקרון בתחילת יולי 2019, בולטון ופומפאו תדרכו את הנשיא לא להיענות להצעותיו של מקרון להקל בסנקציות על איראן. טראמפ הסכים כי אין סיבה להקל בסנקציות, אבל בשיחה עם מקרון טראמפ נטה לכיוון הרעיון של עמיתו הצרפתי להקל באופן משמעותי בסנקציות בתחום הנפט והפיננסים לפרק זמן קצר – בניגוד גמור לעמדתו הקודמת. פומפאו בשיחה עם בולטון שוב העריך כי לא יארך הזמן עד ששניהם יתפטרו.

מקרון ראה בפסגת G7 שהתכנסה בעיר ביאריץ (Biarritz) (דרום צרפת) ב-26-24 באוגוסט 2019 הזדמנות לתווך בין ארה"ב לאיראן. זאת באמצעות ארגון פגישה בין טראמפ לשר החוץ האיראני זריף, אותו הזמינה צרפת בתור אורח לפסגה.  כאשר ב-24 באוגוסט נודע לבולטון על רצונו של טראמפ להיפגש עם זריף,  הוא ביקש להכין מסלול טיסה חלופי עבורו, ובמקום לטוס לקייב כמתוכנן, לחזור לארה"ב. המחבר לא הסביר את הסיבה לבקשתו, אבל נטייתו הייתה להתפטר, אם הפגישה בין טראמפ לזריף תצא לפועל. בולטון הגיע לקומה בה התאכסן טראמפ, במאמץ אחרון למנוע את הפגישה. שם נודע לו כי ג'ארד קושנר (יועץ בכיר של הנשיא) מנע ניסיונות חוזרים של ראש הממשלה נתניהו להתקשר לטראמפ, בנימוק כי אין זה ראוי שמנהיג זר יגיד לטראמפ עם מי להיפגש. בתגובה לפנייתו של בולטון, טראמפ אמר שהוא לא יעניק לאיראן קו אשראי כלשהו, אבל בכל זאת רצה להיפגש עם זריף, בהוסיפו: "זה יהיה בפרטיות, אולי רק לחיצת ידיים" (עמ' 421). בכך הסתיימה פגישתו של בולטון עם טראמפ. לאחר מכן אמר בולטון לפומפאו כי אם הפגישה עם זריף תתקיים, הוא ללא ספק יתפטר, וגם אם לא תתקיים הוא עשוי בכל זאת להתפטר. פומפאו השיב: "אני איתך".  למחרת נודע  לבולטון כי הפגישה לא התקיימה. בולטון אינו יודע אם הוא לבדו שכנע את טראמפ לא לקיים את המפגש עם זריף. די היה לו בהיעדר פגישה כדי לטוס לקייב, בהתאם לתכנון המקורי, ולא לחזור לארה"ב כדי להתפטר. המחבר נותר מוטרד מכך כי לא ירחק היום בו טראמפ עלול לעשות טעות שאינה ניתנת לתיקון.

בתחילת ספטמבר 2019 הותקפו השגרירות האמריקאית בגדאד והקונסוליה בבסרה. המתקפות בוצעו על ידי מיליציות שיעיות שפעלו בהתאם לרצונה של איראן. חוסר הרצון מצד ממשלו של טראמפ לנקוט בפעולת גמול ובכך לגבות מחיר מהתוקפים ולהרתיע אותם, שיקפו אינרציה מתקופת ממשל אובמה, וגם ביטאו את רצונו של טראמפ להקטין את נוכחות הכוחות האמריקאיים באזור. על אף ביטויי השנאה של טראמפ כלפי מדיניותו של אובמה, בעמדותיו הוא חיזק את המגמות הקיימות בקרב הביורוקרטיה, שפגעו באינטרסים האמריקאים במזרח התיכון.

צפון קוריאה, דרום קוריאה ויפן: שתי פגישות פסגה עם קים ג'ונג און

בולטון הטיל ספק רב באפשרות להשיג את פירוקה של צפון קוריאה מנשק גרעיני באמצעות משא ומתן. צפון קוריאה כבר הפרה פעמים רבות את הסכמתה להתפרקות מנשק גרעיני בתמורה להטבות כלכליות, ובאמצעות הסכמה כזו, פיונגיאנג הייתה משיגה זמן לפיתוח נוסף של יכולותיה הגרעיניות. כאמור, ב-6 במארס 2018 בולטון שמע בחדשות כי מנהיג צפון קוריאה, קים ג'וֹנג אוּן, הזמין את טראמפ לפגישה וטראמפ נענה להזמנה. לקראת הפסגה הצפויה בין טראמפ לקים, חשש בולטון כי ממשל טראמפ יחזור על הטעות של קודמיו, ויתרה מזו – יקנה לגיטימציה לשליט הצפון קוריאני,  השולט בתושבי ארצו כמפקד בית סוהר.  "הרגשתי חולי בלב מהלהט של טראמפ להיפגש עם קים ג'ונג און". מזכיר המדינה פומפאו סיפר למחבר כי טראמפ היה להוט לכך מתחילת כהונתו.

בולטון רצה להכין את טראמפ לקראת פגישת פסגה עם ראש ממשלת יפן  שינזו אַבֶּה      (Shinzo Abe), שנועדה להתקיים  ב-18-17 באפריל 2018  במאר-א-לאגו  (Mar-a-Lago)[אחוזתו של טראמפ בפלורידה]. בהכנותיו התמקד בולטון בנשק הגרעיני של צפון קוריאה, נושא שהיה מטרת ביקורו העיקרית של אבה.  ואולם במהלך עדכון הנשיא נכנסו "טיפוסים העסוקים בסחר", טראמפ איחר לעדכון, ובסופו של דבר לא נותר זמן לעדכנו בנושא הצפון קוריאני. לאחר הפגישה הראשונה עם טראמפ, אבה סיפר לבולטון כי הוא הגיע להבנה הדדית עם טראמפ לפיה כל האופציות מונחות על השולחן ביחס לצפון קוריאה, וכי יש צורך בלחץ מקסימלי ובאיום בכוח צבאי מוחץ. זו גם הייתה עמדתו של בולטון, אבל ממש באותו הזמן פומפאו היה עסוק מאוד  במשא ומתן על פגישת פסגה בין טרמאפ לְקים.

במהלך אביב 2018 בולטון קיים שורה של פגישות עם עמיתו הדרום קוריאני צ'ונג אאו-יונג  (Chung Eui-yong), אשר נקט בעמדה מתונה כלפי צפון קוריאה. היה זה צ'ונג אשר במארס 2018 הגיש  בחדר הסגלגל  את ההזמנה של קים לפגוש את טראמפ, וטראמפ הסכים לכך מייד. מאוחר יותר צ'ונג הודה כי היה זה הוא שהציע לקים להושיט הזמנה כזו. במקביל לפגישות עם צ'ונג, בולטון היה נפגש עם עמיתו היפני שורטארו יאצ'י (Shortaro Yachi). עמדתו של האיש כלפי הפסגה הצפויה בין טראמפ לקים הייתה מנוגדת לגמרי לזו של דרום קוריאה והייתה קרובה לזו של בולטון. יאצ'י העריך כי צפון קוריאה נחושה להשיג נשק גרעיני וארה"ב ובעלות בריתה מתקרבות לקראת הסיכוי האחרון לפתור את הסוגייה בדרכי שלום. בדומה למחבר הוא סבר כי השיטה של מתן הטבות כלכליות לפיונגיאנג בתמורה להתפרקות הדרגתית מיכולות גרעיניות נכשלה, ורצה כי פירוקה של צפון קוריאה מנשק גרעיני תחל מייד לאחר הסכמה בנידון בין טראמפ לקים ותימשך לא יותר משנתיים. בולטון מצדו בהסתמך על הניסיון של לוב, טען כי ההתפרקות צריכה להימשך בין שישה לתשעה חודשים. יאצ'י גם העלה את סוגיית חטיפתם של אזרחי ארצו על ידי צפון קוריאה. יש לציין כי בפגישה עם אַבֶּה במאר-א-לאגו טראמפ התחייב להעלות בנחישות את הסוגייה הזו והוא עשה זאת בנאמנות בכל פגישה עם קים. הצד היפני עמד על כך כי בדיון על טילים בליסטיים יש לכלול טילים לטווח בינוני וקצר, אשר יכולים לפגוע ביפן – ולא רק טילים בין יבשתיים.

פגישת הפסגה טראמפ-קים עמדה להיערך בסינגפור ב-13-12 ביוני 2018. טראמפ שיבח את בולטון על הופעותיו בטלוויזיה, אבל העיר כי עליו לשבח יותר אותו כי "מעולם לא היה דבר כזה בעבר" [הפסגה]. לפני הפסגה [אין תאריך], פיונגיאנג איימה לבטלה. היא קשרה את איומה לתמרון הצבאי השנתי בין ארה"ב לדרום קוריאה. בולטון סבר כי התמרונים  הצבאיים בין ארה"ב  לדרום קוריאה חיוניים: להיות בכוננות מלאה במקרה של התקפה מצפון. ואולם טראמפ דבק בעמדתו: התמרונים בלתי נחוצים ויקרים. במסגרת ההכנות לפסגה, פומפאו הציע שהוא, קֶלי (ראש צוות הבית הלבן)  ובולטון יהיו לצדו של טראמפ, בכל פעם שהוא יהיה בסביבתו של קים. קלי ובולטון מיהרו להסכים. צפון קוריאה המשיכה לאיים לבטל את הפסגה ותקפה את בולטון בשמו. לא היה בכך חידוש. עוד ב-2002 בתקופת בוש הבן פיונגיאנג כינתה את בולטון "חלאת אדם". כעת צפון קוריאה תקפה אותו כיוון שטען שעליה להתפרק מהנשק הגרעיני לפי המודל של לוב.

ב-21 במאי 2018 צוות ההכנה של צפון קוריאה לפסגה לא הגיע לסינגפור ועל כן לא נערכו פגישות מקדימות עם הצוות האמריקאי. טראמפ שקל לבטל את הפסגה, ובכך להקדים את פיונגיאנג במקרה שזו התכוונה לעשות זאת. הוא סיפר לבולטון כי כאשר היה יוצר קשרי הכירות עם נשים, הוא לא אהב כאשר אלה היו מחליטות להפסיק את הקשר אתו; הוא תמיד רצה להקדים אותן ולהיות זה שמפסיק את הקשר איתן. לבקשתו של טראמפ, בולטון שוחח לגבי ביטול הפסגה עם סגן הנשיא פאנס וקלי, ושניהם הסכימו להודעה (ברשת טוויטר) שימסור טראמפ בדבר ביטול הפגישה. גם פומפאו הסכים להודעה. ואולם למחרת ב-22 במאי, טראמפ לא פרסם את ההודעה. הוא טען באוזני בולטון כי רצה לשמוע את דעתו של נשיא דרום קוריאה מוּן ג'יאה-אין  (Moon Jae-in)  אתו עמד להיפגש באותו היום, לפני פרסום ההודעה. לאחר הפגישה עם מון, טראמפ העריך כי הסבירות לקיום הפגישה בסינגפור היא 25%, בעוד מון היה בטוח כי זו תתקיים.

בסמוך לאחר פגישת טראמפ-מון, סגן שר החוץ של צפון קוריאה (Choe Son Hui) פרסם התקפה חריפה נגד פאנס וכינה אות "גולם פוליטי", ואף איים במתקפה גרעינית. למחרת, פאנס, קלי, פומפאו ובולטון תמכו בביטול הפסגה. לאחר שבולטון הקריא בפני טרמאפ את נוסח ההודעה של סגן שר החוץ, טראמפ לא היסס לבטל את הפסגה, הכתיב הודעה בנידון שעברה שכתובים, ופורסמה [ב-23 במאי?]. ואולם כבר באותו הערב,  פחות מ-12 שעות לאחר ההודעה על ביטול הפסגה, טראמפ, על בסיס הודעה פחות לוחמנית של פקיד אחר במשרד החוץ של פיונגיאנג, הורה להגיע לפגישה בסינגפור ב-12 ביוני. בולטון סבר כי זה מהלך שגוי, ממנו השתמע כי טראמפ מעוניין בפסגה בכל מחיר.

פומפאו, קלי ובולטון הסכימו כי על קים ג'ונג און לפרסם הודעה פומבית בעצמו בדבר קיום הפסגה, ולא להסתמך על הודעות של פקידים במשרד החוץ, וכי יש לדחות את מועד הפסגה בחודש, בתור ערבות. בולטון התקשר לטראמפ כדי להעביר לו את ההמלצות האלה, אבל טראמפ דחה אותן באומרו: "אם נעשה עסקה [בפסגה], זו תהיה אחת העסקות הגדולות ביותר בהיסטוריה. אני רוצה להפוך אותו [קים ג'ונג און] ואת צפון קוריאה למוצלחים מאוד" (עמ' 92). דבריו היו מדכאים, במיוחד כיוון שהיינו כה קרובים להימלט מהמלכודת של הפסגה. בשיחה נוספת עם בולטון, טראמפ הביא את השיקול החשוב ביותר בעד קיום הפסגה: "אני רוצה לבוא. זה יהיה תיאטרון גדול" (עמ' 94).

ב-1 ביוני 2018 קים יונג צ'ול (Kim Yong Chol), סגנו של היושב ראש (המנהיג) קים ג'ונג און, נפגש עם טראמפ בחדר הסגלגל בבית הלבן ומסר לו איגרת ממנהיגו. טראמפ לא נענה להמלצותיהם של פאנס ובולטון לפגוש את האישיות הצפון קוריאנית בחדר אחר בבית הלבן. כמו כן החליט טראמפ כי פאנס ובולטון לא יהיו נוכחים בפגישה הזו בינו לבין קים יונג צ'ול: יהיו בה מלבד הנשיא וקים, פומפאו והמתורגמנים משני הצדדים. האיגרת שמסר קים ממנהיגו כללה דברי שבח לטראמפ, וטראמפ אהב זאת. הייתה זו תחילתו של מעין רומן, ידידות עמוקה בין שני גברים (bromance), בין טראמפ לקים השליט.  טראמפ אמר לקים יונג צ'ול כי הוא מוכן להפחית את התמרונים בין ארה"ב לדרום קוריאה ובכך ויתר בנושא חשוב ביותר. כאשר בשיחה עם טראמפ, בולטון טען כי האיגרת הייתה חסרת תוכן ממשי, טראמפ השיב כי מדובר בתהליך שייקח יותר זמן ממה שהוא חשב תחילה.

בעקבות אי שיתופו בפגישה עם קים יונג צ'ול בבית הלבן והאפשרות שהוא לא ישותף גם בפגישה בסינגפור, בולטון חשב להתפטר.  אבל לאחר בירור מצד קלי אצל טראמפ, קלי מסר לו כי לדברי טראמפ הוא לא צריך לייחס חשיבות לאי שיתופו בפגישה הזו וכי הוא ישתתף בכל הפגישות בסינגפור. ב-5 ביוני בארוחה עם הנשיא בהשתתפותם של פומפאו והמחבר, טראמפ הוקסם מהסיכוי שבמהלך הפסגה הוא יוכל להכריז על סיום מלחמת קוריאה. בולטון לא התנגד לעשות את הוויתור הזה בשלב מסוים, אבל בשום אופן לא רצה לעשותו ללא תמורה, כיוון שיפגע בהטלת הסנקציות בטענה כי צפון קוריאה כבר אינה מהווה סכנה – בעוד טראמפ היה מוכן לכך. טראמפ ראה במהלך הזה מחווה, שתזכה לרייטינג תקשורתי גבוה.

לאחר פסגה בארבע עיניים בין טראמפ לקים ג'ונג און, התקיימה פגישה מורחבת בין הצדדים בה לצדו של טראמפ השתתפו פומפאו, קלי ובולטון. טראמפ אמר כי פגישתו ביחידות עם קים הייתה מאוד חיובית וכי הוא מצפה שהוא ימשיך לקיים קשר טלפוני ישיר עם קים. קים, מצדו, הדגיש את ההבדל בין טראמפ לשלושת קודמיו בתפקיד, באומרו כי הם לא היו מגלים מנהיגות לקיים פסגה. קים שאל את טראמפ כיצד הוא מעריך אותו, וטראמפ השיב כי הוא רואה בו אדם נבון באמת, מאוד טוב ובעל אישיות גדולה. קים טען בנחרצות כי הוא מחויב לפירוק גרעיני של חצי האי הקוריאני וכי תוכנית הגרעין שלו תפורק באופן בלתי הפיך. עם זאת הוסיף, כי ישנם מכשולים פוליטיים פנימיים בארצו בדמותם של חסידי הקו הקשוח, כפי שקיימים גם באמריקה. לדעת בולטון היה זה תירוץ. קים העלה את נושא התמרונים המשותפים בין ארה"ב לקוריאה הדרומית, המרגיזים את עמו. תשובתו של טראמפ הייתה בדיוק זו ממנה בולטון חשש. טראמפ חזר על הפזמון כי התמרונים האלה הם פרובוקטיביים ומהווים בזבוז זמן וכסף. טראמפ הוסיף כי הוא יתגבר על התנגדות הגנרלים וכי לא יתקיימו תמרונים כל עוד שני הצדדים ימשיכו לנהל משא ומתן בתום לב. עמדתו זו של טראמפ נגדה את עמדתם של שלושת מלוויו בפגישה ואת עמדת שר ההגנה מאטיס.

 בהמשך התקיימה סעודת עבודה בה טראמפ  פנה לבולטון ואמר: "ג'ון היה פעם נץ, אבל עכשיו הוא יונה", וביקש תגובה לדבריו. בולטון השיב: "הנשיא נבחר במידה רבה כיוון שהוא היה שונה ממדינאים אחרים...אני מצפה לבקר בפיונגיאנג, זה בוודאי יהיה מעניין". קים השיב שבולטון יתקבל בחמימות ושאל אותו: "אתה חושב שתוכל לבטוח בי?"   זו הייתה שאלה ערמומית עליה בולטון, לדבריו, לא יכול היה לומר את האמת או לשקר, ועל כן השיב: טראמפ ניחן בחוש עדין להערכת אנשים; "אם הוא יכול לבטוח בך, אנו נתקדם" (עמ' 112). בטיסה חזרה לוושינגטון טראמפ אמר לבולטון כי הוא, בולטון, שיקם את מעמדו בעיני צפון קוריאה. טראמפ סבר כי קים מעוניין בעסקה וכי שיחותיו היו מוצלחות מאוד. בהודעה שפרסם ברשת טוויטר הכריז כי "לא קיים יותר איום גרעיני מצפון קוריאה".

שר ההגנה מאטיס סיפר כי עמיתיו מיפן ודרום קוריאה מודאגים מאוד מאפשרות ביטול התמרונים המשותפים עם דרום קוריאה. ב-18 ביוני התקיימה פגישה משותפת בין מאטיס, פומפאו ובולטון. מאטיס טען כי המוכנות הצבאית תתחיל לרדת כאשר תמרון כלשהו יבוטל, והירידה תגבר ככל שיחלוף יותר הזמן. שלושתם הסכימו שהפנטגון יפרסם הודעה לפיה שני התמרונים השנתיים הגדולים "יושעו", במקום המילה "יבוטלו".

פומפאו עמד לצאת לצפון קוריאה ב-6 ביולי 2018. בולטון הדגיש בפניו שאסור כי שיחות רציניות עם צפון קוריאה יתחילו לפני שזו תתחייב לספק הצהרה בסיסית מלאה על תוכניות הגרעין והטילים הבליסטיים שלה. חשיבותה של ההצהרה  הייתה ביכולתה להשוות בין אמצעי הלחימה המוצהרים מצד צפון קוריאה לבין אותם האמצעים ברשותה שהיו כבר ידועים לצד האמריקאי, ובכך לשמש אבן בוחן לכוונת היריב לנהל את המשא ומתן בתום לב, כלומר לבחון את מחויבותה של פיונגיאנג לפירוק נשק גרעיני.

לאחר ביקורו של  פומפאו בקוריאה כמתוכנן, במהלכו נפגש עם קים יונג צ'ול – ולא עם המנהיג קים ג'ונג און – הוא  מסר כי השיחות היו מתוסכלות מאוד וכמעט לא הביאו להתקדמות. עוד אמר כי צפון קוריאה רוצה ב"ערבויות ביטחון" לפני ההתפרקות מגרעין, וכי בעצם לא תהיה הצהרה בסיסית. לדעת בולטון, עמדה כזו לא יכלה להוות נקודת התחלה למשא ומתן. טראמפ הסכים ואמר: "בניית האמון הזו היא "קשקוש מגוחך" ("horseshit"). עוד אמר: "זה בזבוז זמן. הם אומרים ביסודו של דבר כי הם אינם רוצים להתפרק מגרעין" (עמ' 118). ואולם במקביל,  טען טראמפ כי הוא אינו מבין מדוע נלחמה ארה"ב במלחמת קוריאה (1953-1950) ומדוע יש לה עדיין כל כך הרבה חיילים בחצי האי הקוריאני, שלא לדבר על התמרונים. בעיה מתמשכת הייתה רצונו של טראמפ להסיג "נכסים צבאיים" מחצי האי הקוריאני, כחלק מצמצום הכוחות האמריקאיים ברחבי העולם. בהקשר לצמצום הנוכחות הצבאית, טראמפ סיכם: "אנו עומדים להפסיק להיות טמבלים" (עמ' 118). 

בתחילת אוגוסט 2018 שליט צפון קוריאה שלח לטראמפ מכתב בו החמיא לו, מתח ביקורת על היעדר התקדמות מאז הפסגה בסינגפור והציע כי שניהם ייפגשו שוב. בולטון ופומפאו הסכימו כי יש למנוע פגישה כזו בכל מחיר, מחשש כי לפני הבחירות לקונגרס בנובמבר, טראמפ עלול להסכים לוויתורים, כדי להפגין מראית עין של הישגים. שניהם גם הסכימו כי בתשובה למכתב מוטב לומר שפומפאו מוכן לחזור לפיונגיאנג. ואולם, כאשר בולטון הראה את המכתב של קים לטראמפ והסביר את המלצתו שלו ושל פומפאו (בהמשך נודע למחבר כי גם  קלי היה באותה דעה), טראמפ "אמר מייד: אני חייב לפגוש את קים ג'ונג און. אנו חייבים להזמין אותו לבית הלבן" (עמ' 120). אחר הצהריים רשם  טראמפ ברשת טוויטר את ההודעה הבאה לקים: "אני מודה לך על מכתבך הנאה – אני צופה בהנאה לראותך בקרוב!" (עמ' 120). למחרת, בולטון (ופומפאו?) ניסח מכתב תשובה עבור טראמפ, בו הוא יציע את נסיעתו של פומפאו לפיונגיאנג. טראמפ סבר כי מכתב כזה בלתי הוגן כלפי קים ועלול לחבל בקשרים ביניהם, אבל הוא הסכים לחתום עליו, בהוסיפו בתחתיתו בכתב ידו: "אני צופה בהנאה לראותך בקרוב" (עמ' 120). מפאת התבטאויות שליליות של צפון קוריאה בסמוך לפני ביקורו של פומפאו בה, החליט טראמפ לבטל את הביקור. טראמפ האמין כי סין פועלת להכשיל הסכם בין ארצו לצפון קוריאה, כל עוד סוגיית הסחר בינה לארה"ב לא יושבה.

ב-10 בספטמבר 2018 קיבל טראמפ מכתב נוסף מקים. טראמפ התלהב מהמכתב המחמיא לו אישית והעיר: "שִמעו מה הוא אומר אודותיי" (עמ' 125). שלא בנוכחות טראמפ, קלי ובולטון הסכימו שהשליט קים יודע כיצד להשפיע על טראמפ מבחינה פסיכולוגית. היה זה אחד מאותם המכתבים של קים אשר טראמפ תיאר אותם כ"מכתבי אהבה". בעקבות המכתב, טראמפ רצה לפגוש את קים ולא רצה לשמוע טענות כנגד אותן העלה בולטון. הנשיא סיכם שהוא מעוניין לפגוש את קים בשבוע הראשון לאחר הבחירות לקונגרס, ועל פומפאו להתקשר היום ולתאם פגישה כזו. פומפאו קיים פגישה עם קים באמצע אוקטובר, במהלכה קים התלונן על סנקציות ולא הציע רעיונות חדשים.

ב-18 בינואר  2019 קים יונג צ'ול (Kim Yong Chol), סגנו של השליט, נפגש עם טראמפ בבית הלבן במשך 90 דקות והעביר לו מכתב ממנהיג ארצו קים ג'ונג און. בפגישה טראמפ לא מוכן היה לעשות ויתורים ממשיים ואמר כי הוא לא יכול להסיר את הסנקציות מצפון קוריאה עד שזו לא תתפרק מנשקה הגרעיני. לקראת פגישת הפסגה בין טראמפ לקים  בהאנוי שנקבעה ל-27 ו-28 בפברואר 2019, קיים בולטון שיחות הכנה עם הנשיא ב-12, ב-15 וב-21 בפברואר. בולטון הדגיש באזני הנשיא כי צפון קוריאה רימתה בכל ההסכמים וההבנות עם ארה"ב החל בתקופת הנשיא קרטר וכלה ובפסגת סינגפור. טראמפ הגיע למסקנה נכונה כי בידיו מנופי השפעה וכי הוא אינו צריך להיחפז ויכול לעזוב את הפסגה ללא הסכם – אבל בולטון עדיין חשש כי טראמפ עלול לעשות ויתורים קטסטרופליים לקים.

בהאנוי, לפני הפגישה עם קים, טראמפ העריך כי הסיכוי לעסקה גדולה קלוש. להערכתו מנהיג צפון קוריאה לא יהיה מוכן לקבל החלטה אסטרטגית לוותר על הנשק הגרעיני, ועסקה קטנה הוא, טראמפ,  ידחה, כיוון שפירושה החלשת הסנקציות. הנשיא חזר על האפשרות כי הוא יעזוב את הפסגה ללא תוצאות. השיחות העיקריות בין טראמפ לקים התקיימו ב-28 בפברואר 2019. קים, בדומה לשיחתו עם טראמפ ב-27 בפברואר, התרכז בהצעתו לסגור את המִתקן הגרעיני יונגביון (Yongbyon) בתמורה להקלה בסנקציות. קים אמר כי הוא "מאוד מתוסכל" ואף "נעשה נרגז" על כך שטראמפ אינו מוכן להסכים להצעתו. עמדתו של טראמפ תאמה לזו של בולטון. לדעתו, לא היה טעם להקל במצבה הכלכלי של צפון קוריאה בתמורה לסגירת יונגביון, כיוון שלצפון קוריאה היו מִתקנים רבים אחרים באמצעותם תוכל להמשיך בתוכנית הגרעין שלה.

טראמפ העביר לקים שני מסמכים שחיבר בולטון: המסמך שכלל הגדרה של התפרקות מנשק גרעיני ומסמך שהגדיר "עתיד בהיר" [בעקבות התפרקות מגרעין?]. לאחר מכן, טראמפ בסטייה מעמדתו הקודמת הציע למעשה לקים הסדר חלקי בשאלת הגרעין. הוא שאל את עמיתו מה הוא יוכל להוסיף להצעתו בדבר סגירת יונגביון, בתמורה להסרה חלקית של הסנקציות על ארצו שהוטלו על ידי מועצת הביטחון. מנקודת ראותו של בולטון, היה זה הרגע הגרוע ביותר בפגישה, אבל קים לא נענה להצעתו של טראמפ. טראמפ, למורת רוחו של בולטון, ביקש מקים להתחייב להשמיד את כל הטילים ארוכי הטווח, כלומר בעלי טווח פגיעה בארה"ב – תוך השארת על כנם את הטילים לטווח קצר ובינוני, בעלי כושר פגיעה בדרום קוריאה וביפן.

טראמפ הבין כי השיחות נקלעו למבוי סתום. בסיום קים היה מעוניין בפרסום הודעה משותפת, ובה התייחסות כלשהי ליונגביון, ליצירת רושם כי הוא וטראמפ התקדמו מעבר לכל קודמיהם. לעומת זאת, בולטון טען בזכות פרסום הודעות נפרדות. טראמפ אמר כי הוא מעוניין שֶקִים יהיה מרוצה, ולכן הטיל על פומפאו, יחד עם בכיר במשלחתו של קים (Kim Yong Chol), לנסח טיוטה. לדברי בולטון, לאחר המפגש עם קים הביע טראמפ תובנה נכונה: נכונותו לסיים את הפסגה ללא תוצאות, תשדר מסר למקומות אחרים בעולם, במיוחד לסין בהקשר למשא ומתן על הסכם סחר עימה. בולטון לא הופתע כאשר השיחות על ניסוח הודעה משותפת קרסו. ב-15 במארס  2019 סגנית שר החוץ של צפון קוריאה האשימו את פומפאו ובולטון ביצירת "אווירה של עוינות וחוסר אמון" בפסגה האנוי באמצעות העלאת "דרישות בלתי מתפשרות". בולטון הרגיש צורך להודות לה על כך. מאידך גיסא, ציינה הסגנית כי הקשרים בין קים לטראמפ עדיין טובים וקיימת כימיה נפלאה ביניהם. 

נשיא דרום קוריאה, מון ג'יאה-אין (Moon Jae-in),  אשר היה מודאג מכישלון הפסגה בהאנוי, הגיע לוושינגטון ב-11 באפריל 2019. מון היה מעוניין בפסגה נוספת בין טראמפ לקים ג'ונג און, כמו בפנמונג'ום  (Panmunjom)[המקום נמצא באזור המפורז בין שתי מדינות קוריאה], ואולם טראמפ טען כי אינו מעוניין בפסגה נוספת ללא תוצאות. טראמפ טען כי עלות החזקת בסיסי ארצו בדרום קוריאה היא 5 מיליארד דולר בשנה – ולא כמיליארד דולר בשנה, סכום אות שילמה סיאול לפי הסכם שפג בסוף דצמבר 2018.   עמיתו הקוריאני טען כי זה סכום גבוה מדי. ב-26 באפריל ראש ממשלת יפן, שינזו אַבֶּה, הגיע לוושינגטון. אבה החמיא לטראמפ בתיאורו כאישיות היחידה שיכלה להרשות לעצמה לעזוב את פסגת האנוי ללא תוצאות.

בתחילת מאי 2019 צפון קוריאה המשיכה לערוך ניסויים בירי טילים – לא בין יבשתיים בהם הבטיח  קים לטראמפ לא לערוך ניסויים, אלא בטילים לטווח קצר ובינוני. הטילים האלה היוו איום כלפי דרום קוריאה ויפן וגם היוו הפרה של החלטות מועצת הביטחון (1695 ו-1718). בניגוד לעמדת בולטון, טראמפ שאף להמעיט מחומרת המהלכים האלה. במסיבת עיתונאים משותפת עם אבה הבטיח טראמפ כי הם יפעלו ביחד להשבת האזרחים היפנים, שנחטפו על ידי צפון קוריאה, לביתם. באותה מסיבת עיתונאים חזר טראמפ ואמר כי הוא אינו מודאג משיגורי הטילים של צפון קוריאה, בעוד אבה שעמד לצידו אמר כי שיגורי הטילים מהווים הפרה של החלטות מועצת הביטחון. היה בכך ביטוי פומבי לחילוקי דעות בין שני הצדדים בשאלת צפון קוריאה, במקום להפגין סולידריות ואחדות.

ב-28 ביוני  2019 נפגש שוב טראמפ עם אבה, במסגרת פסגת אוסקה G20. בפגישה טראמפ ואבה הסכימו על הצורך להמשיך בסנקציות כלפי צפון קוריאה. עם זאת, טראמפ ציין כי הוא מקבל מכתבים יפים וכרטיסי ברכת יום הולדת מִקִים. כמו כן צחק בציינו כי קים אוהב אותו, אך שונא את בולטון ואת פומפאו. לדעתו של בולטון, לטראמפ, מבין יחסיו עם מנהיגי העולם, היו היחסים האישיים הטובים ביותר עם אבה. (לאחר שבוריס ג'ונסון נעשה ראש ממשלה, יחסיו של טראמפ אתו השתוו לאלה עם אבה.) טראמפ אהב להזכיר כי אביו של אבה היה טייס קמיקזה במלחמת העולם השנייה. עבור טראמפ הייתה זו הוכחה כיצד היפנים קשוחים בכלל וכמה אבה קשוח במיוחד.

במהלך הפסגה באוסקה, טראמפ רשם הודעה ברשת טוויטר כי הוא ימריא מיפן לצפון קוריאה ויהיה מוכן לפגוש את היושב ראש באזור המפורז, רק כדי ללחוץ את ידו ולומר שלום. ההודעה הזו פורסמה ללא ידיעת בולטון ויועציו הבכירים של הנשיא והדהימה אותם. בהמשך טראמפ גם נענה להצעתו של קים לשלוח לו הזמנה רשמית למפגש. הסכמתו של טראמפ לפגישה עם קים הראתה כי הוא אינו מבחין בין האינטרסים האישיים שלו לבין האינטרסים של ארצו. בהמשך הפסגה באוסקה, נפגש טראמפ עם נשיא דרום קוריאה מון. טראמפ מסר לעמיתו הקוריאני מידע שיקרי ודמיוני, על הפגישה המתוכננת באזור המפורז. בין היתר טען כי הוא רצה שהנשיא מון ישתתף בפסגה עם קים – דבר שלא היה נכון. עוד טען כי זה קים שרוצה מאוד להיפגש עימו – בעוד ההיפך היה נכון. בשיחה עם מון טראמפ שוב טען כי הוצאותיה של ארה"ב על אחזקת הבסיסים בדרום קוריאה מגיעות ל-5 מיליארד דולר שנתית. עוד טען כי ארה"ב מפסידה 20 מיליארד דולר מדי שנה בסחר שלה עם דרום קוריאה. הוא ביקש מהנשיא מון למנות מישהו, אשר יחד עם פומפאו או בולטון, יוכל  ליישב את סוגיית החזרת הוצאותיה של ארה"ב על הגנת ארצו. בדרכו למונגוליה (כדי להכין פגישה לטראמפ עם מנהיג ארץ זו) צפה בולטון בפגישתו של טראמפ עם קים באזור המפורז וכניסתו [הסמלית] לצפון קוריאה. רצונו של טראמפ בפסגה עם קים  לצורך פרסום אישי הותיר בבולטון הרגשה רעה. הרגשתו לא השתפרה כאשר פורסם שטראמפ הזמין את קים לבית הלבן.

בימיו האחרונים בבית הלבן בולטון חשש מוויתורים לצפון קוריאה. כמו כן היה מודאג מהפוטנציאל המזיק של סוגיית עלוּת הבסיסים האמריקאיים בדרום קוריאה וביפן, על הקשרים של ארה"ב עם שתי המדינות האלה.  נוסף לכך היה מוטרד מהבקיעים הגוברים בקשרים בין טוקיו לסיאול. באמצע יולי  2019 המחבר טס ליפן ולדרום קוריאה כדי לדון בעלות הבסיסים. ביפן נפגש בולטון עם היועץ לביטחון לאומי של ארצו שוטרו יאצ'י (Shotaro Yachi)  כדי להסביר לו מדוע טראמפ מעוניין בתשלום של 8 מיליארד דולר בשנה במקום בערך 2.5 מיליארד, סכום שיפן שילמה באותה התקופה. המחבר סבר כי טראמפ בעצמו עדיין לא ידע מה הסכום בו יסתפק. רוב הפגישה עם יאצ'י עסקה בהתנגדותה של יפן לתשלום פיצויים נוספים  (על אלה שכבר שולמו בהתאם לחוזה משנת 1965)  שתבעה ממנה דרום קוריאה, בגין תקופת כיבושה במלחמת העולם השנייה. טראמפ כבר הודיע לנשיא מון כי הוא אינו מעוניין להתערב בסכסוך, ולכן לבולטון לא נותר הרבה מה לעשות בנידון. בשובו לוושינגטון עדכן בולטון את הנשיא על פגישותיו עם עמיתיו ביפן ובקוריאה. בתגובה, טרמפ אמר – כפי שנהג להתבטא בתכיפות עולה – כי הדרך להשיג את הסכומים 8 מיליארד ו-5 מיליארד היא לאיים על המדינות האלה בהסגת הכוחות האמריקאיים. "זה מציב אותך בעמדת מיקוח חזקה מאוד", סיכם (עמ' 359). למחרת, לאחר ששמע הנשיא על שיגורי טילים נוספים של צפון קוריאה, הוסיף: "זהו זמן טוב לבקש יותר כסף" [עבור הבסיסים].

סין: היעדר קוהרנטיות במלחמת הסחר וזלזול בהונג קונג ובטאיוון

טראמפ שיקף את הדאגה הגוברת בארה"ב מסין והכיר בעובדה שעוצמתה המדינית-צבאית נשענת על כלכלה חזקה. טראמפ נהג לומר לעיתים קרובות כי עצירת ההתרחבות הבלתי הוגנת של הכלכלה הסינית על חשבונה של ארה"ב היא הדרך הטובה ביותר להביס את סין במישור הצבאי – אבל לא פעל בקוהרנטיות בנדון. יועציו נחלקו בדעותיהם במדיניות כלפי סין: היו בהם "מחבקי הפנדה" כמו סטיבן מנוצ'ין, מזכיר [שר] האוצר; והיו ניצים כמו וילבור רוס (Wilbur Ross), שר הסחר; ורוברט לייטהייזר (Lighthizer), נציב הסחר. טראמפ התייחס לגירעון מסחרי כמו לקריאת מאזן חברה מסחרית. גירעון מסחרי פורש על ידיו כהפסד ועודף מסחרי כניצחון. מכאן סבר כי הטלת מכסים תקטין את הייבוא ותגדיל את הכנסות הממשלה. המחבר, בתור מי שדגל בסחר חופשי, התייחס בביטול לטענות האלה. גירעון מסחרי היה רק אינדיקציה  לבעיות אחרות, כמו סבסוד ייצור מצד סין ועלות ייצור נמוכה בארצות מתפתחות, אשר גרמו לאובדן משרות ייצור בארה"ב. נושאים אלה חייבו טיפול, ולא גירעון מסחרי כבעיה בפני עצמה.

באפריל 2018 בתחילת עבודתו של בולטון כיועץ לביטחון לאומי, רוס ביקש לשוחח אתו על חברת התקשורת הסינית ZTE. החברה הזו הפרה בצורה בוטה את הסנקציות נגד איראן ונגד צפון קוריאה, ומערכת המשפט תבעה אותה בהצלחה. בולטון ראה בסוגיה הזו לא כשאלת סחר אלא אכיפת החוק, ותוכניתו של רוס לסלק את החברה זו מהשוק האמריקאי הייתה מקובלת עליו. אבל טראמפ, בשיחת טלפון עם המנהיג הסיני שִי ג'ינפינג במאי 2018 – כאשר זה העלה את נושא ZTE – אמר כי ארצו נקטה בצעדים קשים עבור החברה הזו וכי הוא ביקש מרוס לעשות משהו עבור סין. שִי השיב, כי אם כדבר הזה ייעשה, הוא יהיה חייב טובה לטראמפ. בולטון נדהם מהוויתור החד צדדי הזה של טראמפ, מה עוד שחברת ZTE הייתה כמעט מחוסלת מפאת העונשים שהוטלו עליה. התנהלותו של טראמפ בנידון ביטאה היעדר מדיניות מגובשת. זאת ועוד. ביום אחד הוא יכול היה לקבל החלטה מסוימת ולמחרת החלטה הפוכה. בלחצו של טראמפ, ביוני 2018 הגיע רוס לבסוף להסכם להסדרת פעילותה של ZTE. הצלת החברה הזו נעשתה ללא תמורה.

טראמפ סבר כי סין מנסה להשפיע על תוצאות הבחירות לקונגרס, שעמדו להיערך בנובמבר 2018, לרעת הרפובליקאים, וכמו כן – מה שהיה חשוב יותר לגביו – להביא למפלתו בבחירות לנשיאות ב-2020. היה היגיון רב בהערכתו הזו, לאור העלייה המשמעותית בתקציב הביטחון בתקופת נשיאותו ובמלחמת הסחר שלו נגד סין. בינתיים, הבחירות לקונגרס חלפו, וב-1 בדצמבר 2018, במסגרת פסגת מדינות G20 בבואנוס איירס, התקיימה פגישה בין שִי ג'ינפינג לטראמפ. לפני הפגישה הציע בולטון שארה"ב תחסום ייבוא כל הסחורות והשירותים מסין המבוססים בשלמותם או בחלקם על נכס אינטלקטואלי גנוב. טראפ אמר שהוא אוהב את הרעיון – בעוד מנוצ'ין כמובן התנגד. שִי החל את הפגישה בדברי שבח והלל לטראמפ, ואף אמר כי הוא מעוניין לעבוד אתו שש שנים נוספות. הוא דחה את הטענה כי סין שואפת להשיג שליטה עולמית או לתפוס את מקומה של ארה"ב בעולם. עוד אמר כי ארצו מכבדת את האינטרסים של ארה"ב באסיה. בנושא הסחר, הציע כי טראמפ יבטל את המכסים הקיימים ושני הצדדים לא יעסקו במניפולציות במטבע. שִי בהתמדה קרא מניירות שהוכנו עבורו בקפידה.

בניגוד לעמיתו הסיני,  טראמפ דיבר באופן מאולתר ואף אחד לא יכול היה לחזות במשלחת האמריקאית את השינויים התכופים בעמדותיו. טראמפ השיב כי הוא ישאיר את המכסים ב-10% ולא יממש את איומו להעלותם ל-25%. בתמורה ביקש טראמפ מסין להגדיל קניות של תוצרת חקלאית אמריקאית, כדי לעזור לו לזכות בקולות ממדינות חקלאיות. נושא הנכסים האינטלקטואליים נדחה למועד לא ידוע. ליישוב סוגיות הסחר הציע טראמפ משא ומתן במשך 90 ימים. אחר כך טאמפ שאל את רוברט לייטהייזר (Lighthizer), נציב הסחר בממשל, האם הוא שכח משהו, ולייטהייזר עשה כמיטב יכולתו להעלות את השיחה על מסלול המציאות: להתמקד בסוגיות מִבניות ולקרוע לגזרים את ההצעה הסינית, שנועדה להפוך את ארה"ב ליצואנית של מוצרים חקלאיים. טראמפ סיים באומרו כי לייטהייזר יעמוד בראש המשא ומתן המתוכנן. החלטה זו וצמצום תפקידו של מנוצ'ין היו לשביעות רצונו של בולטון. קביעת 90 יום למשא ומתן הייתה אשליה, כי לא התקבל על הדעת שסין תיוותר בנושאים מבניים, כלומר על התנהלותה מזה עשרות שנים תוך שלושה חודשים. 

ב-1 בדצמבר 2018, באותו היום בו שִי וטראמפ קיימו שיחה ארוכה בבואנוס איירס, שלטונות קנדה עצרו בוונקובר את Meng Wanzhou, המנהל הפיננסי של תאגיד התקשורת הסיני וואווי (Huawei). המעצר בוצע על בסיס האישומים בתרמית פיננסית מצד ארה"ב נגד וואווי, הכוללים בין היתר הסתרת הפרות רחבות היקף של הסנקציות האמריקאיות נגד איראן. בסעודת חג המולד בבית הלבן ב-7 בדצמבר טראמפ הביע חוסר שביעות מהמהלך נגד וואווי וטען כי זו חברת התקשורת הגדולה ביותר של סין. טענת הנגד של בולטון כי לא מדובר בחברה אלא בזרוע של המודיעין הסיני ציננה מעט את דבריו. טראמפ סבר כי אפשר להשתמש בתאגיד וואווי כקלף מיקוח במשא ומתן על הסכם הסחר עם סין – תוך התעלמות מההיבט הקרימינלי בפרשה ומהאיום הביטחוני שנשקף לארה"ב ממערכות התקשורת של הדור החמישי (5G) של חברה זו. בולטון דוחה את הטענה של פקידים בממשל בתחום הכלכלי אשר לא ראו בתאגיד וואווי איום, אלא מתחרה כלכלי מול חברות אמריקאיות, אשר בולטון ושותפיו מנסים להצר צעדיו במסווה של שיקולי ביטחון.  במאי 2019 רוס הציע לרשום את חברת וואווי ב"רשימת הישויות" (Entity List)  של מחלקת המסחר, כדי למנוע מחברות אמריקאיות למכור לחברה הסינית מוצרים ללא רישיונות ספציפיים. המחבר תמך מאוד בצעד הזה, וטראמפ הצטרף לתמיכה בהצעתו של רוס מול התנגדותו של מנוצ'ין.

הפגישה הבאה בין טראמפ לשי ג'ינפינג התקיימה בפסגת G20 באוסקה ב-29 ביוני 2019. בפגישה הזו טראמפ חזר בו מעמדתו הקודמת ונענה לבקשתו של עמיתו הסיני, באומרו כי ארה"ב תרשה לחברות אמריקאיות למכור לתאגיד וואווי מייד. למזלה של ארה"ב, הסינים לא מיהרו לחייב רשמית את טראמפ בוויתורו, והממשל חזר לעמדתו המקורית כלפי וואווי. במהלך הפגישה, טראמפ "בתדהמה  הִפנה את השיחה לבחירות הקרֵבות לנשיאות  בארה"ב, כשהוא רומז ליכולתה הכלכלית של סין להשפיע על הקמפיינים המתקיימים ומתחנן שֶשִי יבטיח את ניצחונו. הוא הדגיש את חשיבות הגדלת רכישות פולי סויה וחיטה על ידי סין, כדי להטות את קולות החקלאים לטובתו. אני הייתי מדפיס את מילותיו המדויקות של טראמפ, אבל בהליך הסיקור הממשלתי שלפני הפרסום התקבלה החלטה אחרת" (עמ' 301).  לאחר שֶשִי הסכים שצוותי המשא ומתן יחדשו את השיחות על תוצרת חקלאית כנושא בעל עדיפות, טראמפ שיבח אותו "כמנהיג הגדול ביותר של סין בשלוש מאות שנים", ולאחר דקות אחדות תיקן את עצמו וכינה את עמיתו "המנהיג הגדול ביותר בהיסטוריה של סין" (עמ' 301). יש לציין כי בפגישות בבואנוס איירס ובאוסקה שני המנהיגים כמעט ולא עסקו בצפון קוריאה וברוסיה. השיחות הדו צדדיות חודשו לאחר אוסקה, אבל ההתקדמות בהן הייתה מזערית.

ב-30 ביולי 2019 טראמפ בהודעה ברשת טוויטר התלונן כי סין אינה קונה תוצרת חקלאית אמריקאית  וכנראה מחכה לניצחונו של "ג'ו הישנוּני" [ג'ו ביידן, המועמד הדמוקרטי לנשיאות] כדי לחתום על הסכם סחר עימו. הבעיה עם סין, המשיך טראמפ, שאם אני אזכה בבחירות, סין תקבל עסקה קשוחה יותר מזו שמתנהל עליה משא ומתן כעת. הדוח הפסימי שמסר  לטראמפ הצוות לייטהייזר-מנוצ'ין לאחר שובם מסין ב-1 באוגוסט, שכנע את הנשיא כי סין מעוניינת בהפסדו בבחירות. טראמפ חזר לדבר על הצורך להטיל מכסים על העודף המסחרי של סין עם ארה"ב, ובהודעה ברשת טוויטר רשם כי במהלך חידוש השיחות ב-1 בספטמבר הוא יטיל מכסים בשיעור 10% על סחורות המגיעות מסין בערך של 300 מיליארד דולר.

ב-4 ביוני 2019 במלאות 30 שנה לאירועי טיאננמן בסין, טראמפ סירב לפרסם הודעה מטעם הבית הלבן בנידון. הוא טען, בטעות, כי האירוע היה לפני חמש עשרה שנים והוסיף: "למי אכפת מכך. אני מנסה לעשות עסקה" [הסכם סחר עם סין] (עמ' 310). ביוני 2019 בהונג קונג פרצו מחאות רחבות היקף נגד חוק שנועד לאפשר להונג קונג להסגיר תושביה לסין. טראמפ היה מודע לגודל האירוע, אך ב-12 ביוני  אמר: "איני רוצה להתערב...יש גם לנו בעיות בתחום זכויות האדם" (עמ' 309). דבריו של טראמפ אילצו את המחבר להפסיק את מסע המסרים שלו ברשת טוויטר  בדבר הפרת ההסכם של סין עם בריטניה שתמציתו "מדינה אחת, שתי שיטות". בשיחת טלפון עם שִי ב-18 ביוני טראמפ טען כי מה שמתרחש בהונג קונג הוא עניין סיני פנימי וכי הורה ליועציו לא להתייחס לנושא הזה בפומבי. שי הביע הוקרה לעמדתו של טראמפ. באוגוסט, לאחר שבולטון הביא לידיעת הנשיא את האפשרות כי סין עומדת לדכא ביד קשה את המחאות בהונג קונג, טראמפ רשם ברשת טוויטר:"אני מכיר את נשיא סין שי היטב. הוא מנהיג גדול אשר נהנה מכבוד רב בקרב עמו...יש לי אפס [מודגש במקור] ספקות שאם הנשיא שי רוצה במהירות ובצורה הומאנית לפתור את בעיית הונג קונג, הוא יכול לעשות זאת" (עמ' 311).

בדומה לחוסר רצונו של טראמפ להתערב לטובת זכויות האדם בהונג קונג – במידה רבה מחשש כי זה יפגע במשא ומתן להגיע להסכם סחר עם סין – הוא לא מצא לנכון למחות על מדיניותה של בייג'ין כלפי המיעוט האוּיְגוּרי [עם מוסלמי ממוצא תורכי] בחבל שינג'יאנג, וגם לא כלפי הקתולים בסין. טרמאפ גם לא ייחס חשיבות לקשריה של ארה"ב עם טאיוואן, מפאת גודלה הקטן בהשוואה לסין. בפגישת הפסגה של טראמפ עם שִי באוסקה ב-19 ביוני 2019,  הנשיא הסיני הדגיש כי שאלת טאיוון קשורה לריבונות ולשלמות הטריטוריאלית של סין  והזהיר כי מפאת מדיניות ארה"ב [לא נכונה בנידון] כל מערכת היחסים בין ארצו לאמריקה תיפגע. הוא הפציר בטראמפ לא להרשות לנשיא טאיוון לבקר בארה"ב ולא למכור נשק לטאיוון. טראמפ נהג לרטון על כל משלוח נשק לטאיוון. עם זאת, ב-13 באוגוסט 2019 בולטון, בעזרת חבר קונגרס לשעבר מדרום קרוליינה (מדינה בה נמצא מפעל ייצור גדול של חברת בואינג) וראש סגל הבית הלבן (ינואר 2019-מארס 2020), מיק מולבני  (Mick Mulvaney), הצליח לשכנע את טראמפ לאשר משלוח נשק לטאיוון, שכבר נקבע. לטראמפ הוסבר כי עצירת המשלוח תפגע פוליטית במפלגה הרפובליקאית בקרוליינה; וכי מדובר בעסקה בשווי של 8 מיליארד דולר בה טאיוון משלמת את הסכום המלא, ללא סובסידיות מצד ארה"ב.

ב-10 בספטמבר 2019 התפטר בולטון. בדצמבר 2019 הושג הסכם סחר עם סין "אשר במהותו היה פחות ממה שנראָה".

ונצואלה: הכרה בחוּאן גוּאַיְדו כנשיא

זמן קצר לאחר מינויו של בולטון ליועץ לביטחון לאומי, ב-4 באוגוסט 2018 נשיא ונצואלה, ניקולס מדורו  (Maduro), בעת נאום פומבי הותקף על ידי שני כטב"מים, אך ניצל. משטרו "הבלתי לגיטימי" של מדורו  היווה איום כלפי אמריקה מפאת קשריו עם קובה, רוסיה, סין ואיראן. בעקבות מתקפת הכטב"מים, טראמפ אמר לבולטון "חסֵל את זה", בהתכוונו למשטרו של מדורו. הנשיא הוסיף כי זו הפעם החמישית שהוא מבקש זאת. עוד אמר כי הוא מעוניין באופציות צבאיות בנדון. בולטון הסביר לנשיא מדוע שימוש בכוח צבאי אינו התשובה המתאימה, במיוחד לנוכח ההתנגדות הבלתי נמנעת מצד הקונגרס, וכי ניתן להגשים אותה מטרה באמצעות שיתוף פעולה עם מתנגדיו של מדורו. אבל בסתירה לרצונו להפיל את המשטר בוונצואלה, טראמפ נהג לומר מדי פעם כי הוא רוצה להיפגש עם מדורו – רעיון שלא היה מקובל על בולטון ומזכיר המדינה פומפאו. ב-1 בנובמבר 2018 בנאום במיאמי גינה בולטון את "הטרויקה של העריצות": ונצואלה, קובה וניקרגואה. הוא הוסיף כי ארה"ב תטיל סנקציות על מגזר הזהב של ונצואלה, אשר מכירתו מאפשרת לכלכלת המדינה לתפקד.

ב-11 בינואר 2019, נשיא האספה הלאומית של ונצואלה חואן גואידו (Juan Guaido) הכריז כי מדורו זייף את תוצאות הבחירות ב-2018 ולכן בחירתו מחדש בלתי לגיטימית ואינה תקפה. גואידה הוסיף, כי בהתאם לחוקת ארצו, במצב של היעדר נשיא, הוא הופך להיות לנשיא הזמני ב-23 בינואר. לארה"ב לא היה חלק בהתפתחות הזו. בולטון, ללא היסוס, ביקש לפרסם הודעת תמיכה במהלך הזה. ואולם טראמפ אמר לבולטון כי עליו לפרסם הודעת תמיכה בשמו, ולא בשם הנשיא.  כדי להפיל את משטרו של מדורו בולטון ניסה לקדם תוכנית להטלת סנקציות על הנפט של ונצואלה. אבל לצעד כזה התנגד מזכיר האוצר סטיבן מנוצ'ין (Mnuchin). מנוצ'ין טען כי בתגובה, מדורו עלול להלאים את "המעט שנותר מההשקעות האמריקאיות בסקטור הנפט של ונצואלה", ונוסף לכך המצב יביא לעלייה במחירי הנפט בשוק העולמי. כאמור, מנוצ'ין התנגד גם לסנקציות קשות נגד סין.

ב-21 בינואר  2019 בשיחה שקיים בולטון עם טראמפ, הנשיא הטיל ספק בהתמוטטות שלטונו של מדורו באומרו שהוא "חכם מדי וקשוח מדי". ההערכה הזו הפתיעה את בולטון, כיוון שנגדה את התבטאותו הפומבית של הנשיא בספטמבר 2018 לפיה את המשטר בוונצואלה ניתן להפיל "במהירות רבה" על ידי הצבא, אם הצבא יחליט על כך. לאחר מחשבה נוספת בסוגיה, הגיע בולטון למסקנה כי הכרה פוליטית בגואידה כנשיא תהיה חשובה יותר מסנקציות; וכי לאחר הכרה בגואידה כנשיא  תישמט הטענה נגד הטלת סנקציות על סקטור הנפט. בדיון ב-22 בינואר פומפאו ובכירים נוספים תמכו בהכרה בגאוידה. בהמשך המחבר דן בסוגיה עם טראמפ אשר כעת רצה ערבויות להבטיח שסין ורוסיה לא ימשיכו ליהנות מעסקיהן בתחום נפט שנעשו בתקופת הוגו צ'אווס ומדורו. אנשי קונגרס שהשתתפו בפגישת בולטון עם טראמפ הביעו את דעתם לפיה האספה הלאומית של ונצואלה סבורה כי רבים מעסקות שנחתמו בין המשטר לבין רוסיה וסין הושגו באמצעות שוחד ושחיתות, ולכן יאבדו את תוקפן לאחר הקמת ממשלה חדשה. הדעה הזו תרמה רבות להחלטתו של טראמפ להכיר בגואידה כנשיא. טראמפ עדיין היה מעוניין באופציה צבאית. בהקשר זה יצר בולטון קשר עם מזכיר ההגנה  שנהאן וראש המטות המשולבים דנפורד, ושניהם היו שותפים לעמדת המחבר נגד אופציה הזו בשלב הנוכחי.

ב-23 בינואר 2019 גואידו הופיע בפני האספה הלאומית ונשבע את שבועת הנשיא, והבית הלבן פרסם מייד את הודעת התמיכה בשמו של טראמפ, עליה הוסכם עימו מבעוד מועד. השגרירות של ארה"ב בקראקס יחד עם השגירים של קבוצת לימה (Lima) [הקבוצה כללה 12 מדינות ביבשת אמריקה, בהן מדינות מפתח, כמו ארגנטינה, ברזיל, מקסיקו וקנדה] הגישו את כתבי האמנתם לממשלת גואידו החדשה. למחרת שר ההגנה ולדימיר פדרינו לופז Lopez) (Padrino וקבוצת גנרלים קיימו מסיבת עיתונאים בה הכריזו על נאמנותם למדורו. עם זאת הם לא הורו לצבא לדכא את המרד. באותו היום בערב הופיע סימן מעורר דאגה מטראמפ שאמר: "כל הצבא מאחוריו [של פדרינו]. אני תמיד אמרתי כי מדורו קשוח. הילד הזה [גואידו] – אף אחד מעולם לא שמע אודותיו". בולטון הסביר לטראמפ כי הצבא עדיין בקסרקטינים וקצינים בכירים מקיימים קשר עם האופוזיציה. למחרת טראמפ עדיין היה מודאג ממסיבת העיתונאים של פדרינו, אבל הסכים להצעתו של בולטון להטיל סנקציות על הנפט של ונצואלה. הסכמתו הייתה חשובה במקרה שמשרד האוצר ימשיך להתנגד לסנקציות. הממשל האמין כי הטלת הסנקציות על הנפט תהווה מכה קשה למשטרו של מדורו וכי זו רק שאלה של זמן לפני שהוא ייפול. מצב רוחו של טראמפ השתפר וב-30 בינואר בבוקר הוא התקשר לגואידו והבטיח לו כי יפיל את מדורו, בהוסיפו כי הוא בטוח שגואידו יזכור בעתיד מה התרחש. זו הייתה דרכו של טראמפ לרמוז על האינטרס של ארה"ב בנפט של ונצואלה. גואידו הודה לטראמפ על תמיכתו בדמוקרטיה ובמנהיגותו האיתנה. כמובן, גואידו לא ידע על ספקותיו  הקודמים של טראמפ. השיחה עם טראמפ הייתה מקור עידוד חשוב לגואידו.

החלטה כואבת ביותר קיבל פומפאו ב-11 במארס 2019 והיא לסגור את השגרירות האמריקאית בקראקס ולפנות את כל אנשיה. מהלכו נבע מדאגה לשלום אנשיה, וכדי למנוע  הישנות האירוע שפקד את הקונסוליה האמריקאית בבנגזי (לוב) בספטמבר 2012 בתקופת ממשלו של אובמה. טראמפ אף יותר מפומפאו גילה רגישות לשלומם של אנשי השגרירות ולמשמע רק סימנים לסיכון, הורה מייד לפנותם. המהלך הזה פגע במאמצי ארה"ב נגד מדורו. זאת ועוד. במקום לפנות את הממונה על השגרירות וחלק מצוותו לקולומביה השכנה, הם הוחזרו לארה"ב. בולטון הצליח להתגבר על התנגדותו של מנוצ'ין למחוק מהרשימה "השחורה" – בתור מעורבים בפעילות בלתי חוקית כמו סחר בסמים והפרת זכויות אדם – אישים מסוימים במשטר בוונצואלה, כדי לעודדם להצטרף לאופוזיציה. במהלך הזה המחבר הונחה בעיקרון ריאל פוליטיק. טראמפ היה מעוניין לעצור את משלוחי הנפט מוונצואלה לקובה, כדי לפגוע במדינה שתמכה במדורו. בניגוד לשימוש בכוח צבאי נגד ונצואלה, המחבר תמך באופציה הזו, אך הפנטגון לא עשה דבר בנידון. בהשפעת סגן הנשיא פאנס, טראמפ הורה למנוצ'ין להגביר את הסנקציות על הסקטור הפיננסי של ונצואלה. האיטיות בהטלת הסנקציות – במקום יישומן  בהרחבה, במהירות ובנחישות – עזרו מאוד למשטרו של מדורו.

כדי לעורר את הפטריוטיות של  שר ההגנה של ונצואלה, ולדימיר פדרינו לופז, נגד הרוסים והקובנים, בולטון באמצעות מסרים ברשת טוויטר קרא לו "לעשות את הדבר הנכון". האופוזיציה התכוונה לפתוח במרד נגד המשטר ב-30 באפריל  2019 ולקיים הפגנה המונית גדולה ב-1 במאי. אבל ב-30 במאי אחר הצוהריים התברר כי לאנשי משטר בכירים בדרג האזרחי והצבאי, אשר התחייבו לפעול באותו היום, לא היה את האומץ לממש את הבטחתם. המרד היה קרוב להצליח – ואולם בסופו של דבר נכשל.

לנוכח שפע הידיעות האופטימיות על הצלחתם כביכול של המורדים בבוקר ה-30 באפריל, החליט בולטון להעיר את טראמפ ב-06:07. זו הייתה הפעם הראשונה שהוא העיר את הנשיא בתפקידו כיועץ לביטחון לאומי. טראמפ היה מאוד ישנוני, אבל כאשר בולטון סיפר לו את מה שידע, הוא אמר רק "וואו". בולטון הדגיש באוזני הנשיא כי התוצאה רחוקה מלהיות ודאית וכי למעשה כל האפשרויות פתוחות: או מדורו ייאסר, או גואידה ייאסר, או משהו ביניים. למחרת ב-1 במאי התקיימה הפגנה המונית של תומכי גואידו – גדולה הרבה יותר מההפגנה הנגדית של המשטר. גואידו נראה בציבור כשהוא נואם – בניגוד למדורו שהיה מסוגר בבסיס ליד  קראקס.

התפתחות שלילית הייתה החלטתו של טראמפ לשוחח בטלפון עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין ב-23 במאי 2019. רק בסוף השיחה דובר בה על ונצואלה, כאשר פוטין – לפי מיטב מסורת התעמולה הסובייטית – טען באזני טראמפ כי תמיכתה של ארה"ב בגואידו דווקא חיזקה את תמיכת הציבור במדורו, טענה חסרת יסוד. לאוזנו הכרוּיה של טראמפ, פוטין תיאר את גואידו כמישהו שהכריז על עצמו כנשיא, אך ללא תמיכה ממשית, מישהו בסגנון הילרי קלינטון. טענת שקר נוספת של פוטין הייתה כי רוסיה לא המשיכה לספק נשק לוונצואלה בתקופת מדורו, אלא רק תחזקה את הנשק אותו שלחה לוונצואלה בתקופת קודמו הוגו צ'אבס. זמן קצר לאחר מכן שוחח טראמפ עם מנוצ'ין, אשר הסיק מהשיחה שטראמפ מעוניין להקל בסנקציות נגד ונצואלה. המצב בוונצואלה נותר ללא הכרעה. [לאמיתו של דבר, משטרו של מדורו המשיך לשלוט בפועל במדינה ונותר על כנו בעת כתיבת השורות האלה בשלהי 2024]

עמדה בעייתית כלפי נאט"ו וסוגיית הסחר עם אירופה

במסע הבחירות שלו לנשיאות ב-2016 טען טראמפ כי ברית נאט"ו מיושנת, אך למעשה חזר בו מאמירה זו באפריל 2017. פסגת נאט"ו, שהתקיימה במאי 2017 בבריסל, עוררה עניין כיוון שטרמאפ בנאומו בה לא התייחס לסעיף 5 באמנת הברית, לפיו כל התקפה צבאית נגד חברה אחת או יותר בברית תיחשב כהתקפה נגד כל חברות הברית. עם זאת, הסעיף הזה למעשה פחות מחייב ממה שנהוג לחשוב, כיוון שבמצב שתואר לעיל כל חברה בברית תנקוט רק "בפעולה כזו כפי שהיא תחשוב כנחוצה". אי אזכורו את הסעיף 5 "הפתיע אף את יועציו הבכירים [של טראמפ] כיוון שהוא אישית השמיט התייחסות כלשהי אליו מנאום הטיוטה" (עמ' 134).

ב-27 באפריל 2018 הגיעה קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל לביקור עבודה בוושינגטון. השיחה ביחידות בין טראמפ למרקל הייתה קצרה ונמשכה רק 15 דקות, לפני הפגישה הרחבה בין שני הצדדים. טרמאפ פתח את המפגש הרחב בתלונה על כך שגרמניה "מאכילה את החיה" (הכוונה לרוסיה) באמצעות צינור הגז Nord Stream 2 [בבנייתו הוחל ב-2018 והוא נועד לספק גז מרוסיה לגרמניה]. אחר כך תקף את האיחוד האירופי, אשר נוהג כלפי ארה"ב בצורה איומה [בנושאי סחר]. בהקשר זה [בשיחות עם יועציו] טראמפ נקט בניסוח, אשר בולטון שמע אותו פעמים לאין ספור: "האיחוד האירופי יותר גרוע מסין, מלבד שהוא קטן יותר". מרקל ביקשה מטראמפ לעכב את החלטתו להטיל תעריפים על יבוא פלדה ואלומיניום מהאיחוד האירופי, כדי לאפשר לקיים משא ומתן בנושא. טראמפ השיב כי הוא אינו רוצה לנהל משא ומתן עם האיחוד האירופי. בולטון חשב לעצמו כי חבל שהנשיא לא נקט בגישה הזו כלפי צפון קוריאה. [התעריפים על יבוא פלדה ואלומיניום מאירופה יוטלו ביוני 2018.] הנשיא הביע את מורת רוחו על כך שגרמניה לא הגדילה את הוצאות הביטחון שלה ל-2% מהתוצר המקומי הגולמי שלה. יש לציין כי כבר בפסגת נאט"ו במאי 2017 התלונן טראמפ על שיותר מדי חברות בנאט"ו אינן ממלאות את התחייבותן הקולקטיבית משנת 2014 להוציא 2% מהתוצר המקומי הגולמי לביטחון עד שנת 2024. גרמניה הוציאה רק 1.2% לצורכי ביטחון. טראמפ צדק לגבי חלוקת נטל תקציב הביטחון של נאט"ו (כבר אובמה העלה נושא זה, אך נראה שטראמפ לא שם לב לכך). הבעיה הייתה טמונה לא בהעלאתו הישירה של הנושא, אלא בעוינות המוסווית שלו כלפי נאט"ו שהרגיזה את שאר חברות הברית ואת יועציו.

ב-9-8 ביוני 2018 בולטון נלווה לטראמפ בעת השתתפותו בפסגת G7 בעיר שרלבואה (Charlevoix) שבקנדה. משתתפי הפסגה תקפו את טראמפ בגין מדיניות הסחר שלו, בעוד טראמפ השיב מלחמה שערה וקרא לביטול כל התעריפים, כל הסובסידיות וכל מכשולי הסחר. לדעת בולטון, בדיון הזה הייתה צביעות, כיוון שבכל המדינות היו מגזרים שנהנו מסובסידיות משיקולי פנים, במיוחד בתחום החקלאות. טראמפ לא חיבב את ראש ממשלת קנדה ג'סטין טרודו ואת נשיא צרפת עמנואל מקרון. שיחותיו עימם בנושא הסחר היו רחוק מידידותיות, אבל הוא נהג בהם בסובלנות. עם קנדה, טרמאפ שאף להגיע להסכם NAFTA חדש. עם מקרון טראמפ סיים את פגישתו בחלוקת שפע מחמאות לבולטון בציינו היותו "גאון" בהופעותיו ברשת הטלוויזיה פוקס ובעשייתו "עבודה נהדרת" בתור יועץ. המחבר נהנה לשמוע  זאת (עמ' 102). בעת שמטוסו של הנשיא ומלוויו היה בטיסה לסינגפור לפסגה עם קים ג'ונג און (שנקבעה ל-11 ביוני), טראמפ פרסם שתי הודעות ברשת טוויטר בהן הסיר את תמיכתו בהודעה שפורסמה בסיום פסגת ה-G7. היה זה צעד חסר תקדים שנעשה בזמן שבולטון ישן. טראמפ הסביר את צעדו בכך שהוא נהג כלפי טרודו ברוחב לב באירוע עיתונאי, בעוד טרודו לא גמל לו על כך. טראמפ הורה לאנשי צוותו לתקוף את טרודו בתקשורת.

לקראת פסגת נאט"ו  ביולי 2018 טען טראמפ באוזני בכירי הממשל כי  עד עתה ארה"ב "נשלטה על ידי אידיוטים, אך לא עוד". זאת כיוון  שהאירופים לא רק  שאינם מוקירים את הוצאותיה של ארה"ב עבור נאט"ו, אלא מרמים אותה בתחום הסחר. בולטון ובכירי הממשל האמריקאי בהם פומפאו, בפגישה עם טראמפ ב-2 ביולי, ניסו לשכנעו לא לגרום למשבר בנאט"ו ולהסתפק בפסגה בתביעה כי שאר חברות הברית יוציאו 2% מתמ"ג לביטחון. טראמפ הסכים, אבל בימים הבאים הוא שאל שוב את בולטון מדוע ארה"ב פשוט "לא תפרוש לגמרי מנאט"ו" (עמ' 137).

ב-10 ביולי 2018, לפני צאתו מוושינגטון לפסגת נאט"ו בבריסל,  טראמפ אמר כי נאט"ו ובריטניה נמצאים במצב מסוים של אנדרלמוסיה והמשיך: "בכנות, פוטין אולי יהיה הקל ביותר מבין כולם [כוונתו לשלוש פגישות פסגה בהן אמור היה טראמפ להשתתף ביולי: בבריסל, בלונדון עם תרזה מיי (May), ובהלסינקי עם פוטין]. מי היה מעלה על הדעת? מי היה מעלה על הדעת?" (עמ' 127). התייחסות כזו הצביעה על כך שלטראמפ לא הייתה חשיבה אסטרטגית. הוא ראה בכל אחת מהפגישות כמעין עסקת נדל"ן נפרדת.

לפני כינוס הפסגה נפגש טראמפ עם המזכיר הכללי של נאט"ו ינס סטולטנברג בנוכחות עיתונאים. הוא תקף את גרמניה על עסקת הגז הענקית שלה עם רוסיה והמשיך: "אנו אמורים להגן עליכם, בעוד אתם משלמים את כל הכסף הזה לרוסיה...גרמניה נשלטת בשלמות על ידי רוסיה. גרמניה משלמת קצת יותר מאחוז אחד [מתמ"ג לביטחון], ואנו משלמים מעל לארבעה אחוז...אנו עומדים לעשות משהו, כיוון שאנו לא נשלים עם זאת" (עמ' 139). טראמפ האמין כי הדרך היחידה לשכנע את בעלות הברית לשלם יותר היא לגרום להן להאמין שארה"ב פורשת מהברית, והפרישה מהברית לא הטרידה אותו, "כיוון שהוא לא סבר שנאט"ו טוב לאמריקה" (עמ' 140).

טראמפ מסר לבולטון בשיחת טלפון שהוא עומד להודיע בישיבה של ראשי מדינות נאט"ו שבינואר [2019] על כל מדינות הברית להתחייב להוציא 2% מתמ"ג לביטחון, אחרת ארה"ב תפרוש מנאט"ו. עוד עמד להכריז כי ארה"ב לא תמשיך להיות בנאט"ו כאשר מדינות מסוימות משלמות מיליארדים לרוסיה. בעקבות הדברים האלה, בולטון שקל להתפטר בסוף היום. עם זאת הוא החליט לזמן לפגישתו עם טראמפ את קֶלי (ראש צוות הבית הלבן) ופומפאו (מזכיר המדינה). בפגישה שוכנע לבסוף טראמפ לקבל את הקו של בולטון: לגעור במדינות שאינן פורעות את החוב לנאט"ו, אבל לא לאיים בהפחתת חלקה של ארה"ב במימון הברית או ביציאה ממנה; להתקרב למֶסֶר מאיים בלי להשמיע אותו. בנאומו בישיבת הברית טראמפ אמר בין היתר כי יש לו כבוד רב כלפי מרקל, בציינו כי אביו היה גרמני – אבל שוב התלונן על הוצאותיה הצבאיות הנמוכות של גרמניה ועל פרויקט צינור הגז מרוסיה שהוא בבחינת "האכלת החיה". כמו כן מתח ביקורת על גרמניה שהיא אינה עוזרת לאוקראינה [במלחמתה העקיפה נגד רוסיה מאז 2014], בשעה שאוקראינה משמשת מדינת חיץ עבור אירופה מול רוסיה, ולא עבור ארה"ב הרחוקה. בסיום אמר כי הוא במאה אחוז עם נאט"ו, אבל על בעלות הברית להוציא 2% מתמ"ג על ביטחון עד ל-1 בינואר 2019. בסופו של דבר טראמפ בנאומו כמעט ולא חרג מהקו שיעץ לו בולטון. בפרידתו ממרקל, הוא נשק לה על שתי לחיים ואמר: "אני אוהב את אנגלה", ובאֵי הישיבה פרצו במחיאות כפיים ונעמדו על רגליהם (עמ' 147).

טראמפ לא ידע כי לבריטניה יש נשק גרעיני. מבריסל המשיך טראמפ לבריטניה, שם ב-13 ביולי 2018 קיים פגישות עם ראשת הממשלה תרזה מיי (May) והמלכה. יציאתה של בריטניה מהאיחוד האירופי (Brexit) הייתה מוצדקת, ועל ארה"ב היה לעזור לה יותר כדי להתגבר על השלכות הצעד הזה. ואולם מלבד טראמפ והמחבר, נראה שֶלאף אחד בממשל לא היה אכפת. מיי אמרה לטראמפ כי עליו לבוא לפגישה עם פוטין בהלסינקי מעמדה של כוח. טראמפ הסכים וטען כי פוטין ביקש את הפגישה "(האמת הייתה הפוכה)" והבטיח כי הוא לא יוותר על דבר. טראמפ כינה את הקשרים בין ארה"ב לבריטניה "כמיוחדים בדרגה הגבוהה ביותר" (עמ' 149).

רוסיה: סוגיית ההתערבות הרוסית בבחירות בארה"ב ויציאה מהסכם INF

עוד לפני כניסתו של בולטון לתפקידו ב-9 באפריל 2018, ארה"ב הטילה סנקציות על רוסיה ב-6 באותו החודש, בהקשר להתערבותה בבחירות בארה"ב לנשיאות ב-2016. טראמפ שנא את הסנקציות האלה, כיוון שסבר – שלא בצדק –  כי הודאה במעורבות הרוסית בבחירות פירושה הודאה עקיפה בדבר שיתוף פעולה מצדו עם רוסיה במסע הבחירות ב-2016. טראמפ לא השמיע בפני המחבר את דעתו ביחס לפוטין. בולטון מעולם לא שאל אותו מה דעתו על פוטין: "אולי כיוון שחששתי ממה  שאני עלול לשמוע. דעתו האישית על מנהיגה של רוסיה נותרה בגדר תעלומה". בשיחות פרטיות טראמפ ראה הן בסין והן ברוסיה כאיומים – "הלוואי והעיתונות הייתה שומעת" (עמ' 295).

בהמשך חודש אפריל 2018 התכוון טראמפ להטיל סנקציות חדשות על רוסיה, אבל ב-14 באפריל שינה את דעתו. בולטון לא הצליח לשכנע את טראמפ להטיל את הסנקציות החדשות. הואיל ובכירים בממשל טראמפ היו מודעים לתהפוכות שבהחלטותיו, משרד האוצר התכונן לא להודיע מראש פומבית על סנקציות עד לקבלת החלטה סופית מצד טראמפ בנושא. אולם ב-15 באפריל  2018 השגרירה באו"ם ניקי היילי מסרה כי הודעה על סנקציות נגד רוסיה תפורסם למחרת. המחבר מייחס את ההודעה הזו של היילי לרצונה להסב תשומת לב לעצמה. כאשר בולטון מסר על התקלה הזו לטראמפ, הוא ביקש ממנו להתקשר לשגריר הרוסי אנטולי אַנְטוֹנוֹב. בולטון מסר לאנטונוב כי זו הייתה (לכאורה) טעות תמימה של השגרירה. אנטונוב היה אדם בודד בוושינגטון, כיוון שאנשי ממשל פחדו לדבר עם רוסים [בעקבות האשמות נגד טראמפ על הסתייעותו ברוסים בהיבחרותו לנשיא]. על כן, בולטון הזמין את השגריר לבית הלבן, לשביעות רצונו של טראמפ.

ממשל טראמפ הטיל שורה של סנקציות על רוסיה, בהן סגירת הקונסוליות הרוסיות בסן פרנציסקו ובסיאטל, גירש למעלה מ-60 סוכני מודיעין רוסים שפעלו במסווה של דיפלומטים וסנקציות על "סוכנות מחקר האינטרנט של רוסיה", שהייתה זרוע של מכונת התקפת הסייבר של רוסיה. על אף שטראמפ ראה בסנקציות האלה הישגים, רובן נתקלו בזמנן בהתנגדות או לפחות בנִרגָנות מטראמפ עצמו. טראמפ חשב שהממשל נוקט בקו קשוח מדי כלפי רוסיה ולחץ על בכירים בממשלו להימנע מהשמעת ביקורת פומבית על ארץ זו. טראמפ ביטל פרסום הודעה חסרת שיניים שמתחה ביקורת על רוסיה לרגל עשור לפלישתה לגיאורגיה. הייתה זו טעות מצדו, כיוון שרוסיה הייתה מתעלמת ממנה, בעוד האירופים הרגישו בהיעדרה ונעשו מודאגים יותר לגבי נחישותה של אמריקה. דעותיו הבלתי עקביות של טראמפ על רוסיה סיבכו את עבודתו של בולטון ביחס לארץ זו.

ב-9-8 ביוני 2018 בולטון נלווה לטראמפ בעת השתתפותו בפסגת G7 בעיר שרלבואה (Charlevoix) שבקנדה. טראמפ הגיע לפסגה חדור אובססיה בצורך  להזמין את רוסיה להשתתף בפורום הזה ממנו היא גורשה לאחר סיפוח חצי האי קרים ב-2014. מלבד ראש ממשלת איטליה, ג'וזפה קונטה, ברעיון הזה לא תמך אף משתתף.

על מנת להכין את פגישתו של טראמפ עם פוטין ביולי 2018, ב-26 ביוני הגיע בולטון למוסקבה ונפגש עם הנשיא הרוסי ולדימיר פוטין.  פוטין דיבר כמעט 45 דקות, כולל תרגום, בעיקר בנושא בקרת הנשק האסטרטגי. הנושא הזה לא נידון עדיין בהרחבה בממשל טראמפ והיה דרוש זמן רב יותר כדי שטראמפ יהיה מוכן לטפל בו. בהקשר לרצונו של הממשל להביא להוצאתם של הכוחות האיראניים מסוריה, מצד אחד פוטין טען כי גם רוסיה רוצה בהוצאתם של הכוחות איראנים, אבל מצד שני טען כי אם האיראנים ייסוגו מסוריה, לא יהיה מי שיגן על הכוחות הסוריים מהאופוזיציה ותומכיה המערביים. עוד אמר כי הוא מעוניין להגיע להבנה עם  ארה"ב בנושא הסורי, תוך התייחסות לנוכחות הצבאית של ארה"ב בבסיס א-תַנְף (בדרום מזרחה של סוריה במפגש גבולות בין סוריה, עיראק וירדן). עוד טען כי ארה"ב אינה צריכה לבטוח באופוזיציה הסורית, ובמקום זה הציע לוושינגטון להצטרף למוסקבה בקידום תהליך השלום בסוריה. בולטון השיב כי ארה"ב נותנת קדימות לחיסולו של דאע"ש ולהוצאת הכוחות האיראניים, והיא אינה משתתפת במלחמת האזרחים בסוריה.

בנושא האוקראיני, פוטין טען כי מכירות הנשק של האמריקאיים לארץ זו הן "בלתי חוקיות" וסירב אפילו לדון בנושא חצי האי קרים. בולטון השיב כי לנוכח חילוקי הדעות העמוקים בין שני הצדדים בנושא האוקראיני וקוצר הזמן לדון בו בפירוט, מוטב להסתפק בהסכמה לא להסכים בו.

בולטון עורר את נושא  ההתערבות הרוסית בבחירות לנשיאות ארה"ב ב-2016, בהדגישו את חשיבותו לאור התקרבותן של הבחירות לקונגרס בנובמבר ב-2018. עוד טען כי מבחינה פוליטית הפגישה עם פוטין "רעילה עבור טראמפ" [מפאת החשד שנבחר בזכות התערבותה של  רוסיה בבחירות ב-2016], אבל הוא יקיים אותה כדי להבטיח את האינטרסים של ארה"ב. [אין התייחסות לתגובת פוטין לטענות האלה.] הפגישה הסתיימה כעבור כ-90 דקות. פוטין בפגישה היה נינוח, בעל ביטחון עצמי ובקיא מאוד בעדיפויות הביטחון הלאומי של ארצו. לאור זאת בולטון "לא ציפה בהתלהבות להשאיר אותו לבדו בחדר עם טראמפ" (עמ' 132).

טראמפ לא נלהב לקיים את הפגישה עם פוטין בהלסינקי, כיוון שסבר בטעות כי פינלנד היא מדינה גרורה של רוסיה, ואף חלק מרוסיה. ב-15 ביולי 2018 הפמליה של טראמפ המריאה להלסינקי. בעת הטיסה, בולטון ניסה להסביר לטראמפ את התנגדותו להארכת ההסכם New Start, שנתחם על ידי אובמה [הסכם לצמצום הנשק הגרעיני שנחתם בין ארה"ב לרוסיה באפריל 2010]; את הצורך לפרוש מההסכם לפירוק  טילים נושאי נשק גרעיני לטווח בינוני (INF) [שנחתם ב-1987], ואת התנגדותו לדיון עם הרוסים בתוכנית ההגנה האמריקאית מפני טילים. "אבל לא הגענו רחוק": במהלך השיחה טראמפ צפה באליפות העולם בכדורגל במוסקבה. כמו כן המחבר דן עם הנשיא איך להציג לפוטין את מעורבות ארצו בבחירות לנשיאות בארה"ב ב-2016, במיוחד לאחר שראש ה-FBI, רוברט מולר (Mueller)  פרסם כתבי אישום נגד  סוכני GRU [מודיעין הצבא הרוסי]. בולטון הציע לטראמפ להעביר מסמך לפוטין בדבר התנגדותה של ארה"ב למעורבות רוסית בבחירות, ובכך לחסוך ממנו לשוחח  עם פוטין על נושא לגביו הרגיש אי נוחות. טראמפ לא רצה להודות במעורבות רוסית בבחירות לנשיאות, כיוון שסבר שהודאה כזו תפגע בלגיטימיות של ניצחונו  בה. טראמפ לא העביר את המסמך ורצה שבולטון יעלה את נושא מעורבות בבחירות בארוחה משותפת בין שתי המשלחות.

כאשר נודע לצוות האמריקאי כי מטוסו של פוטין המריא ממוסקבה באיחור, בהתאם לנוהג שקבע לגרום לבן שיחו להמתין, הצד האמריקאי שקל לבטל את הפגישה, אם האיחור יהיה די גדול, ובכל מקרה הוחלט לגרום לפוטין להמתין בארמון הנשיאות של פינלנד, בו עמדה להיערך הפגישה, עד לבואו של טראמפ. פגישת הפסגה ביחידות בין שני הנשיאים התקיימה ב-16 ביולי 2018 וארכה כמעט שעתיים, ובמהלכה ביקש טרמאפ מעוזריו לא לרשום דבר. בעדכון לצוות האמריקאי שמסר טראמפ בעקבותיה, הוא סיפר כי פוטין הוא שדיבר רוב הזמן (כנראה 90%), מרב השיחה עסקה בסוריה, בה פוטין הביע עניין  בסיוע מערבי בשיקומה של סוריה ובהוצאתה של איראן ממנה. עוד סיפר טראמפ כי פוטין "מחבב" את ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו (עמ' 154). בולטון היה מרוצה והוקל לו שלא הושגו הסכמים בשום נושא, לא נעשו ויתורים ולא חל שינוי משמעותי במדיניות.

כאשר בפגישה בין שתי המשלחות  העלה טראמפ את נושא התערבותה של רוסיה בבחירות, לפוטין הייתה תשובה מוכנה. הוא הציע כי לחוקרים של FBI יוּתר לבוא לרוסיה לחקור את סוכני GRU, נגדם וושינגטון העלתה אישומים, והם יישפטו ברוסיה. אבל זאת, אם ארה"ב תסכים לאותו סידור ביחס לאיש העסקים ביל בראודר (Browder). מדובר היה באיש עסקים בריטי, אשר הואשם באשמות שווא ברוסיה ועורך הדין הרוסי שלו נרצח בכלא. לטענת פוטין, בראודר נתן למסע הבחירות של הילרי קלינטון ולקרנות הקשורות בו 400 מיליון דולר, אותם למעשה גנב מרוסיה. טראמפ התלהב מהטענה הזו, ובולטון ניסה לצנן את התלהבותו. פוטין היה מעוניין בהגדלת הסחר וההשקעות האמריקאיות ברוסיה, אבל מעט מאוד אנשי עסקים אמריקאים "השתוקקו לצלול לתוך הביצה הפוליטית והכלכלית של רוסיה" (עמ' 155).

במסיבת העיתונאים אמר פוטין כי טראמפ העלה את נושא התערבותה של רוסיה בבחירות, ועל כך השיב פוטין בקריאה  מהודעה כתובה לפיה "המדינה הרוסית" מעולם לא התערבה ואינה עומדת להתערב בענייניה הפנימיים של ארה"ב, כולל בבחירות. הניסוח "המדינה הרוסית", למעשה לא הוציא מכלל אפשרות שההתערבות נעשתה על ידי "ארגונים לא ממשלתיים" או תאגידים עצמאיים שכביכול קיימים ברוסיה. טראמפ אמר מצדו כי מנהל המודיעין הלאומי דן קואטס (Coats) מסר לו כי רוסיה התערבה בבחירות – בעוד הנשיא הרוסי הכחיש זאת. טראמפ המשיך: "איני רואה שום סיבה מדוע זאת תהיה [רוסיה]...יש לי אמון בשני הצדדים" (עמ' 156). למשמע הדברים האלה, פניהם של בולטון  וקֶלי (ראש צוות הבית הלבן) קפאו. בעקבות דבריו אלה של טראמפ, דן קואטס טלפן לבולטון ומסר כי קהילת המודיעין מזועזעת, והוא ביקש לפרסם הצהרה שתמנע ערעור מוחלט של מעמד המודיעין, ובולטון אישר לו לעשות זאת. למחרת סקר טראמפ את תמליל מסיבת העיתונאים והחליט כי הוא שגה בדיבורו. במקום לומר "איני רואה שום סיבה זאת  תהיה [רוסיה]", הוא התכוון לומר "איני רואה שום סיבה מדוע זאת לא תהיה [רוסיה]" (עמ' 158). בניגוד להרגלו של טראמפ לא לחזור בו מדבריו, הפעם הוא הסכים להפוך את משמעות התבטאותו ולפרסם הודעה מתקנת. ואולם התיקון הזה לא הסיר את הבעייתיות בהתבטאותו בה העניק מעמד מוסרי שווה ערך לעמדתו של פוטין ולעמדת קהילת המודיעין האמריקאית.

במהלך הבחירות לנשיאות ב-2016 בולטון כינה את מאמצי רוסיה להתערב בבחירות בארה"ב "פעולת מלחמה" נגד היסודות החוקתיים בארצו. המחבר היה מודע לכך כי רוסיה, סין, צפון קוריאה, איראן וגורמים נוספים פועלים בארה"ב במרחב הסייבר, וכי הגיע הזמן להשיב מלחמה שערה. מסקנתו הייתה כי לא די בפעולות הגנה בתחום הסייבר, אלא יש לנקוט גם בפעולות התקפה. לצורך זה על ממשל טראמפ לפתֵח ולאשר אסטרטגיה חדשה בתחום הסייבר ולבטל את  המגבלות מתקופת ממשלו של אובמה, אשר הכבידו על ניהול מלחמת הסייבר במיוחד במישור ההתקפי. חלקים מאותה הרפורמה בתחום לוחמת הסייבר אשר רצה לבצע המחבר, נעשו כבר בממשל טראמפ. בספטמבר 2018 הנשיא חתם על "צו מנהלי (Executive Order) בדבר הטלת סנקציות במקרה של התערבות זרה בבחירות בארצות הברית". היה זה רעיונו של בולטון להשיג הסכמת הנשיא להוצאת הצו הזה, כדי להימנע מהליכי חקיקה ארוכים שתוצאותיהם אינן ודאיות בקונגרס, ובכך  להרתיע פעולות סייבר עוינות בבחירות לקונגרס בנובמבר 2018.

מאז כהונתו בממשל ג'ורג' בוש הבן רצה בולטון להביא לפרישתה של ארה"ב מההסכם לטילים גרעיניים לטווח בינוני (INF), שנחתם ב-1987. לדברי בולטון, רוסיה – בניגוד לארה"ב – הפרה את הסכם INF שכלל טילים לטווחים בין 500 ל-5,500 קילומטרים. היא הציבה טילים כאלה בקלינינגרד, המובלעת הרוסית בחוף הבלטי. ההסכם הזה מלבד ארה"ב ורוסיה (בריה"מ בזמנה),  לא חל על מדינות אחרות, ובינתיים  מדינות כמו סין, צפון קוריאה ואיראן פיתחו טילים אשר איימו על בעלות בריתה של ארה"ב, בהן יפן, דרום קוריאה ומדינות אירופה. נוסף לכך ההסכם היה מיושן מבחינה טכנולוגית: הוא  אסר קיומם של טילים לטווח בינוני המשוגרים  מהקרקע – אך לא המשוגרים מהים ומהאוויר. כדי להכין את הקרקע לפרישת ארה"ב מההסכם הזה, יזם בולטון פגישה עם מזכיר המועצה לביטחון של רוסיה, ניקולאי פַּטְרוּשֵב ב-23 באוגוסט  2018  בז'נבה.  באותה הפגישה העלה בולטון גם את ההסכם  New Start ואמר כי אין להניח שארה"ב תאריך אותו לחמש שנים.  [ההסכם עמד לפוג  ב-2021 וממשלו של ג'ו ביידן עתיד היה להאריך אותו ל-5 שנים עד ל-2026.] זאת לנוכח עיסוקן של רוסיה וסין בפיתוח טכנולוגיות חדשות בתחום הטילים, כמו טילים היפר-סוניים  [שמהירותם גבוהה פי 5 ויותר ממהירות הקול] – בעוד בעת החתימה על ההסכם ב-2010 טילים כאלה היו רק בשלבים הראשונים של תכנון.

לפני פגישתו הבאה עם פטרושב, שנקבעה לסוף אוקטובר 2018 במוסקבה, בולטון פעל להכין ולהשיג הסכמה  של הממשל בארצו  ושל מדינות נאט"ו ליציאה מההסכם לטילים גרעיניים לטווח בינוני (INF). [ההסכם היה חשוב בראש וראשונה עבור מדינות אירופה, כיוון ששחרר אותן ב-1987 מאיום הטילים הסובייטיים שכוונו אליהן.] ההסכם מ-1987 חִייב תקופת המתנה של חצי שנה, לאחר מסירת ההודעה על יציאה ממנו, עד לכניסתה לתוקף של ההודעה הזו. בארוחת הבוקר השבועית עם פומפאו ומאטיס ב-11 באוקטובר, שני השרים תמכו בפרישה מההסכם. ב-17 באוקטובר בולטון עדכן את טראמפ בנושא, כולל פעולות ההכנה הדיפלומטיות עם נאט"ו. בולטון הציע לטראמפ, במקום להכריז על יציאה חד צדדית מההסכם, שתביא לשורה של האשמות הדדיות בין ארה"ב לרוסיה, להביא להסכמתו של פטרושב ליציאה הדדית של שני הצדדים מההסכם. המחבר סבר כי הצעה כזו תתאים יותר לטראמפ [שרצה לשמור על קשרים טובים עם רוסיה], אבל הנשיא דחה את ההצעה באומרו: "איני רוצה לעשות זאת. אני פשוט רוצה לצאת [מההסכם]" (עמ' 164). עמדתו זו של טראמפ, לדברי בולטון, לא הפריעה לו כלל. ימים אחדים לאחר השיחה עם טראמפ, הנשיא, בתשובה לשאלה של כתב, אמר כי ארה"ב יוצאת מהסכם INF. מחשבתו הראשונה של בולטון למשמע ההודעה הבלתי צפויה הזו הייתה כי זה פותר את הבעיה, שהרי בכל מקרה ליציאה מההסכם בפועל נדרשה חצי שנה מאז מתן ההודעה על כך, והודעתו של טראמפ זירזה את ההליך. בעקבות הודעתו של טראמפ, בולטון מיהר להתקשר לדוברת הבית הלבן שרה סנדרס (Sanders), שלא שמעה את דבריו של הנשיא, כדי להכין הודעה מתאימה בנושא.

ב-22 באוקטובר 2018 נפגש בולטון עם פטרושב במוסקבה, ועמיתו הרוסי הסביר מדוע רוסיה אינה מעוניינת לצאת מהסכם INF. בהמשך אותו היום טראמפ הצהיר שהוא מסיים את ההסכם הזה וכי רוסיה הפרה אותו. למחרת נפגש בולטון עם שר ההגנה הרוסי סרגיי שויגו (Shoigu). השר הרוסי אמר כי בנסיבות הנוכחיות אדם סביר מבין כי קיומו של הסכם INF, אשר נחתם ב-1987, הוא בלתי מציאותי, בגלל סין ושינויים טכנולוגיים, וכי יעילות ההסכם פגה. שויגו העדיף לנסח את ההסכם מחדש, וטען כי פרישה חד צדדית של ארה"ב ממנו רצויה לאויביהם המשותפים. לדברי בולטון, באויבים המשותפים היה רמז ברור לסין. עמדתו של שויגו נראתה בעיני בולטון כהכי הגיונית מהצד הרוסי. לאחר מכן נפגש בולטון עם פוטין. בניגוד לדברי הקנטה  מצד הנשיא הרוסי בנוכחות עיתונאים לפני הפגישה, בפגישה עצמה אמר פוטין כי הוא כבר קיבל דוח על מפגשיו הקודמים של בולטון במוסקבה, וכי תמיד תענוג לפגוש אותו. התעניינותו של פוטין התמקדה בְּמה תעשה ארה"ב לאחר יציאתה מההסכם, במיוחד בשאלת הצבת טילים באירופה. בולטון השיב כי ארה"ב טרם החליטה סופית בנושא. הפגישה עם פוטין ארכה שעה ורבע. פוטין עתיד היה לספר לטראמפ באירוע שנערך ב-11 בנובמבר 2018 בפאריס, כי הייתה לו שיחה טובה עם בולטון וכי בולטון היה מאוד מקצועי – אבל דבריו לא עשו רושם על טראמפ.

לאחר הפגישה  עם בולטון, פוטין איים להציב טילים אשר ישימו למטרה כל מדינה בנאט"ו שתסכים להציב טילים אמריקאיים בשטחה, תוך הפרת ההסכם מ-1987.  בקו הזה נקטה התעמולה הרוסית, בניסיון להסית את מדינות נאט"ו נגד פרישת ארה"ב מההסכם. ואכן, גרמניה ביקשה לדחות את פרישת ארה"ב מההסכם ב-60 יום. לעומתה, בולטון הציע לטראמפ להודיע על פרישה מההסכם בפגישת שרי החוץ של נאט"ו ב-4 בדצמבר 2018. טרמאפ הסכים עם בולטון וטען כי דחיות נוספות תתפרשנה בעיני מוסקבה כביטוי לחולשה – אבל ב-1 בדצמבר נענה לבקשת דחייה של מרקל. לבסוף, ההודעה על היציאה מההסכם נמסרה ב-1 בפברואר 2019, וב-2 באוגוסט ארה"ב שחררה עצמה מההסכם.

אוקראינה: תקרית האוניות וסוגיית הסיוע הצבאי

ארה"ב לא הכירה בסיפוחו של חצי האי קרים בידי רוסיה ב-2014 וגם לא בנוכחותה הצבאית של רוסיה בחבל דונבס   (Donbas) מאז אותה השנה. באוגוסט 2018 בולטון השתתף בחגיגות בקייב לציון יום השנה להכרזת עצמאותה של אוקראינה מבריה"מ ב-1991. בשהותו באוקראינה נפגש עם הנשיא פטרו פוֹרוֹשֶנְקוֹ ודן אתו בשאלות ביטחוניות  על רקע הסכסוך עם רוסיה. פורושנקו היה מעוניין לקנות יותר נשק אמריקאי, ובולטון הביע את דאגת ארצו ממכירת תכנוני מנועי מטוסים מתקדמים על ידי חברות אוקראיניות לסין. בשיחה אישית ביקש פורושנקו תמיכתה של וושינגטון בבחירתו מחדש לנשיא, בקשה אותה בולטון דחה, תוך השתדלות לא לעשות זאת בצורה גסה.

ב-25  בנובמבר 2018 הרוסים השתלטו על שלוש אוניות מלחמה אוקראיניות שניסו להיכנס לים אַזֹוב דרך מְצר קֶרְץ' – המעבר  הימי הצר המפריד בין חצי האי קרים לשטחה של רוסיה. עמדתו הספונטנית של טראמפ הייתה כי זה נושא אירופי, כי מוטב שהאירופים יטפלו בנידון, וכי הוא אינו מעוניין לעסוק בנושא. ואולם בהשפעת עמדתה הפומבית של שגרירת ארה"ב באו"ם ניקי היילי (Haley) –  אשר, ולא בפעם הראשונה, חרגה מסמכויותיה – הוא אימץ את עמדתה שקראה לרוסיה לשחרר את האוניות האוקראיניות ואת צוותיהן.

ב-30 בנובמבר 2018 עמדה להתחיל פסגת מדינות G20 בבואנוס איירס. טראמפ העריך כי ייגרם לו נזק תדמיתי אם במהלך הפסגה הוא ייפגש עם פוטין, בזמן בו האוניות האוקראיניות וצוותיהן עצורים בידי הרוסים. על כן ביקש מבולטון להעביר מסר ליועצו של פוטין פטרושב, לפיו הנשיא מעוניין להיפגש עם פוטין, אבל על רוסיה קודם כול לשחרר את המלחים והאוניות, כדי שהפסגה תתמקד בנושאי מפתח, ולא באוקראינה. פטרושב העביר לבולטון את תשובתו של פוטין לפיה  האוניות האוקראיניות ביצעו הסגת גבול  בלתי חוקית בגבולה של רוסיה, וכי מדובר בפרובוקציה צבאית שנעשתה בהנחיית שירותי הביטחון של אוקראינה; על רוסיה למצות את ההליכים המשפטיים בנידון, ולכן לא ניתן לשחרר את האוניות וצוותיהן. לאחר שבולטון העביר תשובה זו לטראמפ, הנשיא נענה מייד להמלצתו של בולטון לבטל את הפגישה הדו צדדית עם פוטין. פגישה בילטרלית עם פוטין לא התקיימה, אבל במקום זה טראמפ שוחח עם פוטין בארוחת הצהריים של מנהיגי G20, תוך שימוש במתורגמן של פוטין, כאשר אף אמריקאי לא היה לצדו, מלבד אשתו. הרוסים לא פרסמו דבר אודות הפגישה הזו, בעוד טראמפ סיפר לבולטון שהוא העביר מסר לעמיתו הרוסי לפיו הוא לא יוכל לקיים פגישה ארוכה אתו עד שהתקרית במצר קרץ' תיפתר והאוניות על צוותיהן ישוחררו. בשיחה עם מרקל נתן טראמפ להבין כי [במצב בו יהיה] נשיא אוקראיני המתייחס באהדה לרוסיה, הדבר  יכול לעזור למנוע מלחמת עולם שלישית.  

ב-21 באפריל 2019 נבחר וולודימיר זלנסקי לנשיא אוקראינה ברוב של 73% מהקולות. לצוות של בולטון הייתה שיחה מוכנה עבור טראמפ, אם הוא יחליט לברך את הנשיא החדש. הנשיא אכן בירך את זלנסקי בשיחה ידידותית. ב-3 במאי טראמפ, בטענה חסרת בסיס כי פוטין "מת" לשוחח אתו, שוחח בטלפון עם הנשיא הרוסי. בכך הפר את הודעתו לא לקיים שיחות עימו עד שהאוניות וצוותיהן האוקראינים שנתפסו במצר קרץ' ישוחררו.

בשיחות במארס ובאפריל 2019 בין טראמפ ופרקליטו רודי ג'וליאני (Rudy Giuliani), להן היה עֵד  בולטון,  נודע לו  כי ג'וליאני הוא מקור המידע השלילי חסר הבסיס על שגרירת ארה"ב באוקראינה מרי יובנוביץ' (Marie Yovanovitch. בטקס הכתרתו של זלנסקי לנשיא  ב-20 במאי 2019 יוצגה ארה"ב במשלחת בדרג נמוך בראשות שר האנרגיה ריק פרי (Rick Perry). משיחות בין טראמפ למשלחת האמריקאית לטקס, נודע לבולטון כי טראמפ האמין בשלמות לגרסתו של ג'וליאני לפיה אוקראינה הייתה שותפה למסע הבחירות של הילרי קלינטון ב-2016 בכך שעזרה להפיץ ידיעות בדבר קיומה של קנוניה בינו לבין רוסיה. כמו כן האמין כי אוקראינה אינה חוקרת כראוי את  השחיתות של ג'ו האנטר, בנו של מתחרהו של טרמאפ לנשיאות ב-2020, ג'ו ביידן, וגם פועלת לטובת מתחרהו בבחירות האלה. טראמפ המשיך: האוקראינים "תקפו  אותי. ואיני מבין מדוע...הם מושחתים", ולכן איני מעוניין בפיתוח קשרים עימם. מפאת ההערכה הזו, טראמפ  לא היה מוכן להזמין את זלנסקי לביקור בוושינגטון, ואולם לבסוף החליט ביוני  2019 כי הוא לא יכריע בשאלה עד לסתיו.

התאריך נראה הגיוני בעיני בולטון, כיוון שהבחירות לפרלמנט האוקראיני (ראדה) עמדו להיערך ביולי 2019 – בחירות בעלות השפעה על מעמדו של זלנסקי. גם צרפת וגרמניה לא היו בטוחות בפרספקטיבות של זלנסקי. כתוצאה מ"בליעת תאוריות הקונספירציה הדמיוניות אודות אוקראינה" טראמפ סבר כי זה "מטופש" להושיט  לאוקראינה סיוע לרכישת נשק  בסכום של 250 מיליון דולר, סיוע שעמד על סדר היום של הקונגרס. לנוכח עמדתו השלילית של טראמפ בנידון, בולטון הציע כי מזכיר [שר] ההגנה מארק אֶספר  (Esper)  (יולי 2019-נובמבר 2020) יעלה את הנושא הזה בפגישה הקרובה של שרי ההגנה של נאט"ו. בולטון לא נענה ללחצים שהופעלו עליו ב-10 ביולי, בפגישה עם עמיתו האוקראיני (Oleksandr Danylyuk), ריק פרי ואחרים, להזמין את זלנסקי לבית הלבן לפני הבחירות הפרלמנטריות ביולי. 

ב-19 ביולי  2019 נערכו בחירות לראדה, בהן השיג זלנסקי רוב לתומכים בו. ב-25 ביולי שוחח טרמאפ עם זלנסקי. בולטון תדרך את הנשיא לפני השיחה וציפה כי זו תהיה שיחת נימוסין לרגל ניצחון תומכיו בבחירות בפרלמנט. ואולם מלבד דברי נימוסין, טראמפ – ברמז להאשמות הדמיוניות של ג'וליאני – התלנון: על אף סיועה הצבאי של ארה"ב לאוקראינה, זו אינה גומלת לה באופן הדדי. טרמאפ הציע לזלנסקי  שג'וליאני והתובע הכללי ישוחחו בטלפון אתו לגבי החקירה שהופסקה על ידי בנו של ביידן [בדבר חלקה של אוקראינה בקנוניה הרוסית נגדו]. זלנסקי מצדו הבטיח לקיים חקירה גלויה וכנה בנידון.

בשבוע לאחר מכן משרדי החוץ וההגנה לחצו להעביר סיוע ביטחוני בסכום 400 מיליון דולר לאוקראינה. הביורוקרטים במשרדים האלה לא ידעו שפומפאו, אֶסְפֵּר והמחבר דנו מכבר בשקט בנושא הזה, תוך עשיית מאמצים אצל טראמפ לשחרר את הכסף הזה, ונכשלו. שלושת האישים האלה המשיכו להחליף רעיונות כיצד לשכנע את טראמפ להתיר סיוע ביטחוני לאוקראינה לפני ה-30 בספטמבר 2019, כלומר לפני התאריך לאישור התקציב. לכאורה – אומר בולטון – יכולנו להתעמת ישירות עם טראמפ, להפריך את התאוריות של ג'וליאני ולטעון כי זה בלתי קביל להתנות סיוע ממשלתי בקידום הישגים פוליטיים אישיים. אבל מהלך כזה היה כמעט בטוח נכשל ואולי היה יוצר משרה פנויה או יותר בקרב יועציו הבכירים של טראמפ. הדרך הנכונה הייתה [משתמע בדרך שקטה] להפריד את שאלת הסיוע לאוקראינה מהפנטזיות אודותיה ולהשיג את אישור הסיוע. ב-20 באוגוסט בולטון ניסה לבדוק את הלכי רוחו של טראמפ בשאלת הסיוע לאוקראינה, והנשיא אמר כי הוא אינו תומך במשלוח דבר לאוקראינה "עד שכֹל חומרי החקירה הקשורים לקלינטון וביידן יועברו" (עמ' 471) [אליו?]. הדבר יכול היה להימשך שנים, מצב שלא הותיר סיכויים לאישור הסיוע.

בסוף אוגוסט 2019 ערך בולטון ביקור באוקראינה במהלכו נפגש בין היתר עם שר ההגנה, עם הרמטכ"ל ועם Ruslan Ryaboshapka, אשר עמד להתמנות למשרה דומה לזו של התובע הכללי בארה"ב. בולטון הפציר בריאבושפקה, לאחר התמנותו הצפויה, לשוחח ישירות  עם התובע הכללי ויליאם בר (Barr)  ומשרד המשפטים,  בהנחה כי זו הדרך הטובה ביותר למנוע מפנטזיות להשתלט על המציאות. בולטון לא הזכיר במפורש את רודי ג'וליאני, בתקווה כי השמטת שמו תהדהד. פגישתו של בולטון עם זלנסקי ארכה כשעה וחצי. המחבר התרשם מאישיותו ומשליטתו הרבה בנושאים. "הוא היה נחוש להחזיר את [אזור] דונבס מהר ככל האפשר ולסיים את המלחמה בתוך הסכמי מינסק" (עמ' 474). עמדתו של זלנסקי הייתה כי גם לאחר סיום המלחמה בדונבס, על המערב להמשיך בסנקציות נגד רוסיה הקשורות לשאלת חצי האי קרים. בשיחותיו עם זלנסקי לא התקיים דיון כלשהו בהילרי קלינטון או בג'ו ביידן, נושאים בהם טיפל ג'וליאני.

ב-29 באוגוסט 2019 בולטון טס מקייב לבלארוס. על אף הרקורד הבלתי מרשים [בלשון המעטה] של שליט בלארוס, אלכסנדר לוּקַשֶנקוֹ, בתחום זכויות האדם, המחבר רצה להראות כי ארה"ב לא תִצְפה  באדישות בסיפוחה מחדש של בלארוס לרוסיה, מהלך אותו פוטין כנראה שקל ברצינות. ב-31 באוגוסט המחבר השתתף בוורשה בפגישה שכללה  את היועצים לביטחון לאומי של פולין, בלארוס, אוקראינה וארה"ב. המפגש נועד  לשמש אות לרפובליקות סובייטיות (לשעבר) אחרות כי ארה"ב לא תהיה פסיבית, וגם עליהן לא להיות פסיביות לנוכח הלוחמנות הרוסית או במקרים בהם שלטונם הפנימי אינו מוצא חן בעיני רוסיה.

ב-30 באוגוסט 2019 המחבר השתתף בשיחת וידיאו מוורשה בדיון שנערך בחדר המצב בבית הלבן בנושא אפגני. כאשר טראמפ עמד לעזוב את החדר והפגישה עמדה להסתיים, בולטון צעק: "חכו, מה לגבי אוקראינה", וכולם חזרו לשבת. טראמפ אמר: "אני רוצה ששלוש מאות מיליון הדולרים [כוונתו הייתה ל-250,000 מיליון דולר שנועדו לאוקראינה] ישולמו באמצעות נאט"ו". כמובן, הדבר לא ניתן היה לביצוע. עוד אמר כי "אוקראינה היא קיר ביננו לבין רוסיה". כוונתו הייתה כנראה כי אוקראינה היא מחסום לקשרים קרובים יותר בין וושינגטון למוסקבה. מפאת עמדתו הזו של הנשיא,  סגנו פאנס בפגישתו עם זלנסקי ב-31 באוגוסט בוורשה לא יכול היה להבטיח את חבילת הסיוע הצבאי בה תמך. ב-7 בספטמבר נערכו חילופי שבויים בין רוסיה לאוקראינה, מהלך שיכול היה כנראה להצדיק בעיני טראמפ לאשר את חבילת הסיוע הצבאי לאוקראינה. ואכן, ב-12 בספטמבר טרמאפ החליט להתיר את הסיוע הצבאי. ואולם ביום הזה בולטון כבר היה אזרח פרטי.

בדיעבד, המחבר אינו בטוח אם היו שיקולים כבדים דיים כדי להדיח את טראמפ, בתור נשיא נבחר, בשאלת אוקראינה. עם זאת, רבות מהחלטותיו של טראמפ בנושא ביטחון לאומי נעשו יותר על סמך שיקולים פוליטיים אישיים  מאשר מתוך שיקולים של מדיניות חוץ וביטחון.

אפגניסטן

טראמפ האמין, "לא ללא הצדקה", כי הוא העניק למזכיר ההגנה מאטיס את כל חופש הפעולה לגמור עם טליבן, אבל בשלהי 2018 המטרה לא הושגה ואף לא נראתה באופק. המצב הזה חיזק את טראמפ בעמדתו הבסיסית, לה הטיף במסע הבחירות שלו ב-2016 להוציא את הצבא מאפגניסטן. זאת בהתאם לעקרונות מדיניותו הגלובאלית: הצורך לסיים מלחמות ללא קץ במקומות רחוקים; ולשים סוף לבזבוז משאבים בסיוע ביטחוני וכלכלי בלתי יעיל.

עמדתו של בולטון הייתה שונה בתכלית. הוא ראה במלחמה באפגניסטן חלק ממלחמה אידיאולוגית של האסלאם הרדיקלי נגד ארה"ב והמערב בכלל, מלחמה שלא ארה"ב פתחה בה והיא לא תיפסק כיוון שארה"ב התעייפה ממנה, אלא עלולה להימשך מאות שנים. עוד טען בולטון כי הנוכחות הצבאית של אמריקה באפגניסטן לא נועדה לשפר את החיים בה, והוא גם לא האמין כי שיפור במצב הכלכלי יסיט את התושבים מטרור. המטרות אותן שאף בולטון להשיג באפגניסטן היו כדלהלן: (1) למנוע התעוררות מחודשת של דאע"ש ואל-קאעידה ואיומי הטרור שלהם נגד אמריקה; (2) לשמור על ערנות כלפי תוכניות הנשק הגרעיני של איראן ושל פקיסטן. זו הייתה הפלטפורמה של המחבר לסיכול טרור, אותה שאף להגשים בתחילת 2019. המחבר חשש כי טראמפ, בהתפרצות שגרתית, עלול לדרוש נסיגה מיידית מאפגניסטן. כמו כן המחבר היה מודאג ממשא ומתן שניהל זלמאי חלילזאד (Zalmay Khalilzad)  עם טליבן. חלילזאד היה נציג מיוחד של ארה"ב לפיוס באפגניסטן.  בולטון סבר כי לא ניתן להגיע להסדר עם הטליבן, בו הארגון הזה ימנע הקמת בסיסי פעולה של דאע"ש ואל-קאעידה באפגניסטן. ואולם אם המשך השיחות ייתן לארה"ב זמן להכין ולקיים נוכחות יציבה לסיכול הטרור, יש להמשיך בהן.

ב-8 בנובמבר 2018 התקיים דיון של בכירים בממשל בנושא אפגניסטן בחדר הסגלגל. טראמפ אמר כי האסטרטגיה עליה הצהיר באוגוסט 2017 [בהשפעת הגנרלים שלו] בדבר המשך ההישארות באפגניסטן הייתה שגויה. "זה היה כישלון טוטאלי. .. זו הייתה בושה" (עמ' 215). הוא דיבר על בזבוז טריליוני דולרים, על נפגעים, תוך השוואת המצב לעיראק, שהפכה נשלטת בידי איראן, ולווייטנאם בזמנה. טראמפ הזכיר למאטיס את הרשות שנתן לו להשתמש בפצצות מונחות הגדולות ביותר בארסנל האמריקאי, שאינן פצצות גרעין (MOAB), בלי שהדבר הביא לתוצאות רצויות. עוד אמר כי ביום הראשון לנשיאותו היה צריך לסיים את המלחמה. על טענתו של מאטיס כי דאע"ש עדיין נמצא באפגניסטן, השיב טראמפ שעל רוסיה לטפל בארגון הזה, בעוד ארה"ב שוכנת במרחק רב מארץ זו. טראמפ מתח ביקורת על זלמאי חלילזאד ואמר כי כל הסכם שייחתם עם טליבן יהיה חסר ערך. הנשיא שאל כיצד ניתן יהיה לצאת מאפגניסטן, בלי שחיילינו ייהרגו, וכמה ציוד נשאיר. יושב ראש המטות המשולבים דנפורד השיב כי לא יישאר ציוד רב והוא יכין תוכנית לפינוי אפגניסטן. בולטון אמר כי צריך להילחם נגד טרוריסטים בבסיס האם שלהם, קרי באפגניסטן, וכי נפילת ארץ זו בידי הטרוריסטים עלולה לזרז גם השתלטותם על המדינה השכנה פקיסטן, בעלת הנשק האטומי. בדיון נוסף בחדר הסגלגל בדצמבר 2018 אמר הנשיא כי הוא רוצה "להיות בחוץ" [כלומר לצאת מאפגניסטן]  "לפני ה-20 בינואר" [2019] (עמ' 218). בשיחה עם המחבר שהתקיימה לאחר מכן, דנפורד טען כי אין אפשרות להוציא את החיילים מאפגניסטן בצורה בטוחה במסגרת הזמן הקצר שקבע טראמפ. ב-24 בינואר 2019 שנהאן (שר ההגנה החדש) ובולטון היו מודאגים כי חלילזאד מוותר יותר מדי, לא כיוון שהוא נושא ונותן גרוע, אלא מדובר בהוראות מפומפאו. פומפאו היה מעוניין רק להגיע להסכם ולהכריז על הצלחה ותו לא.

 בדיון בנושא האפגני ב-15 במארס 2019 טראמפ העיר: "אנו צריכים לצאת משם". בולטון לא התנגד להפחתת הכוחות האמריקאים באפגניסטן במקביל לירידה באלימות, מתוך הנחה כי ניתן להגשים את מטרת סיכול הטרור עם כוחות מופחתים. טראמפ, אשר כהרגלו נהג לדון בנושאים פוליטיים במונחים כספיים טען כי זול יותר לבנות מחדש את בניין "מרכז הסחר העולמי" מאשר להמשיך את המלחמה באפגניסטן – תוך התעלמות מאובדן חיי אדם במהלך פיגועי ה-11 בספטמבר 2001.  הוא גם שאל מדוע ארה"ב נלחמת באפגניסטן, ולא בוונצואלה. כדרכו, במהלך הדיון הנשיא סטה לנושאים אחרים, כמו עלות הפעילות הצבאית של ארה"ב באפריקה.

ב-16 באוגוסט  2019 שוב התקיים דיון עם טראמפ בנושא האפגני. פומפאו הציג את ההסדר המסתמן עם טליבן במונחים כלליים. בולטון התרשם כי העִסקה כמעט הושגה. במהלך הדיון טראמפ נהג להתבלבל בין הנשיא הנוכחי של אפגניסטן אשרף גאני לבין הנשיא הקודם קרזאי. הוא, כדרכו, מתח ביקורת על העלות הגבוהה של החיילים האפגנים לארה"ב, ועל כך שהחיילים האלה אותם מאמנת אמריקה, אחר כך יורים והורגים את החיילים שלנו [היו מקרים בהם אכן חיילים אפגנים ירו במדריכיהם האמריקאים]. טראמפ ביקש לא לכלול את המילה נסיגה, בהודעה שאמורה הייתה להתפרסם בסוף הפגישה, אלא לציין כי ארה"ב תצמצם כוחותיה באפגניסטן לאפס באוקטובר 2020, ממש לפני הבחירות לנשיאות. "איך זה נראה פוליטית", המשיך. לקראת סיום הפגישה אמר בולטון כי הוא בעצם לא ראה את הטקסט של ההסכם, ופומפאו הודה שנכון הדבר, כיוון שהנוסח נשמר בצורה הדוקה למניעת הדלפות. נראה כי בסוד העניינים היו רק פומפאו, טראמפ וחלילזאד. הפגישה הסתיימה בלי לקבל החלטה אם תפורסם הודעה בשבוע הבא או לא.

ב-20 באוגוסט 2019 התקיים דיון נוסף בנושא האפגני, בו השתתף המחבר, באמצעות וידאו, מוורשה. לשאלתו של טראמפ, בולטון חזר על התנגדותו לנסיגה מלאה, כולל נסיגה מלאה מותנית, מאפגניסטן. הוא הסביר כי אין לבטוח בטליבן, במיוחד בהיעדר מנגנון שיכפה את ההסכם במקרה של נסיגה. בולטון הציע להשאיר באפגניסטן 8,600 חיילים בצירוף כוחות הקואליציה, ואחר כך להמתין להתפתחויות, כמו בחירות באפגניסטן. כנראה לטראמפ היו היסוסים ביחס להסכם על נסיגה,  לנוכח השלכותיו על מעמדו הפוליטי, ולכן החליט לפני החתימה עליו להזמין לשיחות אתו בארה"ב את הנשיא אשרף גאני ואת טליבן. בולטון העריך כי הסכמת כל הצדדים למפגש וארגונו יצריכו זמן, ובינתיים תיווצר הזדמנות למצוא דרך להכשיל את העסקה. על כן הוא הסכים להחלטתו של הנשיא.  עם זאת, המחבר ממשיך: "רק טראמפ יכול היה להעלות על הדעת קיומה של פגישה בין נשיא ארצות הברית לבין הבריונים האלה [הטליבן]" (עמ' 439).

תוכנן כי קודם טראמפ יפגוש את הנשיא האפגני ואחר כך את נציגי טליבן וכי המפגשים יתקיימו בקמפ דיוויד. ואולם ב-5 (?)  בספטמבר 2019 התרחש פיגוע התאבדות בקאבול בו נהרגו עשרה אנשים, בהם חייל אמריקאי וחייל רומני אחד, ואחדים נפצעו.  בעקבות הפיגוע טראמפ מיהר לבטל את הפגישה והוסיף: "אנו צריכים להטיל פצצה ולהכות בהם [הטליבן] קשה. אם הם אינם יכולים לקיים הפסקת אש, איני רוצה הסכם" (עמ' 441). בולטון יחד עם בכירי הבית הלבן הגיע למסקנה כי גם הפגישה עם הנשיא האפגני מבוטלת וכי מוטב לא לפרסם הודעה על ביטול הפגישה עם הטליבן, לאור העובדה שהנושא הזה עדיין לא דלף לתקשורת. ואולם טראמפ, ללא התייעצות, ב-7 בספטמבר פרסם הודעה ברשת טוויטר בה חשף כי הוא עמד לקיים פגישות נפרדות עם הנשיא האפגני והטליבן ב-8 בספטמבר, אבל מפאת הפיגוע [שתואר לעיל] החליט לבטל את המפגשים ולהפסיק את המשא ומתן.

ב-9 בספטמבר 2019 טראמפ קרא לבולטון לבוא לחדר הסגלגל. בפגישה בה היו שניהם לבדם טראמפ התלונן על הסיקור השלילי  בעיתונות הן בנושא ההסדר באפגניסטן והן על ביטול פגישתו בקמפ דיוויד עם הטליבן, נוסף לתגובה השלילית החזקה מצד הרפובליקאים ביחס לשני הנושאים האלה. יש לציין כי פגישתו המתוכננת עם הטליבן לא הודלפה, וכי היה זה טראמפ שחשף אותה בהודעותיו ברשת טוויטר. אחר כך המשיך הנשיא: "אנשים רבים אינם מחבבים אותך. הם אומרים שאתה מדליף ולא שחקן קבוצתי [נאמן לצוות]". על כך השיב בולטון כי הוא היה נתון למסע של הדלפות שליליות במשך החודשים האחרונים וכי הוא יכול לספר לו עליהן ועל המדליפים נגדו (בולטון מעריך שרוב ההדלפות מקורם בפומפאו ומייקל מולבני (Mulvaney), ראש צוות הבית הלבן). המחבר דחה את הטענה כי הוא מדליף. טראמפ שאל את המחבר על העמדה שהביע [בדיון בבית הלבן] בנושא הפגישה שתכנן עם הטליבן, ובולטון השיב כי הוא אמר שעל משלחת הטליבן יהיה לעבור דרך גלאי מתכות (מגנומטר) רב עוצמה לפני הפגישה, וכי הוא לא תמך בעסקת מחלקת המדינה בנושא האפגני. בסוף הפגישה הודיע בולטון לטראמפ שאם הוא רוצה בעזיבתו, הוא יעשה זאת. טראמפ הציע לדבר על כך למחרת בבוקר. השיחה נערכה בצהריים ונמשכה כרבע שעה. זו הייתה שיחתו האחרונה עם טראמפ. למחרת, ב-10 בספטמבר בשעה 11:30 הגיש בולטון את כתב התפטרותו ובכך הצליח להקדים את גרסתו של טראמפ על פיטוריו ברשת טוויטר שפורסמה ב-11:50. בולטון השיב בגרסה משלו באותה הרשת.

כבר לאחר התפטרותו של בולטון,  ב-29 בפברואר 2020 ארה"ב  והטליבן חתמו על הסכם אשר דמה מאוד להסכם שהושג בספטמבר. בעקבותיו, פרסם בולטון הודעה ברשת טוויטר בה טען כי ההסכם מְסַכן  את האוכלוסייה האזרחית של אמריקה, מעניק לגיטימציה לטליבן  ושולח מסר מוטעה לטרוריסטים  של דאע"ש ואל-קאיעדה ולאויביה של ארה"ב בכלל.

שיטת עבודתו של טראמפ ועקרונות מדיניותו (על פי בולטון)

עוד בטרם מינויו ליועץ לביטחון לאומי, כבר בביקוריו הראשונים בבית הלבן התרשם בולטון שההבדלים מהנשיאות הזו לקודמותיה היו מדהימים. מה שהוחלט בסוגייה ספציפית ביום אחד, לעיתים קרובת כמעט ולא דמה למה שנעשה למחרת, או יום לאחר מכן. שרר אי סדר.

בתור יועץ לביטחון לאומי, נהג בולטון לשוחח עם טראמפ  בטלפון כמעט כל יום, לאור האירועים שהנשיא צריך היה לדעת עליהם או שבולטון נזקק להנחיותיו. אבל סדר היום "הרשמי" של טראמפ היה מתחיל כמעט בצהרים. הוא לא היה מתבטל בבקרים, אלא היה עסוק בניהול שיחות טלפון מאגף מגוריו. המצב הזה היה אנומאלי ביחס לכל נשיא שבולטון הכיר. לשם השוואה, סדר יומו הרשמי של הנשיא ג'ורג' בוש האב היה מתחיל בחדר הסגלגל בשעה שמונה בבוקר. ושוב בניגוד לנשיאים אחרים שהאזינו לדיווחי מודיעין על בסיס יומי, טראמפ נהג להאזין רק לשתי סקירות מודיעין בשבוע במהלכם הוא דיבר יותר מאשר נציגי הסקירות. הנקמנות תפסה מקום חשוב בסדר יומו. הדבר בא לידי ביטוי בהתפרצויותיו נגד הסנטור ג'ון מקיין (McCain), גם לאחר שמקיין כבר מת ולא יכול היה עוד להזיק לו.

בספטמבר 2018 ג'ון  קלי (Kelly), ראש סגל הבית הלבן, סיפר לבולטון כי "הגברת הראשונה" [מלניה טראמפ] רוצה לפטר את מירה ריקארדל (Mira Ricardel), סגנית יועץ הביטחון הלאומי [סגניתו של בולטון], כיוון שזו לא פעלה כראוי בהכנת ביקורה לאפריקה. קלי הביע תדהמתו על כך והשמיע ביקורת קשה כלפי הצוות של מלניה. בולטון סבר כי הפרשה הזו תסתיים מאליה, אבל בנובמבר ביקש טראמפ מקלי ומבולטון למצוא משרה אחרת עבור ריקארדל. לנוכח האווירה הרעילה נגדה מצד הצוות של הגברת הראשונה, החליטה ריקארדל להתפטר מהממשל בנובמבר. "כל הפרשה הזו הייתה איומה עבורי ומאוד בלתי הוגנת כלפי ריקארדל" (עמ' 243).

בנובמבר 2018 נפוצו שמועות מי יחליף את קלי. הבחירה נפלה על מייקל (מיק) מולבני (Mick Mulvaney). מזכיר המדינה פומפאו טען באזני בולטון כ מולבני יעשה את מה שאיוונקה [בתו של הנשיא] וג'ראד קושנר  (Kushner) [נשוי לאיוונקה, חתנו של הנשיא] ירצו. מולנבי החליף את קלי ב-2 בינואר 2019. עם עזיבתו של קלי, כל הניסיונות לנהל כראוי את לשכתו של הנשיא פסקו.  פומפאו ראה בעצמו, בקלי ובבולטון את שלושת הלוחמים האמיתיים בצוות של הנשיא. הוא אף הביע חשש כי בסופו של דבר טראמפ יישאר עם עצמו, איוונקה וקושנר.

מדיניות החוץ של טראמפ הונחתה בעיקר משיקולים כלכליים-פיננסיים, ולא גיאופוליטיים. לאחר רצח העיתונאי הסעודי ג'מאל חאשוקג'י בקונסוליה הסעודית באיסטנבול באוקטובר 2018 [רצח שבוצע מטעם המשטר הסעודי], טראמפ היה נחוש שאירוע הרצח לא יפגע ביחסי ארצו עם ערב הסעודית. במונחים של שיקולים גיאופוליטיים, החלטתו של טראמפ הייתה נכונה. ואולם ההחלטה הזו של הנשיא נבעה לא משיקולים גיאופוליטיים, אלא מהתועלת שבהוספת מקומות עבודה בארה"ב  כתוצאה ממימוש ההסכמים למכירות הנשק לסעודיה.

המחבר נוכח לדעת שטראמפ "האמין שהוא יכול לנהל את הרשות המבצעת ולעצב מדיניות ביטחון לאומי על סמך אינסטינקט, ובהישענותו על קשרים אישיים עם מנהיגי חוץ, כאשר תמיד בראש מחשבותיו מחזות ראוותניים שנועדו לטלוויזיה". על אף שאינסטינקט, יחסים אישיים וראוותנות מהווים מרכיבים ברפרטואר של כל נשיא, הרי הם רחוקים מלהיות הכול. כושר ניתוח, תכנון, משמעת אינטלקטואלית, הערכת תוצאות, תיקון מסלול וכדומה הם שחייבים להיות הממד  נטול הזוהר של משרת הנשיא.

הערות ביקורתיות שלי

ביסוד מדיניותו של הנשיא דונלד טראמפ עמד אינסטינקט בדלני. הוא נטה להאמין שאם ארה"ב תפסיק להזרים את המשאבים האדירים שהיא משקיעה בהגנה על מקומות רחוקים כמו אירופה, דרום קוריאה ויפן; ותחדל מבזבוז חסר התועלת על מלחמות ללא קץ הרחק מגבולותיה, כמו באפגניסטן – גדולתה של ארצו תגדל אלפי מונים. ואולם בפועל מדיניותו של טראמפ בתקופת כהונתו הראשונה (2021-2017) לא הייתה בדלנית, אלא היוותה כללית המשך למדיניות הנשיאים הקודמים בכלל ושל קודמו ברק אובמה במיוחד – על אף  שאותו תקף. המשכיות זו נעשתה בהשפעת אישים בכירים בממשלו של טראמפ ובמפלגתו הרפובליקאית. כמו כן מתקבל הרושם שטראמפ עצמו אולי לא היה שלם לגמרי עם הקו הבדלני, נרתע לבצעו – וכפי שהודה, איומיו לפרוש מנאט"ו נועדו רק לאלץ את חברות הברית להגדיל את ההוצאות על הגנתן ובכך להקל בנטל הפיננסי שלהן על ארה"ב.

דרישותיו הכספיות ממדינות נאט"ו, יפן ודרום קוריאה, עבור הוצאותיה של ארה"ב בשמירה על ביטחונן, החלו בקביעת רף גבוה, אבל הסתיימו בנכונות להסכים בפחות משמעותית מהמבוקש. בדמיון מסוים לשיטה הזו הנהוגה בתחום עולם העסקים, כך מדיניותו בסוגיות הגרעין של צפון קוריאה ואיראן החלה בקו מיליטנטי תקיף, בקול ברמה, והסתיימה בקול ענות חלושה. לא רק האופציה הצבאית נגד שתי המדינות האלה למעשה לא עמדה על הפרק, אלא  טראמפ אף לא  מצא לנכון להגיב צבאית על הפלת מטוס ביון  אמריקאי יקר ערך על ידי איראן ביוני 2019. האיפוק הזה של טראמפ נבע מתפיסתו הבדלנית, שהנחתה אותו לא להסתבך במלחמות בארצות רחוקות, ובמיוחד כלקח מהתערבותו הצבאית הכושלת של ג'ורג' בוש הבן באפגניסטן ב-2001 ובעיראק ב-2003. הלקח הזה הנחה גם את מדיניותו המזרח תיכונית  של קודמו של טראמפ, אובמה. ג'ון בולטון, בסירובו להוציא את שארית כוחותיה של ארה"ב מאפגניסטן לא הפנים את מגבלות הכוח של ארצו, ובפרספקטיבה היסטורית טעה. המשך השקעת משאבים במלחמה ללא קץ וללא אינטרסים חיוניים באפגניסטן היה פוגע בנכונותה של ארה"ב לסייע לאוקראינה נגד הפלישה הרוסית ב-2022.